הלכה יומית

כחלק מדיני האבלות בתשעה באב אמרו חכמים, שאין לרחוץ בו, וכתבו הראשונים שנהוג לאסור רחיצה אף בשבוע שחל בו תשעה-באב, ולמעשה נפסק להלכה (בקרב הנוהגים כדעת הרמ"א, וכ"ה מנהגנו) שכבר מר"ח מנחם-אב חל איסור רחיצה. איסור רחיצת הגוף לתענוג הוא אפילו כאשר רוחץ בצונן, אולם מותר אדם לרחוץ את פניו ידיו ורגליו במים צוננים בימים אלו, ומותר להפיג צינתם שלא יהיו קרים אלא שלא יהיו חמים כאלו שנהנה מהם.

אלו שמזיעים הרבה כגון בעת עבודתם וכן המתגוררים במקומות החמים שמזיעים שם הרבה, מותר להם לרחוץ את מקומות הזיעה אפילו במים חמים. וכן מי שאין גופו נקי מותר לו לרחוץ גופו אפילו במים חמים בכדי שיהיה נקי, אלא שהמוכרח לרחוץ במים חמים בימים אלו לא יעשה זאת בפרהסיה כגון במקווה, אלא בביתו.

תינוקות וילדים בגילאים בהם הם מתלכלכים תדיר, וכן ילדים קטנים שרגילים לרחצם בכל יום, מותר לרחצם בימי תשעת הימים, כיוון שאין זו רחיצת תענוג אלא רחיצה לשם העברת הזוהמה. וכן הצריכים להתרחץ לצורך רפואי או צורך הלכתי, יכולים להתרחץ כדרכם גם בימי תשעת הימים כיוון שרוחצים הם מפני הצורך ולא לשם תענוג.

רחיצה של תענוג אסורה בימי תשעת הימים, ועל כן בימים אלו אסור ללכת לים או לבריכה לשם שחייה. וכן אין ללכת למרחץ בכדי להזיע (באמצעות סאונה רטובה וכדומה), אלא אם כן יש בדבר צורך רפואי; ואף לקטנים שהתירו לרחצם בימים אלו, חל איסור זה כיוון שהתירו להם רק רחיצה שיש בה צורך אך לא התירו רחיצה של תענוג. וטבילה במקווה מותרת, וכן הרוחץ בכל ערב שבת מותר לרחוץ בחמין ראשו, פניו, ידיו ורגליו לשבת, והמנהג להקל לרחוץ כרגיל.

על נדרי צדקה נאמר: "כי תדר נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו . . מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך", ואמרו חכמים: 'מוצא שפתיך' זו מצות עשה 'תשמור' זו מצות לא תעשה . . 'בפיך' זו צדקה". כלומר, התחייבות לצדקה דינה כיתר הנדרים, והמאחר לשלם את התחייבותו עובר בלאו ובעשה. וכתבו הפוסקים שגם אם אינו אומר בפירוש לשון של נדר, אלא אומר "אתן לצדקה" מבלי לומר "בלי-נדר", דינו כנדר ואין לאחרו בכדי שלא יעבור על "בל-תאחר", ולכן יש להקפיד תמיד לומר בפרוש שזה בלי נדר. ואפילו אם לא הוציא בפיו את התחייבותו אלא במחשבתו בלבד, יש להיזהר לקיימה.

דנו הפוסקים אודות הבטחה לקטן, האם יש חיוב מן הדין לקיימה, כיוון שסמיכות דעת הקטן אינה כשל הגדול, ולמעשה כתבו הפוסקים שאף את הבטחות לקטן צריך לקיים. מעבר לכך הזהירו חכמים שלא יאמר אדם לילד שיתן לו דבר ובסוף לא יתן כי בזה הוא מלמד אותו לשקר שנאמר "למדו לשונם דבר שקר", כלומר: מלבד עצם האיסור לשקר יש כאן אזהרה מללמד את האחר להיות 'דובר שקר'.

