מה עניינו של ליל הושענא רבה ומה מנהגיו?
נאמר בספר הזוהר, שעל-אף שגזר הדין נחתם ביום הכיפורים, ההוראה להוצאת הדין אל הפועל ניתנת בהושענא-רבה, שכל זמן שגזר הדין עדיין לא נכתב על שטר וניתן ביד השליחים להביאו לידי המוציאים לפועל, עדיין ניתן לפעול כדי לשנותו לטובה. כמו כן בהושענא-רבה נכתבות הפתקאות של גזר הדין, וניתנות ביד השלוחים היוצאים מבית הדין של מעלה להביאן לכל הממונים על הוצאת הדין לפועל. וכיוון שהשליחים עוד לא יצאו, עדיין ניתנת האפשרות להיטיב את גזר הדין. מסיבה זו נוהגים להיות ניעורים בליל הושענא-רבה, ולקרוא את כל ספר דברים הנקרא "משנה תורה", ומרמז על "משנה" החותם שנעשה בלילה זה. עפ"י הוראת כ"ק אד"ש מה"מ יש להוסיף במיוחד בשמחת בית-השואבה בליל הושענא רבה, ואף שהוא רק עד חצות הלילה, צריך לרקוד באופן של 'מועט המחזיק את המרובה'. לאחר חצות הלילה אומרים את כל ספר התהלים בציבור ובחגירת אבנט, ואין מאריכים באמירתו. לאחר כל ספר בתהלים אומרים את ה'יהי רצון' לליל הושענא רבה, ה'יהי רצון שלאחר צאת הלבנה'– המופיעים בסוף ספר התהלים ואומרים קדיש-יתום. המנהג הוא שהגבאים מחלקים תפוח עם דבש לכל הקהל, ונוהגים לאוכלו בסוכה שבביתו, או בסוכת בית-הכנסת. מכיוון שהתפוח טיבולו במשקה (דבש), לפני אכילתו צריך ליטול ידים כמו לסעודה – אך ללא ברכה.
מקור:
- ראה זח"ג לא, ב. בשער הכוונות (עניין סוכות דרוש ו) (עניין הו"ר). סדר נט"י לסעודה ס"כ (דבש טיבולו במשקה). ספר המנהגים ע' 68 (תהלים). וראה התוועדויות תשמ"ה ח"א ע' 346-347
- תשמ"ט ח"א ע' 161-162 הע' 44 (תפוח)
- התוועדויות תש"נ ח"א ע' 189 (ריקודים).
הרב שלום דובער טאלר
