הלכה יומית

תקנו חכמים, להזכיר בברכת המזון את קדושת היום, בימים בהם הקריבו קרבן מוסף בבית המקדש. בשבת אומרים: "רצה והחליצנו"; ותקנו לומר זאת בברכת "בונה ירושלים", מפני שבברכות אלו אנו מבקשים מה' שירחם עלינו וישיב את העבודה לבית המקדש, ומתוך חזרת העבודה לבית המקדש נוכל להקריב את מוספי היום. טעה ולא אמר "רצה" בברכת המזון, אם נזכר לפני סיום הברכה, דהיינו שעדיין לא אמר שם ה' בחתימת הברכה "ברוך אתה ה' בונה ברחמיו ירושלים" – יחזור ויאמר "רצה", ולאחר מכן יאמר שוב "ובנה ירושלים כו'".

דנו הפוסקים אודות המוזמן לחתונה בימים בהם אנו נוהגים אבילות ואחרים לא. יש שכתבו שכיוון שלחתן והכלה מותר להינשא, אין איסור על המשתתפים לשמוח עמהם אף באם הם נוהגים איסור נישואים בזמן זה. לעומתם פוסקים רבים הסתייגו והורו, שעל אף שהחתן והכלה מותרים להינשא, אם המוזמן נוהג בדיני האבלות בימים אלו, אינו רשאי להשתתף ברקודים (אלא רק בחופה).

אם נזכר שלא אמר "רצה" אחרי שאמר כבר שם ה' בחתימת הברכה ("ברוך אתה ה' בונה ברחמיו), אך לא התחיל עדיין ברכת הטוב והמטיב – יאמר לפני תחילת ברכת הטוב והמטיב: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת". את הברכה הזו אומרים בין בסעודה ראשונה ושניה ובין בסעודה שלישית (אם אכל בה פת).

החל מחצי שעה קודם השקיעה אסור לאכול פת (או מזונות) משיעור "כביצה" (54 גרם) עד שיספור ספירת-העומר, שמא ימשך באכילתו וישכח לספור, אולם שאר מאכלים שאינם ממיני דגן כמו פירות ומשקאות שברכתם האחרונה היא "בורא-נפשות", מותרים קודם הספירה ללא הגבלה; ואם התחיל באכילת פת (או מזונות, כנ"ל) לאחר השקיעה, צריך להפסיק לאכול עד שיספור. אך אם התחיל באכילה לפני השקיעה אינו חייב להפסיק מסעודתו ולספור. ואם ממנה אדם או תזכורת אחרת שתזכיר לו לספור, או שיש לו מניין קבוע שבו מתפלל, יכול לאכול גם משהגיע זמן הספירה.

מי שאינו יודע נוסח ברכה זו וגם אין לו בהישג יד ספר או סידור שיוכל לברך מתוכו, צריך לחזור לראש ברכת המזון. אך אם יודע את הפתיחה והחתימה, אף שאינו יודע את שאר הנוסח כראוי – יאמר מה שיודע, ואינו צריך לחזור לראש בשביל זה. ובלבד שיזכיר שבת בשם ומלכות בפתיחה, ובשם בלבד בחתימה.

אין קוראים בתורה בברכותיה בפחות מעשרה אנשים בני מצוות. ואם ישנם בבית הכנסת ששה אנשים (רוב מנין) שלא שמעו עדיין קריאת התורה – יכולים להצטרף אליהם עוד ארבעה שכבר שמעו, ויקראו בתורה. במקרה שהתחילו לקרוא כשהיו בבית הכנסת עשרה, ולאחר מכן יצאו מקצתם – יסיימו הנשארים את הקריאה, כולל ברכות העולים לתורה, ויאמרו גם את הקדיש שאחרי ללא מנין. אך לא יקראו את המפטיר ללא מנין, ואת ההפטרה יקראו ללא ברכות.

