האם מותר לכהנים לבקר בבתי רפואה?

מעיקר הדין מותר לאישה להיבדק אצל רופא; מכיוון שהוא טרוד באומנותו ולא יבואו לדבר עבירה – אך זאת בתנאי שמקפידים כראוי על דיני ייחוד, ואם לא הדבר אסור. ויש המחמירים בכך, אך הדעה הרווחת שמותר לאשה להתרפאות אצל רופא וכמסופר בגמרא על "אומן" המקיז דם שטיפל אף בנשים, וציינו חכמים לשבח את צניעותו כשהיה מקיז דם לנשים והיה מכסה את זרוען. אלא שככל שהדבר ניתן, ראוי לה לאישה ללכת להיבדק אצל רופאה, או לחילופין אצל רופא ירא-שמיים, אם אינם מומחים פחות, וכן הדבר כדאי כיון שדווקא רופאה תבין יותר את הרגשותיה.

על אף שהסבירות שבמרכזים רפואיים ימצאו חלילה נפטרים, אינה מאפשרת לכהנים לבקר בהם. מובן שאין הדברים אמורים במקרה של פיקוח נפש, שהרי אפילו ספק פיקוח-נפש, דוחה טומאת-כוהנים. ודנו הפוסקים האם מותר לכהנים ללמוד רפואה, שכן יתכן שיש בו צורך הצלת-נפשות. למעשה פוסקים רבים כתבו שהדבר אסור בגלל ההכרח לגעת בגופות מתים במהלך הלימודים, איסור זה קיים גם בחו"ל מחשש נגיעה במת גוי, שאסורה אף היא. אולם מותר לכוהן לשמש אח במרכז רפואי, אם יש הכרח בדבר לצורך פרנסתו או לטיפול בחולים; אלא שעליו להתנות מראש עם הנהלת המרפאה, שבכל מקרה של מת, או גסיסה חלילה, יוכל לצאת מן הבניין עד שיפנו את הנפטר.

דנו הפוסקים בשאלה האם ניתוחים קוסמטיים להסרת מומים מותרים, או שמא ניתוחים שלא לצורך רפואי אסורים כשם שאסור לאדם לחבול בעצמו. ונמקו הפוסקים להיתר שחבלה האסורה היא רק כשהיא דרך בזיון, אך לצורך נוי מותר כשאין סכנת-נפשות בדבר. לגבי ניתוחים פלסטיים לגברים הדבר מהווה בעיה משום איסור "לא-ילבש" האוסר על גבר להידמות לאשה, אלא שנטו הפוסקים להקל לצורך הסרת מומים וכתמים שונים להחזיר את מראה האדם למצבו הרגיל, ויש שהתירו אפילו במומים שהיו עמו מעת לידתו, כיוון שהסרתם מחזירה אותו למראה שאר בני האדם, אולם כשמראהו מראה רגיל אלא שמעוניין בניתוח פלסטי לשם נוי, הדבר אסור, ומצד החששות שבדבר יש להיוועץ עם מורה הוראה אודות כל טיפול לגופו.

אסור לבן לטפל בהוריו טיפול העלול להוציא דם, וכפי שמסופר בגמרא שרב פפא לא הניח לבנו אפילו להוציא לו קוץ, שמא יצא ממנו דם ויכשל בחבלה באביו. וכתבו הפוסקים שאף אם הדבר יהיה כרוך בהוצאת ממון סביר ובטרחה סבירה, יתאמצו בני המשפחה להשיג רופא אחר. אבל בשעת הדחק, כשאין אפשרות אחרת, מותר לבן לטפל באביו.

לכתחילה אין לקבוע טיפול רפואי כניתוח וכיו"ב בשלשה הימים הסמוכים לשבת. טעם הדבר הוא משום שהדבר כרוך בדרך כלל בצער סחרחורות וכדומה וישנו חשש שהדבר יפריע לעונג שבת. (ולכן גם כאשר ידוע שהניתוח הינו קצר וקל, ואינו כרוך באשפוז, ראוי להימנע מלעשותו בערב שבת). זאת ועוד, במקרה שייתכן ויידרש מהמנותח לעבור סדרת טיפולים ובדיקות ויחללו את השבת בגללו, במצב זה קביעת הניתוח סמוך לשבת מהווה איסור וודאי. אלא שכל זה הוא רק כשמועד הניתוח ניתן לקביעה מראש יש לדרוש שיתבצע בשלשת ימי השבוע הראשונים, אך כשדחיית הניתוח כרוכה בסיכון חיי האדם –כמובן שאין לדחותו.