הלכה יומית

כיון שימי חודש אלול הם ימים מיוחדים ומזומנים לתשובה, על כן נהגו כל ישראל בימים אלו להרבות בתחנונים ובאמירת תהלים. מעבר לכך, הורה הבעש"ט בשם מורו הידוע אחי' השילוני לומר בכל יום – מיום שני דראש חודש אלול עד יום הכיפורים, שלשה פרקי תהלים. ביום א' פרקים א' עד ג', ביום ב' פרקים ד' עד ו', וכן הלאה. וביום הכיפורים שלושים וששה פרקים. מי שלא התחיל לומר את פרקי התהלים בסדר זה ביום ב' דראש חודש, יתחיל לומר את פרקי התהלים השייכים לאותו יום שעומד בו, ואת אשר החסיר – ישלים. נוהגים לומר ג' פרקים אלו בציבור, לאחר אמירת שיעור תהלים היומי, ולפני אמירת הקדיש יתום.

אמרו חכמים: "תשמישי מצוה – נזרקין, תשמישי קדושה – נגנזין". כלומר חיוב שמירה על הקדושה קיים רק בתשמיש קדושה – דבר שמשמש את הקדושה עצמה, שהם תפילין, מזוזות ודומיהן. אולם תשמיש מצווה שמקיימים את המצווה באמצעותו, כיוון שאינם קדושים אין חיוב לגונזם. ולמעשה קיימים חילוקי דרגות ברמת הקדושה, הקדושה החמורה ביותר היא על חפצי הקדושה עצמם כסת"ם וספרי קודש שחלה עליהם קדושה לעולם ויש לנהוג בהם בכבוד ובקדושה ואף אם בלו יש לגנזם בכבוד.

תשמישי קדושה מועיל תנאי לפני השימוש בהם, לייחדם לזמן מה לתשמיש קדושה, ואחר כך להורידו לשימוש חול, אך לא לשימוש בזוי. ואם לא התנו חלה עליהם קדושה ויש לנהוג בהם בכבוד לאחר שהשתמשו בהם בפועל לפחות פעם אחת, הגדרת תשמישי קדושה – כל המשמש את הקדושה ונעשה במטרה להוסיף נוי מצווה ולכבדה, כגון: ארון קודש וכן המפה הפרוסה על בימת הקריאה בתורה, עצי החיים, המעיל, האבנט הכתר והידות של ספר התורה, רצועות התפילין והקופסאות שבהן מניחים את בתי התפילין נרתיקי התפילין הפנימיים ובתי המזוזה וכן כריכות הספרים.

כל דבר המשמש את תשמישי הקדושה כגון פרוכת הארון קודש, בימת הקריאה בתורה (שעליה פרוסה מפה), מסמרים המחזיקים את בית המזוזה וכן ארון הספרים, אין בהם קדושה ומותר להשתמש בהם לצרכי חול, אך לא לשימושים מבוזים, ויש אומרים שכל זמן שמשמשים לצורך ענייני קדושה אין להשתמש בהם לצרכי חול. ואם בלו ואינם ראויים לשימוש אינם צריכים גניזה, אך נכון שלא להשליכם לאשפה או למקום מבוזה.

חפצים שמקיימים בהם את המצווה, בעת הזמן שראוי לקיים בה המצווה, כגון ציצית כל זמן שהיא כשירה, או ביום בו ראויים לקיים המצווה, כגון השופר ביום ר"ה, ד' מינים וסוכה בחג הסוכות, אסור להשתמש בהם לצרכי חולין ואפילו לשימושים שאינם מבוזים. אך האיסור הוא רק כשכבר התחיל להשתמש בהם, אולם לפני שמשתמש בהם לקיום המצווה – גם אם כבר ייחדם לצורך המצווה – אין איסור לשנות ייעודם לצורך חול כל עוד לא קיים בהם את המצווה בפועל.

