הלכה יומית

כשרוצים לכסות הספר מפאת כבודו לפני שמחתלים את הילדים וכדומה, יש להקפיד שאחד מן הכיסויים יהיה כיסוי שאינו מיוחד להם. ולגבי כריכת הספר או הניילון העוטף אותו דנו הפוסקים האם נחשבים כאחד מכיסויי הספר או שהנם חלק ממנו ואינם נחשבים ככיסוי, ולמעשה כתבו הפוסקים שהמחמיר בזה ומכסה בשני כיסויים נוספים חוץ מן הכריכה תבוא עליו ברכה.

אף על פי שהאוכל מאכלי חלב, אסור לו לאכול על אותו שלחן שחבירו אוכל בו מאכלי בשר וכן להיפך, מכל מקום האיסור הוא רק בשני אנשים המכירים זה את זה, שמא יטעו ויאכלו זה משל זה, ונמצאים אוכלים בשר בחלב, אבל אם מדובר בשני אנשים שאינם מכירים זה את זה, כגון שני אנשים שמתאכסנים במלון ואינם מכירים זה את זה, הרי הם רשאים לאכול, זה בשר וזה חלב על שלחן אחד, משום שאין לחשוש שיאכל אדם ממאכלי אדם אחר שאינו מוכר לו. ויש שכתבו שכאשר סועד לידו נכרי, גם אם מכירו אין חשש שיאכל ממנו, כיוון שאין חשש שיאכל ממאכלי הנכרי, אלא שלמעשה אף בנכרי וישראל אם מכירים זה את זה אסור. יצויין שלכתחילה אין לישראל לאכול עם הנכרי בצוותא.

מניחים חומשים על-גבי נביאים וכתובים, אך לא להיפך. וכתבו הפוסקים שניתן להניח תורה שבכתב על גבי תורה שבעל פה אך לא להיפך, ולגבי קדושת הסידור, קדושתו כנביאים וכתובים, ואין להניח עליו תורה שבע"פ. ויש המחמירים אף שלא להניח ספרי ראשונים ואחרונים על ספרי הש"ס. ובספר 'החינוך והמחנך' נכתב בשם הרחמ"א חודקוב ע"ה, לחנך את הילדים שידעו איזה ספר מותר לשים על ספר אחר, והוסיף כי יש "ללמוד מכ"ק אדמו"ר שליט"א, שמדייק ביותר בכבוד הספרים . . וזאת מבלי התחשב עם כך שכל רגע מזמנו ספור ומדוד".

שניים האוכלים על שלחן אחד באותה השעה והאחד אוכל מאכלי חלב והשני אוכל מאכלי בשר, גם אם עושים זאת באופן המותר (כדלקמן), אסורים הם לאכול מאותו הלחם, וכן לא ישתמשו באותה המלחייה, שכן לפעמים שיירי המאכל דבוקים במלחיה ויש חשש שהאוכל מאכלי חלב יאכל משאריות המאכל הבשרי הדבוקים במלח וכן להיפך, ועוד משום שאם ישתמשו באותה הפת ובאותה המלחייה עלולים לאכול זה ממאכלו של זה מתוך קירוב הדעת שביניהם. אך מותר לפרוס הפת ולהניח לפני כל אחד פרוסות נפרדות.

מן הדין זמנה של תפלת ערבית נמשך כל הלילה (עד עלות השחר), שכן תפלת ערבית נתקנה כנגד אברי העולות בבית המקדש שניתן היה להקריבם על גבי המזבח במשך כל הלילה. ולכתחילה יש להתפלל ערבית מיד אחר צאת הכוכבים, וביחוד הקפידו חכמים שלא לאחר את קריאת שמע של ערבית לאחר חצות הלילה, מפני שחששו שמא ישכח אדם לאומרה. ומכל מקום אם עבר ולא קרא עד חצות הלילה, יקראנה עם ברכותיה עד עלות השחר, ובדיעבד אם נאנס יכול לקוראה עד 'הנץ-החמה', ללא ברכת 'השכיבנו', אבל תפילת ערבית לא יתפלל אחר עלות השחר.

