מי שאינו כיוון לצאת ידי חובה בקידוש האם יצא ידי חובה?

מסופר בגמרא שהיו שהקפידו שביום שאכלו בשר לא אכלו כלל מאכלי-חלב, ולעומתם היו שהקפידו שרק באותה הסעודה שאכלו בה בשר נמנעו מחלב ומוצריו, אך בסעודה שלאחריה כבר אכלו מאכלי-חלב. ולמעשה, כך נפסק להלכה, שאין לאכול בשר וחלב באותה הסעודה, וגם כשעברו שעות רבות יש לסיים תחלה את הסעודה ולברך. אך לאחר שסיימו את סעודת הבשר ועבר הזמן שבו ממתינים בין ארוחה לארוחה מותר לאכול חלבי. ונחלקו הראשונים בשיעור זמן זה, וכתבו ראשונים רבים שהוא 6 שעות וכך נהוג כיום למעשה. אלא ששיעור זמן ההמתנה נחשב מסיום אכילת הבשר בפועל, גם אם חלף עוד זמן עד שסיימו לחלוטין את הסעודה וברכו.

אמרו חכמים: "אכל בשר אסור לאכול גבינה". ונחלקו הראשונים בטעם ההמתנה בין אכילת הבשר למוצרי החלב, יש מן הראשונים שסברו שעטם ההמתנה הוא מפני הבשר שנותר בין השיניים, שלא יבוא לאכול את מאכלי החלב כשהבשר בין שיניו. לעומתם יש שסברו שטעם ההמתנה הוא משום שלאחר האכילה נמשך טעם מן הקיבה. למעשה אנו מחמירים כשתי השיטות וממתינים 6 שעות גם אם רק לעס מבלי לבלוע, וכן ממתינים גם אם רק בלע מבלי ללעוס. אך מי שרק טעם מבלי ללעוס ומיד אחר כך פלט את מה שבפיו מבלי לבלוע כלל, אינו צריך להמתין 6 שעות קודם אכילת מאכלי החלב.

אודות מצוות מורא אב אמרו חכמים: "ולא מכריעו", ופירש רש"י": "אם היה אביו וחכם אחר חלוקין בדבר הלכה לא יאמר נראים דברי פלוני". כלומר, כשהאב מסופק באמיתות דבריו, לא יכריע הבן בין הצדדים, כיוון שמראה בכך שהינו יודע יותר מאביו. וחידדו הפוסקים את חומרת האיסור וכתבו, שלא רק במקרה שסותר דברי אביו ומכריע כחברו הדבר אסור, אלא אפילו כשהבן מצדד לשיטת אביו ומחזק את דבריו באומרו: "נראין דברי אבא", קיים האיסור משום שגם בכך מראה שיודע יותר מאביו עד שאביו צריך את הסכמתו ולכן הדבר אסור; וכשהאב ביקש לשמוע את חוות-דעתו של בנו, מותר הדבר בתנאי שיענה בצורה מכובדת.

אחת מל"ט המלאכות שהיו במשכן הינה מלאכת "מכה- בפטיש", משמעותה של מלאכה זו היא הגימור של הכלי בכדי להביאו לצורתו הרצויה. חכמים למדו מכך שכל פעולה שמהווה סיום תהליך של הכנת דבר או תיקון החפץ אסורה בשבת. ודנו הפוסקים לגבי השחלת שרוכי נעליים בשבת האם יש בה משום "מתקן-כלי" שבכך הרי מתאפשר השימוש בהן. ולמעשה, פוסק אדמוה"ז שאם הרצועות היו מושחלות כבר בנעליים, ואחר כך נשמטו, מותר לחזור ולהשחילן בשבת, בתנאי שאין הדבר כרוך בטרחה, ולכן כיום שקצוות השרוכים מהודקים בפלסטיק ויש טבעת ברזל סביב הנקבים שבתוכם משחילים את השרוכים, כך שניתן להשחילם בקלות, ניתן להחזיר את השרוכים שנשמטו לנעל בשבת.

נחלקו הראשונים מהי הגדרתן של התפילין בשבת, יש שכתבו שאין איסור להניחן בשבת רק שאין בכך צורך, כי תפילין הינם האות ביננו לה', ושבת עצמה היא האות, ולכן כתבו שדינן של התפילין ככלי שמלאכתו להיתר ומותר לטלטלם בשבת למקום מבטחים. אלא שיש שכתבו שאסור להניח תפילין בשבת, ולכן דינן של התפילין ככלי שמלאכתו לאיסור, ולכן אסור לטלטל את התפילין אלא אם מעוניין להשתמש בהן לצורך גופו, או שצריך את מקומן, כגון כשמונחים על המיטה ורוצה לנוח מותר לטלטלן. אבל לצורך התפילין עצמן אין לטלטלן גם אם חושש שיגנבו, אלא אם כן קיים סיכון שיתבזו, וכך פוסק אדמוה"ז למעשה.