נאמר בגמרא "אסור לגנוב דעת הבריות", כלומר לגרום לחבר לפרש דבר שאינו נכון, שעלול לגרום לקבלת טובת הנאה כלשהי. מספר דוגמאות הובאו בגמרא להמחשה ומהן – הפותח חבית יין בפני אורח, ונראה כאילו פותח במיוחד לכבודו, בשעה שהאמת הייתה שהיה צריך לפתוח את החבית לצורך אחר, והרי זה כגונב את דעת חברו משום שהאורח יחשוב שהמארח פתח חבית במיוחד עבורו, ובכך יכיר האורח טובה למארחו לחנם.

כתב השל"ה שאב הרוצה להיות בטוח שהבן הולך בדרך הישר גם שלא בפניו, יראה בכל כוחו להדריכו במידת האמת. שכן החשש והפחד מביקורת ההורים מונעת את הילד ממעשים לא הגונים ביודעו שיידרש לתת דין וחשבון על מעשיו. ולכן כאשר מורגל הנער לומר את האמת כל הזמן, הוא לא יכסה את עצמו בעזרת אי-אלו שקרים, ומוסיף השל"ה שלכן היו כאלו שתגמלו את ילדיהם בעד אמירת אמת כפי שנאמר "אמת קנה", עד שמדת האמת תהייה טבעו של הילד.

נפסק להלכה ש"הפותל חבלים חייב משום קושר", כלומר חבל או שרוך המורכב מכמה חוטים שהתרופף משזירתו, אין לסובבו בשבת בכדי לחזקו. ודנו הפוסקים אודות פתיחה וסגירה של אריזות-מזון ומוצרים שונים שנסגרים ע"י ליפוף חוט ברזל או פלסטיק האם דינם כפתילת חבלים והתרתם. ורבים כתבו שאם החוט מלופף היטב כמה פעמים בחוזק אין להתירו בשבת, ובפרט שקשר זה במפעל נועד שיעמוד עד שיגיע לידי הקונה ויש שהחשיבו קשר זה כקשר של קיימא, ולכן יש לחתכו דרך קלקול או לקרוע את האריזה. ולגבי קשירת האריזה בשבת באמצעות חוט יש שהקלו בזה אם עתיד לפתוח אריזה זו באותו היום.

אחת מל"ט המלאכות שהיו במשכן הינה מלאכת "מכה בפטיש", ומשמעותה גימור הכלי בכדי להביאו לצורתו הרצויה. חכמים למדו מכך שכל פעולה שמהווה סיום תהליך של הכנת דבר או תיקון החפץ אסורה בשבת. ודנו הפוסקים האם פתיחת בקבוקים חדשים בשבת מותרת, או שמא יש בה משום איסור "מכה בפטיש", שע"י הפרדת הפקק מהטבעת שתחתיו נעשה ראוי לשימוש; ולמעשה כתבו הפוסקים להתיר זאת מכמה טעמים (ויש שכתבו להחמיר בפקקים העשויים ממתכת שצורתם נעשתה עם הידוקם על הבקבוק).

אריזות עם סגירה של לשונית דבק יש להימנע מפתיחתם בשבת, ובשעת הדחק יש לקרוע אריזות אלו מן הצד ולא מן הפתח הרגיל, אך באם אריזות אלו היו פתוחות מערב שבת, מותר לפותחם ולסוגרם בשבת, באמצעות פס הסגירה. ואריזות המיועדות לשימוש חוזר על ידי פס סגירה ("פסגור") ללא דבק, מותר לפתחם אפילו בפתיחה הראשונה.

כלים המחוברים משעת עשייתם, אסור להפרידם בשבת משום שבהפרדתם הרי הוא כ"מתקן כלי". על פי זה כתבו פוסקים רבים שגביעי לבן או מעדנים של ימינו אסור להפרידם בשבת משום תיקון כלי, וכן ישנם הסוברים שהדבר אסור משום מחתך, כיוון שבהפרדתם ההקפדה היא שהחיתוך יהיה במקום החתך דווקא; ולמעשה אף שיש שהקלו בזה, ראוי להחמיר ולהפריד את הגביעים זה מזה מערב שבת.