הלכה יומית

נאמר: "ולמדתם אתם את בניכם", מפסוק זה למדו חכמים שהאב מצֻוֶה ללמד את בנו, ולא את בתו; וכן למדו שהאשה אינה מצֻוָה ללמוד בעצמה. ונחלקו חכמים אודות למוד-התורה לאשה. יש אומרים שכיוון שאם למדה האשה תורה נקבעים לה זכויות על כך, לכן צריך האדם ללמד את בתו תורה, לעומתם היו שחלקו ואמרו שהדבר אסור. והסתייגו חכמים מלמוד פלפולי התורה לבנות מפני שהדבר עלול לגרור תוצאות שליליות, אלא שלמעשה בדורנו הרבי מתיר לבנות ללמוד תורה שבעל-פה וכפי שיתבאר בהלכות הבאות אי"ה.

תיקנו חכמים ליטול ידים לפני הסעודה, ואמרו רז"ל המזלזל בנטילת ידים דהיינו שאינו רוחץ ומשפשף יפה אלא במעט מים כגון רביעית בצמצום, בא לידי עניות ר"ל; והמהדר בנטילת ידים – שנוטל בשפע, בא לידי עשירות, וכפי שהעיד על עצמו רב חסדא שהיה רוחץ ידיו מלא חפניו מים, ונתנו לו מלא חפניים של טובה. ומכל מקום לא יכוון ליבו כדי להתעשר – שנמצא עובד על מנת לקבל פרס אלא יעשה לכבוד קונו.

על-אף שאישה פטורה מעצם מצוות תלמוד-תורה, עם-זאת כיוון שנשים חייבות בכל המצוות שאינן תלויות בזמן, וכן בכל מצוות לא-תעשה, לכן כשם שעל הגברים מוטל החיוב ללמוד את הלכות התורה בכדי לדעת את פרטי המצוות ואופן קיומן, כך גם הנשים חייבות ללמוד את הלכות המצוות בהן הן מחויבות, כמו ההלכות הקשורות לאופן ההנהגה במטבח היהודי, בבית היהודי, הלכות שבת ודומיהן. בעבר אף היה הנוהג שדרשת הרב בשבת הייתה משולבת בקטעי הלכות שנאמרו בצורה ברורה והיו מותאמים אף עבור הנשים.

צריך ליטול ידים באופן שהמים יכסו את כל היד עד הפרק, וכן שהמים יגיעו לכל שטח היד לכל אורך ורוחב האצבעות וברווח שבין האצבעות; ולכן צריך להיזהר בעת הנטילה שהאצבעות לא יהיו צמודות זו לזו ותהיינה מוגבהות קצת כלפי מעלה בכדי שהמים יגיעו גם לראשי האצבעות, אולם אין צורך שהמים יגיעו לכל מקום בבת אחת ממש, אלא שלא יפסיק לשפוך עד שהמים יגיעו לכל מקום. ואם בשפיכה הראשונה לא הגיעו המים על כל שטח היד – לא עלתה לו הנטילה וחייב ליטול את כל ידו שנית.

נטילת הידיים צריכה להיות מכח אדם ולא שיישפכו המים מאליהן. ובשעת הדחק כאשר אין ברשותו כלי הראוי לנטילת ידים אך ברז המים מחובר למיכל, יכול לשפוך מן הברז, אלא שעליו להקפיד לפתוח ולסגור את הברז בכל שפיכה ושפיכה וגם להקפיד שיבואו המים על כל שטח היד בבת אחת. אולם בברזים המצויים בימינו שהמים באים מכח משאבת מים ולא מכלי (כגון המים הקרים שבברז), אין ליטול ידים מהם בלי כלי.

לאחר נטילת יד ימין בעודנה רטובה יש להיזהר שלא לגעת ביד שמאל שאיננה נטולה, בכדי שלא יטמאו המים מן היד שאינה נטולה, ואם נגע צריך לנגבה היטב ואחר כך יחזור ויטול, וכן אם נגע בה אדם אחר שלא נטל את ידיו או נגע בלחלוחית המים שעל הכלי שבאה מידי אדם שנטל ידיו רק פעם אחת, בכל המקרים הללו – צריך לנגב ידו ולחזור וליטול את אותה יד שנטמאה.

