עש"ק פרשת כי תבוא תשפ"ג

טוויית חוטי הציצית ושזירתן, כשרות ע"י קטן אפילו לכתחילה, ובתנאי שגדול עומד על גביו ואומר לו שיעשה לשם מצות ציצית. אך לגבי הטלת חוטי הציצית בבגד טוב להחמיר שהיא תיעשה רק ע"י איש גדול בר מצוה, ולא ע"י קטן. ובמקום הצורך ניתן להקל ע"י קטן, ובתנאי שגדול עומד על גביו ואומר לו שיעשה לשם מצות ציצית. ומותר לקטן שהגיע לחינוך להטיל ציצית לעצמו או לקטן אחר.

על מצוות תפילין נאמר "וקשרתם . . וכתבתם", ומכך למדו ש"כל שישנו בקשירה (דהיינו שמוזהר עליה ומאמין בה) – ישנו בכתיבה, וכל שאינו בקשירה – אינו בכתיבה". וקטן אף על פי שמדברי סופרים מצווה (על אביו) לחנכו במצוות תפילין עוד לפני שנהיה 'בר מצווה', אינו מצווה על כך מן התורה. כמו כן לגבי קשר התפילין אם עשה הנער את הקשר לעצמו בתפילין שלו בעודו קטן, אינו מועיל לאדם גדול לקיים בזה מצות תפילין. לכן, כשייעשה בר מצוה צריך להתיר את הקשר, ולחזור ולעשותו מחדש.

קטן שעדיין לא הגיע לעונת נדרים (גיל 12) אין תרומתו תרומה. כלומר, אם הפריש תרומה מפירות או מתבואה – התרומה שהפריש אינה קדושה, והפירות אינם מתוקנים אלא עדיין חובה שיפריש גדול. וכמו כן אם הפריש חלה מהעיסה – אינה חלה. אך קטן שהגיע לעונת נדרים – לכתחילה לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה.

נחלקו הראשונים האם חיוב טבילת כלים הוא מן התורה או מדרבנן, ומאחר ולדעת הרבה טבילת כלים מדאורייתא, קטן אינו נאמן להעיד על טבילת כלים שטבל. אולם אם הולך להטביל כלים יחד עם גדול יכול הגדול לתת לקטן לטבול את הכלים כאשר רואהו הגדול, וכן נאמן הקטן לומר שמסר לגדול לטבול. אך אם הגדול אינו רואה את הקטן מטביל, לא ניתן לסמוך על הקטן, ובכלי זכוכית (שטבילתם מדרבנן לכו"ע) יש מקילים.

טוב להחמיר שהסכך יונח על גבי הסוכה רק ע"י איש גדול בר מצוה, ולא ע"י קטן. כמו כן לכתחילה לא יאגוד קטן את ארבעת המינים שגדול יוצא בהם ידי חובתו. ואם אגדם קטן, אם אפשר יתיר את האגד, וישוב ויאגדם גדול.

נאמר במשנה שקטן היודע לנענע חייב בלולב, היינו שאביו חייב לחנכו במצות לולב. ובגמ' אמר ר' זירא שלא להקנות לולבו לתינוק ביו"ט הראשון משום שהוא יודע לקנות, ואינו יודע להקנות. ולכן ביום א' דחגה"ס (כשחל בחול), גדול אינו יכול לצאת ידי חובת מצות ד' מינים, כאשר ד' מינים אלו ניתנו לקטן מקודם (אך הקטן יכול להקנות לקטן אחר).