הלכה יומית

איסור אכילת קטניות בפסח הוא מנהג שהתקבל בחלק גדול מקהילות ישראל כתוספת הרחקה מאכילת חמץ בחג הפסח, מפני שישנו דמיון בין תבשילי קטניות לתבשילי דגן, מה שעלול לגרום להחלפה ביניהם, ובפרט אצל אלו שאינם בקיאים במיני המאכלים, שיורו היתר לעצמם לבשל ולאפות בקמח דגן. טעם נוסף מפני החשש שמיני דגן התערבבו עם הקטניות כבר בעת קצירתן ואיסופן אל השקים. ולמעשה קבעו חכמי ישראל את איסור הקטניות כאיסור גמור בפסח (לבני אשכנז), ואין משתמשים בהם ואף לא במוצריהם – כגון בשמנים המונפקים מקטניות. אלא שאין צורך למכרם לנכרי קודם החג, ומותר לשהותם בבית בפסח ואף מותרים הן בהנאה.

ברכת המפיל נתקנה על שנת הקבע של הלילה, אבל אם הולך לנוח מעט בערב שנת ארעי, ובדעתו לקום ולהמשיך בעיסוקיו ומתכנן שישן את שנתו הקבועה רק בהמשך הלילה, אינו מברך המפיל לפני שנתו הארעית הראשונה. וכתבו הפוסקים אודות הנוסעים נסיעות ארוכות במשך שעות הלילה, וכגון הנוסעים בטיסת לילה ומתכננים לישן בה את שנת הלילה, אם משערים הם ששנתם תהייה רצופה למשך חצי שעה לפחות, יברכו ברכת המפיל בשם ומלכות, אולם אם הנם מסופקים בכך, יברכו ברכת המפיל ללא שם ומלכות, אך את יתר קריאת שמע ניתן לומר בשלמותה.

נזהרים ביותר ממצה שרויה, ומצד החינוך גם עם הקטנים צריכים להיזהר בזה. ולכן בימי הפסח נוהגים שלא להניח מצות גלויות על גבי שלחן האכילה, שמא תיפול עליהן טיפת מים, וכן שלא ייפלו מפירורי המצה למים או למרק. קודם ששופכים מים, או משקאות שמים מעורבים בהם, לכוס או לקערה, בודקים שלא יהיו בכלי פירורי מצה, וכלי עם דבר לח שנפל בו פירור מצה, נהוג להימנע מלהשתמש בו בפסח זה. כמו כן בחג הפסח נזהרים שלא להעביר את הידיים הלחות על השפתיים (כגון ל'מים אחרונים'), מחשש שיוריי המצה הדבוקים לשפתיו.

הישן ביום אינו מברך ברכת המפיל ואפילו כאשר ישן הוא שנת קבע. כמו כן ההולך לישן את שנת הלילה מבעוד יום אף שהוא סמוך לחשיכה, יקרא את סדר קריאת-שמע שעל-המטה, אך לא יזכיר "שם-ומלכות" בברכת המפיל קודם הלילה ואפילו אם כל שנתו תהיה לאחר שירד הלילה, כיוון שעדיין הוא יום. וכן ההולך לישן בסמיכות לעלות השחר ויודע שעד שיירדם יעלה עמוד השחר, יקרא קשעהמ"ט ויברך המפיל ללא שם ומלכות.

אודות השימוש בתבלינים מסוימים בפסח כותב הרבי בהגדה "זה כמה שנים אשר מנהגנו לא לקחת קידה וקינמון (לחרוסת) מחשש תערובת חמץ", כלומר שעל אף המנהג לערב תבלינים אלו בחרוסת, בטלו מנהג זה בשל החשש והזהירות מ'משהו חמץ', בפסח. ויש הנזהרים שלא להשתמש כלל בתבלינים תעשייתיים בפסח; והמשתמשים בתבלינים יקפידו לרכשם רק עם כשרות מהודרת לפסח.