המדליק בבית הכנסת ביום הראשון מברך שהחיינו. וכאשר מדליק לאחר מכן בביתו לא ישוב ויברך שהחיינו, אלא אם כן מדליק להוציא גם את בני ביתו ידי חובתם. את שאר הברכות ("להדליק נר חנוכה" ו"שעשה נסים" ) ישוב ויברך בביתו אף אם מתגורר לבדו אָבֵל (תוך שנים עשר חודש לפטירת אביו או אמו, או תוך שלושים יום לפטירת שאר הקרובים שמתאבלים עליהם) לא ידליק ביום הראשון את הנרות בבית הכנסת, כי לא ראוי שיברך ברכת "שהחיינו" בציבור. אמנם בשאר הימים יכול אָבֵל להדליק בבית הכנסת. לאחר שסיים להדליק את כל הנרות, אומרים הקהל "הנרות הללו".

לכתחילה צריך שיהיו עשרה אנשים בבית הכנסת בשעת ההדלקה. אם אין עשרה נוכחים בבית הכנסת, אך ידוע שיהיו עשרה שיראו את הנרות דולקים במשך הזמן – ידליק ויברך. לכן, אם התפללו מנחה בערב שבת לפני פלג המנחה – יש להדליק את הנרות לפני כניסת השבת, והמדליקן אז יברך אף אם אין עשרה, כיון שבסופו של דבר יגיעו הציבור לקראת "קבלת שבת" ויהיה מנין שיראו את הנרות.

נכון שידלקו נרות בבית הכנסת בכל המעת לעת. אך אם יש מקום לחשש סכנה (מפני הילדים וכדומה), אין להשאיר נרות דולקים. בבית כנסת שאין בו חנוכיה הדולקת כל הזמן, נוהגים להדליק נר חנוכה לכל הפחות בזמן תפילת שחרית, ללא ברכה. וגם ההדלקה בבית הכנסת ביום צריכה להיות באמצעות נר "שמש".

אודות זמן הדלקת נר החנוכה אמרו חכמים: "מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". בכדי שמירב האנשים יוכלו להיוודע לנס, ויש להקפיד שהנרות ידלקו לפחות עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. למעשה אנו נוהגים להדליק את הנרות בין תפלת "מנחה" לתפלת "מעריב" (לאחר שקיעת החמה), ומקפידים שהנרות ידלקו 50 דקות לפחות. את נרות החנוכה יש להדליק כשכל בני הבית נמצאים יחד, כדי לפרסם הנס. והנשואים מדליקים בחגירת אבנט. אולם לא נוהגים ללבוש בגדי שבת בשעת ההדלקה.

את נרות החנוכה נוהגים להדליק על כיסא בפתח אחד החדרים בבית, משמאל הנכנס, סמוך לעובי מזוזת-הפתח, בחלל פתח החדר, בגובה המאפשר ששלהבות הנרות יהיו מעל 24 ס"מ, אך לא מעל 80 ס"מ, כשהשמש נפרד מיתר הנרות בצורה הניכרת לעין. למנהגנו אין הקפדה האם הנרות מונחים ממזרח למערב או מצפון לדרום; ויש שכתבו שניתן שכל בני הבית ידליקו במקום אחד כיוון שכל אחד מדליק במנורה נפרדת ישנו היכר למספר הנרות לכל אחד.

מי שנפסלה הטלית קטן שלו בשבת והוא נמצא ברשות הרבים (במקום שאינו מעורב), חייב לפשוט אותה מיד, כיוון שאסור מן התורה לצאת בבגד זה בשבת מפני שהחוטים נחשבים כמשא ואין לטלטלם בשבת אם הנם פסולים. ואפילו אם על ידי זה יתבזה ברבים, שאין כבוד הבריות דוחה את לא תעשה שבתורה שנאמר "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'", אבל בכרמלית אינו צריך לפושטה מעליו. ויש המקילים בזה גם ברה"ר כיוון שכיום כמעט לא מצויה רשות הרבים גמורה – ולכן אין למחות בידם, אך ירא שמים יחמיר לעצמו בזה ויוריד אותה מיד.