הלכה יומית

אסור להפסיק בין הברכה עד לבליעת המאכל ולפחות מעט ממנו. ומי שדיבר לאחר שהכניס את המאכל לפיו אך עדיין לא בלעו, כיוון שיש ספק האם צריך לברך שוב, לכן לא יברך שוב מפני שספק ברכות להקל.

מי שברך על מאכל או משקה ולאחר הברכה קודם שטעם ממנו נשפך, ורוצה למזוג לו שוב, אם היה בדעתו לאכול ולשתות ממה שהיה לפניו אינו צריך לברך שוב אלא נפטר בברכה שברך. וכן מי שברך על דבר מאכל ובדעתו להוציא ידי חובה בברכה זו מאכלים נוספים ונמצאים לפניו, עליו לאכול תחלה את המאכל שעליו מברך ואחר כך את יתר המאכלים הנפטרים בברכה זו. אך גם אם אכל תחלה מאותם המאכלים מיד לאחר הברכה ולא ממה שהתכוון לאכול כשבירך, אין זה הפסק ויצא ידי חובתו בדיעבד.

מי שהפסיק בדיבור בין הברכה לאכילה בדברים שאינם צורך האכילה – עליו לחזור ולברך שוב. ואם דיבר על דברים שהם צורך האכילה, כגון אם ביקש שיביאו מלח או ביקש שיביאו מאכל לפלוני וכדומה אינו צריך לחזור ולברך שוב. בין הברכה לבין תחלת הבליעה מן המאכל אסור לענות אמן על ברכה של חברו; אך אם טעה וענה אמן יצא ידי חובתו בדיעבד ואינו צריך לחזור ולברך שוב.

בין הברכה לטעימה מן המאכל יש להיזהר שלא להפסיק בשתיקה יותר ממשך זמן של שאילת שלום תלמיד לרב (באמירת 'שלום עליך רבי'). אלא שאם בכל זאת המתין בשתיקה יותר ממשך זמן זה – אינו צריך לחזור ולברך שוב.

נאמר בגמרא: "הביאו לפניהם פתיתין ושלמין . . ר' יוחנן אמר שלמה מצוה מן-המובחר". וכך -נפסק להלכה שיש לברך על השלם ואחרי הברכה יש לבצוע ולאכול, ואין הדבר נחשב כ"הפסק" בין הברכה לאכילה. ובפירות בהן ישנו חשש מפני נגיעות של חרקים, כותב אדה"ז שיש לחוש "שמא התליע בתוכו או נרקב ונמצא בירך לבטלה" ומשום-כך בפירות אלו יש צורך לבצעם ולבדקם לפני תחלת הברכה, ומי שבכל-זאת לא בדקם לפני הברכה, עליו לעשות זאת בין הברכה לאכילה.

יש לברך במקום האכילה מבלי לעבור למקום אחר, אפילו לא מפינה לפינה באותו חדר, ואם עבר ממקום למקום בין הברכה לבליעת המאכל שלא לצורך הסעודה צריך לחזור ולברך שוב, אבל אם עבר ממקום למקום לצורך האכילה, אינו צריך לברך שוב (כל זמן שאינו בית אחר). ובפרט כאשר המקום בו אוכל אינו נקי ונאלץ לברך במקום אחר בבית, יכול לעבור אח"כ למקום האכילה ואין זה הפסק.

מי שקרא פסוקים מקריאת שמע שלא על פי סדר הפסוקים שהובאו בתורה, כך שהקדים פסוקים המובאים מאוחר יותר ואיחר פסוקים המובאים מוקדם יותר – לא יצא ידי חובת מצות קריאת שמע שנאמר בקריאת שמע "והיו" ודרשו חכמים "בהוויתן יהו", כלומר שצריך לקוראם כפי שנכתבו, ולכן עליו לחזור שוב לקרוא קריאת שמע בסדר הפסוקים שנכתבו בתורה.

צוו חכמים לכל אדם להיות צנוע אפילו כשהוא בינו לבין עצמו, וגם כשהוא יחידי בלילה ובחדרי חדרים צריך לנהוג בצניעות ובושת לפני הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו, ולכן המעוניין לפשוט את בגדיו וללבוש את בגדי השינה יפשוט את בגדיו תחת כיסוי או בחדר הרחצה, וכן כשקם משנתו ילבש את בגדיו בצניעות תחת הכיסוי, או בחדר הרחצה.

הטועה בקריאת שמע ויודע שדילג מילה או אות או שטעה בקריאת המילה (שמשנה משמעות ), עליו לחזור לתחילת אותו פסוק שטעה בו ומשם ממשיך הלאה עד סוף קריאת שמע, ולא יחזור רק על אותו פסוק שטעה בו, מפני שקריאת שמע אמורה להיאמר על פי סדר הפסוקים דווקא. ואם אינו יודע היכן טעה או על מה דילג יתחיל שוב את קריאת שמע מאותו פסוק שמסתפק בו.

ילבש בגדים ממוצעים ולא בגדים יקרים מפני שבגדים אלו מביאים אותו לידי גאווה, אך מאידך לא ילבש בגדים זולים מאוד או מלוכלכים בכדי שלא יתבזה בעיני הבריות. כמו כן יש להקפיד לנעול נעליים, ושלא ללכת יחף בחוץ, וכמו שאמרו חכמים "לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו".

יש לכבד את בית הכנסת בהדלקת האורות והנרות . אסור להקל ראש בבית הכנסת, להתלוצץ להתבדח או אפילו לשוחח שיחה בטילה בבית הכנסת. כמו כן יש להקפיד בבית הכנסת לשמור על נקיונו הן בטאטוא בית הכנסת והן בשטיפתו, וכידוע הרבי מקפיד ביותר שלא ימצאו לכלוכים בבית-הכנסת, ואף העיר על כך כמה פעמים.

מעיקר הדין מותר לירוק בבית הכנסת, ובתנאי שישפשפנו בנעליו; ובשבת שאסור לשפשף את הרוק, רק יניח את הנעל על הרוק עד שיתמעך, וכך הוא מנהגנו באמירת 'עלינו' לאחר המילים 'שהם משתחווים 'להבל ולריק', שיורק, ובעת היריקה (בפני אנשים) יניח את ידו על פיו כדי להסתיר את רוקו, ואח"כ משפשפים את הרוק באמצעות הרגל (ובשבת דורכים עליו). אבל יש להימנע מלירוק סתם כך בבית הכנסת.