קודם תפלת ערבית אסור לאכול פת או מזונות יותר משיעור "כביצה" -54 גרם, וכן אסור לישון עד שיתפלל שמא ישכח להתפלל. אולם שאר מאכלים שאינם ממיני דגן כמו פירות וכן כל המשקאות שברכתם האחרונה היא "בורא-נפשות", מותרים קודם תפלת ערבית. ואם התחיל לאכול בתוך חצי-השעה שקודם צאת הכוכבים, צריך להפסיק לאכול ולהתפלל ערבית בזמנה. אך אם התחיל בהיתר לפני החצי-שעה שקודם צאת הכוכבים, מעיקר הדין אינו חייב להפסיק.

אף שאסור לאכול קודם תפלת ערבית, כאשר ציבור מסובים באירוע (כגון בברית מילה) ועדיין לא התפללו ערבית, יכולים להמשיך בסעודתם. וכתבו הפוסקים שבעת הצורך רשאי אף היחיד שלא התפלל למנות אדם אמין שיזכירהו להתפלל ערבית, וכן יכול לעשות תזכורות אחרות. ויש הסוברים שמי שרגיל תמיד להתפלל במניין בשעה קבועה, ויודע בעצמו שאינו שוכח להתפלל, רשאי הוא בשעת הדחק לאכול לפני ערבית.

נשים פטורות מתפילת ערבית. ואף לסוברים שנשים חייבות בכל התפילות פטורות מתפילת ערבית, שהאנשים קיבלו על עצמם להתפלל ערבית כחובה ולא הנשים. ויש שכתבו שמ"מ נשים יתפללו בליל שבת שכן, הבעל המוציאה ידי-חובת קידוש, רמת חיובו היא מדרבן (כי יצא ידי קידוש בתפלת ערבית), ומשום-כך הורו לכתחילה שיתפללו אף הן בליל שבת קודם הקידוש, אלא שלמעשה אין לחוש לזה כלל, ואשה שלא התפללה ערבית יכולה לצאת מהקידוש של בעלה, וכמה טעמים נאמרו בדבר.

אמרו חכמים: "בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון", כלומר שמונת ימי החנוכה אסורים בהספד ובתענית. ונפסק להלכה כי המתענה בהם, עליו להתענות תענית על שישב בהם בתענית, כדין המתענה בשבת. וכן חתן וכלה ביום חופתם לא יתענו בימי החנוכה.

נאמר בגמרא שימי החנוכה נקבעו כימי הלל והודאה, אך בשונה מפורים שבו אחת ממצוות היום היא לקבוע סעודה ומשתה, בחנוכה לא נאמר במפורש שיש חיוב לקבוע סעודה. בטעם הדבר ביארו הפוסקים, שכיוון שגזירת היוונים היתה כנגד קיום התורה והמצוות, עיקר ההודיה לה' היא על ההצלה הרוחנית. ומכל מקום לדעת הרבה פוסקים יש מצוה לקיים בחנוכה סעודות. והמנהג הוא לערוך סעודות ולשמוח ולהודות בהן על הניסים שהראה לנו ה' בימים ההם בזמן הזה, ועל ידי כך לכל הדעות הסעודות הן סעודות מצוה. ובדורנו עורר הרבי על כך שיש לנצל את ימי החנוכה לעריכת התוועדויות חסידותיות, ולדבר בהן אודות פרסום הניסים.

נוהגים לאכול בחנוכה מאכלי חלב וגבינה, מפני הנס שהיה לנו ע"י מאכל של גבינה, שנעשה ע"י יהודית, בתו של יוחנן כהן גדול, שעל ידי מאכלי החלב שהאכילה את האויב, גרמה לצימאונו ולשכרותו וכך למיתתו, ונושעו ישראל מידו. ולזכר נס זה נוהגים לאכול בחנוכה מאכלי חלב וגבינה.

מנהג ישראל לאכול מאכלים שעשויים בשמן לזכר נס השמן. אגב מנהג זה יש לציין כי בדרך כלל סופגניה שומנית (באופן של טופח על מנת להטפיח) אין לה דין של "דבר שטיבולו במשקה" שצריך נטילת ידיים לפני אכילתו – אלא אם כן הסופגניה טוגנה בשמן זית. כמו כן באכילת סופגניות, גם אם אוכל כמות של קביעת סעודה שהוא 230 גרם אין צריך ליטול ידיו, כיון שמטגנים אותן בשמן עמוק ואין עליהן תורת לחם כלל.