האם נשים מברכות ברכת הלבנה?

אמרו חכמים: "הרואה את הלבנה בחדושה אומר ברוך מחדש חודשים". וכיוון שאין מקדשים את הלבנה אלא בשעה שניתן ליהנות מאורה, לכן יש להמתין מעת מולד הלבנה עד שתהיה בגודל הראוי להאיר, ונחלקו בזמן זה האם הוא החל משלשה ימים לאחר המולד, או לאחר שבעה ימים. ועל פי הקבלה מקפידים להמתין עד לאחר שבעה ימים מהמולד, וכך הוא מנהגנו למעשה. משך זמן קידוש-הלבנה לכתחילה הוא עד (חצי כ"ט י"ב תשצ"ג, שהוא) 14 יום, 18 שעות ו-21 דקות לאחר המולד; ובדיעבד, יש המקילים לקדש אפילו לאחר 15 יממות שלמות מהמולד ויש שהתירו אף עד סוף הלילה של היממה ה-16 מהמולד (12 שעות נספות לאחר היממה ה-15, ובפרט אם אומר בדרך לימוד מתוך הגמ'), אך לאחר מכן ניתן לקדש רק ללא שם ומלכות.

נאמר בגמרא: "המברך על החודש בזמנו, כאילו מקבל פני שכינה". מסיבה זו נהוג לקדש את הלבנה במוצאי-שבת, כששרויים בשמחה ולבושים בגדים נאים, אך בליל-שבת ויום-טוב אין לקדש את הלבנה, (אלא אם כן זוהי ההזדמנות האחרונה לברך שאז יש מקום לברך אף בליל-שבת). ההקפדה על קידוש-לבנה במוצאי-שבת היא רק בתנאי שתתאפשר הברכה בזמנה, ולכן כאשר מוצאי-שבת הוא אחרי י' לחודש ויש חשש שהלילות יהיו מעוננים ותימנע הברכה, יש פוסקים הסבורים שיש להקדים את הברכה ככל האפשר, ולא להמתין למוצאי-שבת (ובמקום שיש שאלה וספק יעשו כהוראת רב מורה-הוראה שעל אתר). כיוון שקידוש-הלבנה הוא הקבלת פני-שכינה נהוג שלא לקדש את הלבנה תחת הגג, אלא לצאת ברוב-עם כיוצא לקראת המלך, בשמחה ובחגיגיות, וברוב שירה-וזמרה וריקוד. אך מי שהוא חולה וחלוש, יכול לראות את הלבנה דרך החלון ולברך. וכתבו הפוסקים שגם במקרה שאין מניין, ראוי להשתדל לפחות לברך במעמד שלושה.

כיוון שהברכה בקידוש-הלבנה היא על ההנאה לאורה, עד שאין מברכים על הלבנה כשהיא מכוסה בעננים או ביום, לכן כתבו הפוסקים להביט בלבנה לפני הברכה בכדי ליהנות מאורה, ויש שכתבו להביט בה גם אחר כך אלא שלמעשה מנהגנו להביט בלבנה רק פעם אחת קודם הברכה, ואחר כך אין להסתכל בלבנה כלל (כשם שאין מביטים בקשת); ונהוג לכוון את פניו לכיוון ירושלים, ויש שכתבו שזהירות זו היא בכדי שלא יתפרש הדבר כפלחן ללבנה ח"ו, ומטעם זה אומרים את תפלת "עלינו-לשבח" בתום קידוש-הלבנה, בכדי להדגיש ש"אנחנו כורעים ומשתחווים לפני מלך-מלכי-המלכים הקב"ה".

יש לברך כאשר הלבנה נראית, ואם ברך על הלבנה בשעה שהיא מכוסה בעננים, לא יצא, מפני שאינו יכול ליהנות מאורה. ואם הלבנה מכוסה בענן קל בלבד, כך שאפשר לראות לאורה את מה שבדרך כלל רואים לאור הלבנה (בליל ז'), יכול לברך עליה. וכתבו הפוסקים שאם תוך כדי הברכה התכסתה הלבנה לגמרי יש להמשיך בברכה; אולם אם מראש ניתן לשער שתוך כדי הברכה יבוא ענן גדול ויכסה את הלבנה לגמרי, אין להתחיל בברכה.

קידוש לבנה מסוגל ומועיל לכמה דברים ומהם לאריכות-ימים ונסיעה בטוחה, ואף לכאבי-שיניים, ולכן נוהגים שאחרי אמירת "לנגוע בי לרעה" שמים היד על השיניים ואומרים "ולא יהיה לי כאב-שיניים לעולם"; ובעיקר נודע מעמד קידוש הלבנה כעת רצון לבקשת הגאולה, מסיבה זו הורה הרבי לערוך את מעמד קידוש-הלבנה תוך כוונה מיוחדת בתביעה לגאולה, כאמור: "וביקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם".