טעה וקידש על מים – כיצד ינהג?

מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר: 'זכור את יום השבת לקדשו'. כלומר, זכרהו זכירות שבח וקידוש. וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו: בכניסתו בקידוש היום, וביציאתו בהבדלה. וחובה לקדש בפה ולא בהרהור בלבד. מן התורה מספיק הזכרת יום השבת בכל דרך שהיא, אף ללא קידוש על דבר מסויים (יש אומרים שאפי' אמירת 'גוט שבת' מספיקה), אך חכמים תיקנו לקדש בליל וביום השבת על היין, ולאחריו נוטלים ידיים לסעודת שבת.

מי שנטל ידיו לסעודה לפני הקידוש – אף על פי כן יכול לקדש על היין, שאין הקידוש מפסיק בין נטילת ידים לסעודה, כיון שהוא לצורך הסעודה. אמנם אם כבר בירך "המוציא" – לא יקדש על היין, אלא ימשיך ויאמר מיד את ברכת הקידוש (ברוך . . אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו) על הפת, ויאמר 'ויכולו' על כוס אחרת בתוך הסעודה.

כאשר טעה המקדש והקדים את ברכת הקידוש (ברוך . . אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו) לברכת היין (בורא פרי הגפן) – עליו לחזור ולברך שוב את ברכת הקידוש, לפי שעשה כדברי בית שמאי כנגד דברי בית הלל, וכל העושה כדברי בית שמאי לא יצא ידי חובתו.

המקדש על הכוס והפסיק בדיבור אחרי הקידוש ולפני שתיית היין – חוזר ומברך שוב 'בורא פרי הגפן', אך אינו חוזר ומברך שוב את ברכת הקידוש (ברוך . . אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו). ומי ששתה מהיין פחות מ"מלא לוגמיו" (בד"כ רוב רביעית) – אם הבחין בכך מיד, ישתה מיד עוד עד שישלים ל"מלא לוגמיו"; אך אם כבר הסיח את דעתו משתיית הכוס, או שיצא מהחדר שבו קידש לחדר אחר – צריך לחזור ולקדש שוב.

מי שקידש ולאחר הקידוש קודם השתיה נשפך היין שבכוס הקידוש, יביאו לו כוס אחר של יין וישתה; ואינו צריך לחזור ולברך שוב את ברכת הקידוש (ברוך . . אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו) אם לא הסיח דעתו ולא עקר ממקומו בינתיים. ולגבי ברכת "בורא פרי הגפן", הדבר תלוי – אם לא היה בדעתו לשתות עוד יין אחר הקידוש במהלך הסעודה, צריך לברך שוב בורא פרי הגפן; אך אם היה בדעתו לשתות עוד יין (והיין היה לפניו), אזי נפטר גם יין זה שישתה עכשיו בברכת בורא פרי הגפן שבירך תחילה, ואינו צריך לברך שוב.