באיזה אדר נוהגים מנהגי יום הולדת?

נאמר: "שמור את חודש האביב", ודרשו חכמים: "שמור אביב של תקופה". כלומר, עונת-האביב צריכה להיות בניסן, מפני שאז מבשילה התבואה. כיוון שאנו מונים את ימי החודש לפי הירח, שמסיים להקיף את כדור-הארץ פעם בשלושים יום, ואת ימי השנה מונים לפי השמש, המסיימת את היקפה פעם ב-365 ימים, כך שמידי שנה נוצר הפרש של 11 ימים, ובכדי לשמר את חג-הפסח בימי האביב נדרש כל מספר שנים להוסיף חודש אחד לשנה בכדי להשוות את מעגל השמש ומעגל הירח. חודש-העיבור נקבע לחודש-אדר משום סמיכותו לחודש-האביב.

היות וחודש-אדר לעיתים מעובר דנו חכמים בשאלה "אדר-הראשון תוספת או אדר-השני", כלומר איזה מבין שני החודשים נחשב לעיקר, ואיזה נחשב לתוספת. והסיקו הראשונים שאדר-ראשון הוא חודש-העיבור, וחודש-אדר העיקרי הוא אדר-שני, ואכן למעשה חודש זה חודש-אדר לעניין מצוות פורים וארבע-פרשיות. אלא שנחלקו הראשונים במקרה שאדם כותב או אומר אדר לאיזה אדר מתכוון. ויש שכתבו לעניין נדרים שנדר אדם עד אדר, וכן כשכתב בשטרות אדר סתם ולא פירש לאיזה אדר כיוון, מקיימים את דבריו כמי שאמר אדר-ראשון. ולהלכה הובא בשלחן-ערוך שסתם אדר הוא אדר-ראשון, אלא שהוזכרה אף דעת הרמב"ם הסובר שסתם אדר הוא אדר שני, וביארו הפוסקים שכוונתו לחוש אף לדעה זו, ולכן יש לומר במפורש לאיזה אדר מתכוון, וכן כשמברכים חודש-אדר בשנה-מעוברת יש לומר בפירוש אדר-ראשון או אדר-שני.

מחמת הספק שישנו איזה מבין שני חודשי אדר מתכוונים כשאומרים אדר, כתבו הפוסקים שמי שקיבל על עצמו הידור מסויים או לחלק סכום כסף לצדקה בחודש אדר, יעשה זאת באדר-ראשון משום שזריזים מקדימים למצוות ושלא לעכב את המצווה. ואם קיבל על עצמו הידור הכולל הימנעות מדבר מסויים, אם הוא דבר שאינו כרוך בטרחה (לא לטייל וכדומה), יקיים החלטתו בשני החודשים, אך אם הדבר עולה לו בטורח (כתענית וכדומה) יקיימנו רק באדר-שני.

ילד שנולד באדר ראשון או שני, והשנה הי"ג להולדתו היא שנה פשוטה – נהיה הוא 'בר מצווה' בתאריך בו נולד בחודש. מכך עולה מצב מעניין אודות ילדים הנולדים בשנה מעוברת שיתכן ויכנסו לעול המצוות לפני ילדים שגדולים מהם, אם השנה ה-13 ללידתם היא שנה פשוטה, וכך למשל ילד שנולד ביום כ"ט לחודש אדר ראשון השנה יכנס לגיל מצוות ביום כ"ט אדר ולעומתו ילד שנולד אחריו ביום א' לחודש אדר שני השנה, יהיה בר מצוה כחודש לפניו בא' באדר.

אמרו חכמים שיום הולדתו של משה-רבינו הוא ז' באדר, סביב תאריך זה התעורר ספק האם הוא באדר-ראשון או באדר-שני, והביא הרבי שההכרעה המקובלת היא שהוא בעיקר באדר-ראשון. ביום זה הורה הרבי להוסיף בשמחה של תורה ובשמחה של מצווה, בקשר עם הולדתו של מושיען של-ישראל. הוראה נוספת הורה הרבי בקשר עם-כך שביום זה כתב משה-רבינו שנים-עשר ספרי-תורה ונתנם לכל השבטים, ועוד ספר הניח בארון, כך שיום זה צריך להביא לחיזוק השליחות להגברת לימוד התורה מתוך קבלת-עול.