האם מותר בשבת להתנדנד בערסל התלוי על עצים?

אמרו חכמים: "המערה מחם לחם, ומצונן לצונן, ומחם לצונן – טהור". כלומר, משקים הנשפכים זה על זה אינם נחשבים כמחוברם. דין זה מכונה בשם "ניצוק", ונחלקו התנאים בסוגי הניצוק וברמת החום של המשקים. דין זה נוגע בעיקר לדיני טומאה וטהרה, אולם יש לו השלכות מעשיות אף בדיני איסור והיתר של כשרות המטבח. כתבו הפוסקים שעירוי ישיר מהקומקום לסיר בשרי, אינו הופך את הקומקום או את המים שבתוכו ל'בשריים', אלא אם כן עולים אדים חזקים מהסיר הבשרי אל הקומקום. אלא שלכתחילה ראוי להקפיד שלא לשפוך מים רותחים ישירות על בשר או חלב מקומקום פרווה.

אמרו חכמים: "דישון המזבח הפנימי קודם להטבת שתי נרות", ובארו בגמרא שהטעם לסדר זה הוא משום שהכהן עובר תחלה בדרכו על יד המזבח ואחר כך מגיע למנורה, ולכן היה עליו תחלה להסיר את הדשן והפחם של הקטורת מן המזבח שבהיכל, ורק אחר כך לגשת להטבת שתי הנרות. הנהגה זו שהייתה במקדש נושאת עמה השלכה מעשיית בחיי היום-יום, שמצווה בה נתקלים יש לבצעה ולא לדחותה למועד מאוחר יותר. וכיוון שמצוות ציצית קודמת לתפילין משום שהיא תדירה יותר שנוהגת אף בשבתות ויום טוב, לכן נפסק להלכה שיש להניח את הטלית במקום נגיש יותר מן התפילין בכדי שיפגע בה ויתעטף בה תחילה.

נחבטו הפוסקים בשאלה אודות החבוש בבית-האסורים וניתנה לו אפשרות לבחור יום אחד לחופשה, האם עליו להמתין עד ראש-השנה כדי לקיים מצוות שופר דאורייתא, או שיינצל את ההזדמנות בשבת הראשונה, שישמע קריאת-התורה משום שאין להחמיץ מצווה הבאה ליד האדם אף שהיא מדרבנן. כך או-כך, דיון זה אמור רק כשאי-אפשר לקיים את שתי המצוות, אך כאשר ניתן לקיים שתיהן ונצבת הברירה איזו מצווה להקדים, נפסק להלכה ההכרעה המעשית: כאמור בהלכה הקודמת יש להתעטף תחלה בטלית משום שהיא תדירה יותר, ולכן לכתחילה יש להניחה נגישה יותר. ובדיעבד כשנתקל בכיס התפילין לפני הטלית – כיוון שהתפילין בכיסן, יתעטף תחילה בטלית. אך כאשר התפילין גלויות יניח התפילין תחלה.

כפי שהתבאר בהלכות הקודמות ישנו כלל הלכתי: "אין מעבירין על המצוות"; שהמצווה הראשונה בה נתקלים יש לבצעה ולא לדחותה למועד מאוחר יותר. על אף שמעוניינים לקיים מצווה אחרת תחלה. עם זאת, יוצא מן הכלל הוא מי שפגע תחילה בתפילין של ראש: כיון שמן התורה יש להקדים תפילין של-יד, שהרי בתחילה נאמר בפסוק: "על ידך", ואח"כ "בין עינך", לכן אף שבדרך-כלל "אין מעבירין על המצוות", במקרה זה עליו להניח תחילה תפילין של-יד, כפי הסדר האמור בתורה ואחר כך יניח של ראש, אלא שלכתחילה יש להימנע מלהגיע למצב זה, ויש לוודא שהתפילין של יד נגישות יותר משל ראש שלא יצטרך להעביר על המצווה.

אחת המלאכות שהיו במשכן הינה מלאכת הקצירה, שהיו קוצרים את הזרעים שהכינו לצורך הסממנים. מכאן למדו חכמים שמלאכה זו ותולדותיה נאסרו בשבת, ובכללה נאסרה התלישה בשבת. ועשו סייג למלאכה ואסרו להשתמש באילן בשבת, שמא תוך כדי השימוש בו יבואו לתלוש ממנו. ולכן אסור לעלות או להישען על האילן בשבת. ואפילו מערב-שבת אסור לעלות על העץ על מנת לשהות עליו בשבת, שבשהייתו עליו הוא משתמש בו. מי שעלה על העץ בשוגג מותר לו לרדת בשבת. אבל אם עלה במזיד על האילן, קנסו אותו חכמים שלא ירד ממנו עד צאת- השבת. ויש שכתבו שאם הוא יכול לרדת בקפיצה מבלי להשתמש בעץ, מוטב שיקפוץ.