אפילו אם לא התחילו בקריאה עצמה, אלא שהעולה הראשון התחיל בברכה שלפני הקריאה וכבר אמר את המלים "ברוך אתה ה'", ואז יצאו מקצתם – יסיימו הנשארים את הקריאה ואף את הקדיש שאחרי; אך אם עדיין לא הזכיר השם בברכה – אף על פי שכבר אמר ברכו וענו הקהל ברוך ה' המבורך כו' – אין זה נחשב התחלה, ואינם יכולים להמשיך ללא מנין. כל האמור – שהנשארים בבית הכנסת ממשיכים בקריאה עם ברכות – אינו אלא כשמקצתם יצאו, ואילו רוב מנין (ששה אנשים) נשארו. אבל אם נשארו בבית הכנסת פחות מששה אנשים – אינם יכולים לברך על הקריאה ולא לומר קדיש.

בשבת בה מוציאים שני ס"ת (שבת ר"ח, שבת חנוכה, וארבע-פרשיות) ויצאו מקצתם, העולה ששי יקרא עד סיום פרשת השבוע, לאחר מכן יגביהו את ספר התורה, ולאחר מכן יעלה עולה שביעי ויקרא בספר התורה השני את הקריאה המיוחדת. וכן בשבתות שמוציאים שלושה ספרי תורה (שבת ראש חודש טבת, שבת ראש חודש אדר ושבת ראש חודש ניסן): העולה חמישי יקרא עד סיום פרשת השבוע, העולה ששי יקרא בספר התורה השני את פרשת ראש חודש, והעולה שביעי יקרא בספר התורה השלישי את הקריאה המיוחדת של אותה שבת (חנוכה, פרשת שקלים או פרשת החודש).

לכתחילה קוראים בתורה בתוך סדר התפלה. גם במקרה שמספר אנשים צריכים לעלות לתורה ואין מספר העליות מספיק, שאז מתחלקים לשני מנינים או יותר – טוב יותר לקרוא בתורה בחדרים שונים באותו הזמן, מאשר לקרוא לפני התפלה או לאחריה. ובמקום הצורך, ניתן גם לקרוא לפני התפלה או לאחריה (ובלבד שבכל פעם שקוראים יש מנין, שלפחות ששה אנשים מתוכם לא שמעו עדיין את הקריאה), כיוון שכל היום הוא זמן קריאת התורה.

בתענית ציבור קוראים בתורה בתנאי שלפחות שלושה מהקהל מתענים. אם חלה התענית ביום שני או חמישי ואין שלושה המתענים – יקראו בפרשת השבוע כמו בכל שני וחמישי. אף שבשבת ויו"ט שיצאו מקצת האנשים רק מסיימים את הקריאה ולא מפטירים, בקריאה של תענית ציבור וכן ביוהכ"פ במנחה, שהמפטיר הוא ממנין העולים, יעלה גם המפטיר בברכה, אך את ההפטרה יקרא ללא ברכות.

המתפלל ביחידות ולא שמע קריאת התורה בציבור – יקרא בעצמו את הפרשה מתוך חומש ללא ברכה. כמו כן ציבור שאין להם ספר תורה, יקרא אחד מהם את הפרשה וכן ההפטרה בקול רם מתוך חומש , ללא ברכה, ולאחר מכן יאמר קדיש.

מצות הדלקת-הנרות מוטלת הן על האנשים והן על הנשים, אלא שהנשים מוזהרות בו יותר. ולמעשה מנהגנו שכל אחת ואחת מדליקה ומברכת על הנרות, גם כאשר ישנן נשים ובנות רבות באותו הבית. וכן ילדה שהגיעה לחינוך תדליק בעצמה נר שבת בהשגחת אמה, ותדליק לפני אמה. ובמקום שמתעקשים שהבנות לא תברכנה על הדלקת הנרות (אף על פי שבאמת אין בכך כל חשש בדבר), לכל הפחות תדלקנה בלי ברכה.