מהו סדר הקדימה בברכות?

אמרו חכמים: "ארבעה ראשי שנים הם . . בשבט, ראש השנה לאילן . . בחמישה-עשר בו", משום שעד יום זה יצאו רוב גשמי השנה ועלה השרף באילנות, ומעת זו מתחילה צמיחת הפרי; משמעותו ההלכתית של ראש-השנה לאילנות היא קביעת שנת היבול של העצים לעניין שנות ערלה, וכן בכדי לדעת מתי היא השנה הרביעית בה יש קדושת "נטע-רבעי" הנאכלים בקדושה בירושלים, (וכיום פודים את קדושת הפירות בכסף), ואף לעניין קדושת שביעית. וכן לעניין מצוות מעשר התלוי בשנים, שכן, בחלק מהשנים מפרישים "מעשר-עני" לעניים, ובחלק מפרישים "מעשר-שני". ובכדי לדעת לאיזו שנת מעשר שייכים פירות העץ, נקבע "ראש-השנה לאילנות", כך שפירות שיצמחו אחריו (לאחר שחנטו) שייכים למעשה לשנת המעשר החדשה.

נאמר בגמרא: "הביאו לפניהם פתיתין ושלמין . . ר' יוחנן אמר שלמה מצוה מן-המובחר". וכך -נפסק להלכה שיש לברך על השלם ואחרי הברכה יש לבצוע ולאכול, ואין הדבר נחשב כ"הפסק" בין הברכה לאכילה כיוון שהחיתוך הינו צורך האכילה. ובפירות בהן ישנו חשש מפני נגיעות של חרקים, כותב אדה"ז שיש לחוש "שמא התליע בתוכו או נרקב ונמצא בירך לבטלה" ומשום-כך בפירות אלו יש צורך לבצעם ולבדקם לפני תחלת הברכה, ומי שבכל-זאת לא בדקם לפני הברכה, עליו לעשות זאת בין הברכה לאכילה.

ריבת פרי שלא ניכר בה הפרי כלל אין מברכים עליה "שהחיינו", כמו-כן באכילת ריבת אתרוגים למעשה לא מברכים "שהחיינו", שמעבר לטעם האמור ישנם עוד נימוקים שלא לברך עליו "שהחיינו", מפני שהאתרוג מתקיים על האילן לאורך כל השנה, וכן מפני שההנאה העיקרית מהאתרוג היא בחג סוכות, ובסתם ריבת פרי נחלקו הפוסקים האם לברך שהחיינו.

אמרו חכמים "אין תורמין . . מן התלוש על המחובר" טעם הדבר הוא משום שנאמר במעשר: "ראשית דגנך תירשך ויצהרך" – דבר הנאסף כ"דגנך" (-שהוא לשון אסיפה בערימות), ולכן הפרשה על המחובר אינה מועילה ויש להפריש לאחר שיתלשו הפירות. עם זאת, במקרים מסוימים כתבו הפוסקים שיכול להתנות שכשיתלוש את הפירות תחול ההפרשה, ובלבד שהפירות שהפריש קיימים בשעה שתולש מהעץ (כיוון שרק בעת התלישה חלה ההפרשה), וכן ההפרשה חלה רק על הפירות שכבר הגיעו לשליש גידולם בעת ההפרשה, אלא שבמקרה זה אין מברכים על ההפרשה, ולכן לכתחילה אין לעשות זאת.