חפצים שמקיימים בהם את המצווה, כגון השופר, ד' מינים וסוכה, לאחר גמר מצוותם ואין בדעתו להשתמש בהם שוב למצווה, כגון לאחר חלוף החג, או ציצית שכבר נפסלה, אין בהם קדושה ומותר להשתמש בהם לצרכי חולין ואינם טעונים גניזה, אך לא ישתמשו בהם לשימושים מבוזים, וכן לא יזרקו אותם לאשפה או למקום מבוזה. והמשמשים את תשמישי המצווה, כגון הנרתיק של הלולב והאתרוג והשופר ותיק הטלית, אין בהם קדושה כלל ואף בעת מצוותם מותר להשתמש בהם לצרכי חולין, אלא שלעיתים רשומים עליהם פסוקים ומאמרי חז"ל ויש להפריד חלקים אלו ולגנזם ואת היתר ניתן לזרוק, ולכן למעשה אין לכתוב 3 מילים מפסוק על חפצים אלו שמא יבואו לידי בזיון.

חפצי מצווה לאחר מצוותם אף שאין בהם קדושה, אמרו חכמים: "הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא נעביד ביה מצוה אחריתי" – שכל דבר שנעשה בו מצוה אחת נכון לעשות בה מצוה אחרת, ראוי לנצל את הלולב ומיניו למצווה נוספת, ולכן טוב לצרף את ההדסים לבשמים של מוצאי שבת , על מנת שיוכלו לברך עליהם במוצאי שבת. וכן יש הנוהגים לשרוף את החמץ בערב פסח בערבה החבוטה של הושענא רבה ועם הלולב, או להסיק את התנור לאפיית המצות מהלולב, וכן לעשות סמניה לספר מחוטי הציצית.

אמרו חכמים שעל האדם להקפיד שיסדר את שלחנו בערב שבת עבור ליל שבת, כך שהשולחן עליו אוכלים את סעודות השבת צריך להיות מסודר מבעוד יום. כמו כן נהוג לפרוס על גבי השלחן מפה, ולמעשה כותב אדה"ז שראוי שיהיו על השלחן (שאוכלים עליו) שתי מפות (אחת על השנייה), בכדי שגם כשיסירו מפה אחת לנקותה, לא ישאר השלחן ללא מפה, ובזמנינו שיש מפת ניילון יכולה היא לשמש כמפה העליונה.

אלו שמזיעים הרבה כגון בעת עבודתם וכן המתגוררים במקומות החמים שמזיעים שם הרבה, מותר להם לרחוץ את מקומות הזיעה אפילו במים חמים. וכן מי שאין גופו נקי מותר לו לרחוץ גופו אפילו במים חמים בכדי שיהיה נקי, אלא שהמוכרח לרחוץ במים חמים בימים אלו לא יעשה זאת בפרהסיה כגון במקווה, אלא בביתו.

תינוקות וילדים בגילאים בהם הם מתלכלכים תדיר, וכן ילדים קטנים שרגילים לרחצם בכל יום, מותר לרחצם בימי תשעת הימים, כיוון שאין זו רחיצת תענוג אלא רחיצה לשם העברת הזוהמה. וכן הצריכים להתרחץ לצורך רפואי או צורך הלכתי, יכולים להתרחץ כדרכם גם בימי תשעת הימים כיוון שרוחצים הם מפני הצורך ולא לשם תענוג.

רחיצה של תענוג אסורה בימי תשעת הימים, ועל כן בימים אלו אסור ללכת לים או לבריכה לשם שחייה. וכן אין ללכת למרחץ בכדי להזיע (באמצעות סאונה רטובה וכדומה), אלא אם כן יש בדבר צורך רפואי; ואף לקטנים שהתירו לרחצם בימים אלו, חל איסור זה כיוון שהתירו להם רק רחיצה שיש בה צורך אך לא התירו רחיצה של תענוג. וטבילה במקווה מותרת, וכן הרוחץ בכל ערב שבת מותר לרחוץ בחמין ראשו, פניו, ידיו ורגליו לשבת, והמנהג להקל לרחוץ כרגיל.

תחילת התענית בארבע התעניות היא בזמן עלות השחר. מי שהלך לישון שינת קבע בלילה שלפני התענית, והיה בדעתו לקום ולאכול לפני עלות השחר – מותר לאכול. אך אם לא תכנן לאכול, וקרה שהתעורר ורוצה לשתות, מותר לשתות ללא חשש, אך לגבי אכילה לכתחילה צריך שיהיה בדעתו לאכול עד עלות השחר.