אחת מל"ט המלאכות שהייתה במשכן הינה מלאכת טוחן לצורך טחינת סממני הצבע. ומכאן למדו חכמים שהטחינה מוגדרת כמלאכה האסורה בשבת. הגדרתה של מלאכה זו היא הפרדת חומר אחיד לחלקים קטנים, כפי שנהוג לעשות בטחינת תבואה ושחיקת תבלינים, חיתוך ירקות או עצים. כיוון שהמלאכה שהייתה במשכן מעיקרה היא טחינת גידולי קרקע, לכן מאכלים שהנם גידולי קרקע כגון פירות וירקות אסור לטוחנם או לגרד אותם, בין מבושלים ובין שאינם מבושלים (אא"כ נעשו רכים מאוד ע"י הבישול), כמו כן אסור לחתוך אותם לחתיכות קטנות או אפילו לרצועות דקות וארוכות, כיון שחיתוך כזה נחשב טחינה. אולם מאכלים שהמרכיבים שלהם נטחנו בעבר (אף שמקורם הוא מגידולי קרקע), כגון לחם ועוגיות – מותר לפוררם אפילו לפירורים קטנים מפני ש"אין טחינה אחר טחינה".

הרוצה לחתוך סלט ירקות או פירות בשבת, כיוון שהם גידולי קרקע, לכן לכתחילה ראוי שיחתוך חתיכות גדולות יותר ממה שרגילים לחתוך בחול. אבל סמוך לסעודה אף שמעיקר הדין ניתן לסמוך על המתירים לחתוך חתיכות קטנות סמוך לסעודה, עם זאת נכון להחמיר שיהיו חתיכות גדולות קצת, (וי"א שהשיעור הוא שיהיו בגודל כזה שעדיין יהיה צורך לטחון את המאכל), ובמקום הצורך, כגון עבור תינוק שזהו מאכלו, ניתן לחתוך סמוך לסעודה אפילו חתיכות קטנות מאוד. ואף מותר ללעוס מאכל עבורו כדי להאכיל אותו מיד. וביארו הפוסקים שהזמן המוגדר כ"סמוך לסעודה", הינו הזמן המשוער שנדרש להכין את כל צרכי הסעודה שיהיו מוכנים לשעה שבה מתכוונים לקדש (וכמובן שזמן זה עשוי להשתנות בהתאם לריבוי האורחים או המאכלים המוגשים בסעודה).

כאשר חותכים את הסלט בשבת, אף אם מעוניינים לחתכו לחתיכות גדולות, אין להשתמש לצורך כך בכלים המיועדים לקציצה טחינה או ריסוק כגון מגרדת, קוצץ, מרסק תפוחי אדמה, מפני שכלים אלו מיוחדים לטחינה ואסור הדבר משום 'עובדין דחול' (מעשה חול). אך בכלי המיועד לקיצוץ ירקות – שמורכבים בו מספר סכינים מרוחקים זה מזה וקוצץ את הירקות לחתיכות גדולות, מותר להשתמש בו.

ירקות ופירות רכים כגון אבוקדו או בננה, אם הם רכים כל כך שכאשר מועכים אותם אינם מתפוררים לחלקים אלא נשארים גוש אחד – מותר למעוך אותם על ידי מזלג (אך לא בכלי המיוחד לטחינה). אבל אם המעיכה גורמת להם להתפורר לחלקים, מותר למעוך אותם רק ב'שינוי' כגון בידית המזלג או בכף.

מאכלים שאינם גידולי קרקע ואוכלים אותם כמו שהם, כגון: בשר ודגים מבושלים, גבינה קשה וביצים מותר לקצוץ ולטחון אותם אפילו על ידי מזלג, אך אין לעשות זאת באמצעות כלי המיועד לקיצוץ או טחינה כגון מגרדת, משום 'עובדין דחול', וכן מותר לפרוס ביצים בכלי המיועד לכך.

בגד שהתלכלך מבוץ, כאשר התייבש הבוץ, אין להסירו משום איסור טוחן, שבפעולה זו מפורר הוא את גוש העפר שדבק בבגד. אבל אם הלכלוך הוא משיירי מזון שהוא מגדולי קרקע ונטחן כבר כגון דייסה וכדומה, אין בזה משום איסור טוחן ומותר להסירו, אך אם הוא מגדולי קרקע ולא נטחן, כגון שהלכלוך הוא מפירות שלימים אסור לגרדם משום טוחן. וגבינה שנתקשתה או דברי מאכל שונים שאינם גידולי קרקע – מותר לגרדם ללא חשש.

אמרו חכמים: "חדשים לקטרת באו והפיסו", בבית-המקדש היו נותנים לכהנים את הזכות להקטיר את הקטורת רק פעם אחת בחייהם, כדי לזכות כמה שיותר כהנים בסגולה זו. כיון שגם הסנדקאות נמשלה לקטורת כתבו הפוסקים "נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל-ברית אחד", ולחלק את הסגולה בין כמה שיותר אנשים. אבל את הרב 'מרא-דאתרא' ניתן לכבד לסנדקאות אפילו לכמה מבניו.