לכל השו"ת
מותר להשתמש בשופר באותו מקום שנמצא בו, אף ללא רשות הבעלים מכיוון שמן הסתם נוח לו לאדם שיעשו מצווה בממונו בדבר שאין בו חסרון כיס, אך אין להוציא את השופר ממקומו ללא רשות.
מקור:
הרב מנחם מענדל ויינר
פעולות שאלה ותשובה
אכתוב כאן את עיקרי העניינים, ליתר הרחבה ראה בספר הלכה למעשה תשרי (מהדורת תש"פ, סוף פ"ז): א. זמן מצות שופר: מצות תקיעת שופר הינה בכל היום עד צאת הכוכבים. אמנם משעת השקיעה ואילך שהוא ספק לילה, יתקע בלא ברכה. ב. הברכה: כאשר התוקע כבר יצא ידי חובתו, לכתחילה יברך האדם היוצא בתקיעה זו ידי חובתו. באם ישנם כמה אנשים – אחד יברך בקול ויוציא את כולם ידי חובה. במקרה שאין השומע יודע לברך – יאמר אתו את הברכה מילה במילה. אך באם אין השומע יכול לומר את הברכה בעצמו ואינו מצליח לחזור על הברכה כראוי אחרי התוקע, יכול התוקע לברך, גם אם התוקע יצא כבר ידי חובתו. והשומע יענה 'אמן'. ג. נשים: נשים יכולות לברך כאשר הן שומעות תקיעת שופר. אך התוקע אינו יכול לברך עבורן באם יצא כבר ידי חובתו – אלא הן יברכו לעצמן. באם אינן מעוניינות לברך, יתקע עבורן ללא ברכה. ד. מספר התקיעות והלכותיהן: חיוב השמיעה הוא 30 קולות (תשר"ת שלוש פעמים, תש"ת שלוש פעמים ותר"ת שלוש פעמים). בתקיעת 'תשר"ת', צריך שהשברים והתרועה יהיו בנשימה אחת, כמו ב'תקיעות מיושב'. בעת 'מבצע שופר' יש לשים לב, אשר גם כאשר השומעים ממהרים – התקיעות נעשות כהלכה. ובעיקר יש להשגיח, אשר: א) אורך התקיעות הוא כפי ההלכה. ב) יש הפסק של נשימה בין כל תקיעה ותקיעה. כשאי אפשר כלל לתקוע 30 קולות, יתקע 10 קולות (תשר"ת תש"ת תר"ת) ללא ברכה.
לעמוד השאלה
הרב שמואל מקמל
בספר להורות נתן הביא מהלקט יושר שכתב: "דבש דבורים הוא מן המובחר [לאכול בר"ה], כי הדבורים דמי למשפט, כי עושים נקמה לפעמים כמו שמוכח מן הפסוקים, ומה שיוצא מהן הוא מתוק, וסימן לדבר שאנו יוצאין ממדת הדין למדת הרחמים". והוסיף בעל להורות נתן עוד הסבר למה דבש דבורים הוא מן המובחר: "עפ"י מה שכתבנו טעם לטבילת תפוח בדבש עפ"י דברי רבינו יונה (ברכות מג, א) דטבע הדבש שמהפך כל מה שנפל לתוכו לדבש, וזה רומז על תשובה מאהבה שעל ידה זדונות נעשין כזכיות, ונראה דזהו רק בדבש דבורים ולרמז זה יש לאכול דבש דבורים דוקא".
לעמוד השאלה
