הלכה יומית

את ברכת "יוצר המאורות" יש להשתדל לסיים לפני שמסיימה שליח הציבור, ויענה אמן, ורק לאחר מכן יתחיל את ברכת אהבת עולם, אבל השומע את ברכת יוצר המאורות משליח הציבור כשהוא אוחז באמצע ברכת יוצר המאורות או אהבת עולם – אינו יכול לענות אמן. את ברכת "הבוחר בעמו ישראל באהבה" מסיים הש"ץ בלחש, כדי לא להיכנס לספק האם ניתן לענות אמן בין ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה לקריאת שמע.

מצוות עשה מן התורה לזכור בכל יום (בנוסף על יציאת מצרים) את מעמד הר סיני, מעשה עמלק, מעשה מרים ומעשה העגל. ויש אומרים שגם את זכירת שבת. על זכירות אלו טוב לכוון בסמוך לקריאת שמע כשאומרים "ובנו בחרת" – יש לזכור את מתן תורה וכן כשאומרים "וקרבתנו", מכוונים – על שקרבנו ה' להר סיני; וכשאומרים "לשמך הגדול" מכוונים על מעשה עמלק שאין השם שלם עד שימחה זרעו; ובאמירת "להודות לך" מכוונים על מעשה מרים והזהירות מלשון הרע שהרי הפה נועד רק "להודות". וכשאומרים "וזכרתם את כל מצות ה'" מכוונים על השבת ששקולה כנגד כל המצות. ויש אומרים שבאמירת "וליחדך ולאהבה" מכוונים על מעשה העגל – שנבחרנו ליחדו באהבה, ולא כאותה שעה שעשו את העגל שלא היה באהבה עם הקב"ה.

נשים פטורות מקריאת שמע ומברכותיה כיון שהן תלויות בזמן, אך נכון שאף הנשים תקראנה קריאת שמע, בכדי שיקבלו עליהן עול מלכות שמים. ובברכת "אמת ויציב" חייבות הנשים מפני שהיא ברכה שנתקנה על זכירת יציאת מצרים שחיובה מהתורה ואינה תלויה בזמן, וכיון שהן חייבות גם בתפילת שמונה עשרה עליהן להסמיך גאולה לתפילה ולהסמיך ברכה זו לתפילת שמונה עשרה. ולמעשה יכולות לברך גם את כל הברכות – ברכות ק"ש, ברוך שאמר וישתבח.

מן הפסוק "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפת בין עיניך" למדים שתחלה מניחים תפילין של יד ואח"כ של ראש, ובחליצת התפילין "חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד", שכן על התפילין של ראש נאמר "והיו" שהוא לשון רבים – שכל זמן שהתפילין בין עיניך בראש – יהיו עליו שתים. ותחלה יש להסיר את שלוש הכריכות של רצועת התפילין של יד מהאצבע; ואין להסיר את הטלית עד לאחר חליצת התפילין.

את התפילין של ראש נוהגים לחלוץ ביד שמאל שהיא היד החלשה, וזאת בכדי להראות שקשה עליו חליצתן, ואיטר יד שכל מלאכתו ביד שמאל, יחלוץ את תפיליו ביד ימין שהיא ידו החלשה. ומנהג חכמים לנשק התפילין בשעת לבישתן ובשעת חליצתן, וראוי לכל איש ישראל לנהוג כך בכדי לחבב את המצווה.

אסור ללכת או אפילו לשבת ללא כיסוי הראש (כיפה) משום צניעות, שהרי ללא כסוי ראש הרי זה כמגלה את בשרו המכוסה. הזהירות בכיסוי הראש היא ממדת הקדושה בישראל, ועל ידה ממשיכים יראת שמים על ראשם. ועל כך מברכים בברכות השחר "עוטר ישראל בתפארה". ומקפידים אף לישן בלילה עם כיסוי הראש. ומרגילים את הקטן בכיסוי הראש החל מגיל שלוש, והרבה מקדימים גם לפני זה.

בראש חודש חולצים את התפילין דרש"י ומניחים תפילין דר"ת (וקוראים פרשיות "שמע", ו"קדש" כבכל יום) וחלצים אותן. כשאת כל זה עושים לאחר הכנסת ספר התורה לארון הקודש, לפני החצי קדיש שקודם תפלת מוסף. טעם הדבר שחולצים התפילין לפני תפלת מוסף, מפני שאין ראוי להיות מוכתר בתפילין בשעה שאומרים "כתר".

כיסוי הראש כראוי הוא בחבישת כיפה הנראית וניכרת היטב מכל צדדי הראש, מי שמניח את ידו על ראשו לכסותו אין זה מועיל ככיסוי הראש לעניין ברכה והזכרת שם השם מפני שהיד והראש גוף אחד הם ואין הגוף יכול לכסות את עצמו. אבל אם אדם אחר מניח ידו על ראשו יש להקל ויכול להזכיר את שם השם.

האוחז בתפלת שחרית ומעוטר בתפילין ושומע קדושת "כתר", ממנין המתפללים מוסף, יזיז את התפילין של ראש ממקומם בעת קדושת "כתר", ויענה עם הציבור. אף שנהוג לחלוץ את התפילין קודם תפלת מוסף, מי ששכח לחלצן והחל להתפלל עמהן מוסף, לא יחלצם באמצע מוסף אלא ימשיך להתפלל עמהן. יש שכתבו על פי הקבלה שמי שלא הניח תפילין דר"ת לפני מוסף לא יניחם עד למחרת, אולם למעשה אם לא הניח מחמת שכחה או סיבה אחרת יניחם לאחר מוסף.

היוצא לאחר שאכל פת (או מזונות או שתה יין), ונזכר שלא בירך ברכה אחרונה – לכתחילה עליו לחזור למקומו ולברך. ובדיעבד אם בירך במקום שנזכר יצא. אבל אם אכל מאכלים או שתה משקים שברכתם האחרונה 'בורא נפשות' ויצא למקום אחר – לכתחילה רשאי לברך לאחר האכילה באותו מקום שיצא אליו ואינו צריך לברך במקום אכילתו.

כשמניח את התפילין בשקית שלהן, יש להניחן באופן כזה שכשיבוא ליטלן למחרת לא יפגע תחלה בשל ראש אלא בשל היד, שכן "אין מעבירין על המצוות" (היינו שכשמתאפשר לאדם לקיים שתי מצוות, עליו לקיים את המצווה שבאה לפניו תחילה). והמנהג הוא להניח את של הראש בצד ימין של השקית ושל יד בצד שמאל. כמו כן יש להניח את הטלית מעל התפילין במקום נגיש, כך שבפתחו את התיק יפגוש תחלה את הטלית ולא בתפילין.

האוכל פת או מיני מזונות או פירות משבעת המינים וכן מי ששתה יין, לא יצא ממקומו לפני שמברך ברכה אחרונה. ואם אכל מהן כזית (27 גר') או שתה יין (רביעית 86 מ"ל) ויצא לפני שבירך ברכה אחרונה, ולאחר מכן המשיך את אכילתו במקום אחר או ששב למקומו, לא יברך עליהם שוב אלא יצא בברכה הראשונה שבירך, כיון שעל פי הדין צריך לחזור למקום שאכל ולברך, לכן יציאתו אינה נחשבת כהפסק, ונחשב שאוכל על דעת סעודתו הראשונה.