הלכה יומית

תיקנו חכמים ליטול ידים לפני הסעודה, ואמרו רז"ל המזלזל בנטילת ידים דהיינו שאינו רוחץ ומשפשף יפה אלא במעט מים כגון רביעית בצמצום, בא לידי עניות ר"ל; והמהדר בנטילת ידים – שנוטל בשפע, בא לידי עשירות, וכפי שהעיד על עצמו רב חסדא שהיה רוחץ ידיו מלא חפניו מים, ונתנו לו מלא חפניים של טובה. ומכל מקום לא יכוון ליבו כדי להתעשר – שנמצא עובד על מנת לקבל פרס אלא יעשה לכבוד קונו.

צריך ליטול ידים באופן שהמים יכסו את כל היד עד הפרק, וכן שהמים יגיעו לכל שטח היד לכל אורך ורוחב האצבעות וברווח שבין האצבעות; ולכן צריך להיזהר בעת הנטילה שהאצבעות לא יהיו צמודות זו לזו ותהיינה מוגבהות קצת כלפי מעלה בכדי שהמים יגיעו גם לראשי האצבעות, אולם אין צורך שהמים יגיעו לכל מקום בבת אחת ממש, אלא שלא יפסיק לשפוך עד שהמים יגיעו לכל מקום. ואם בשפיכה הראשונה לא הגיעו המים על כל שטח היד – לא עלתה לו הנטילה וחייב ליטול את כל ידו שנית.

נטילת הידיים צריכה להיות מכח אדם ולא שיישפכו המים מאליהן. ובשעת הדחק כאשר אין ברשותו כלי הראוי לנטילת ידים אך ברז המים מחובר למיכל, יכול לשפוך מן הברז, אלא שעליו להקפיד לפתוח ולסגור את הברז בכל שפיכה ושפיכה וגם להקפיד שיבואו המים על כל שטח היד בבת אחת. אולם בברזים המצויים בימינו שהמים באים מכח משאבת מים ולא מכלי (כגון המים הקרים שבברז), אין ליטול ידים מהם בלי כלי.

לאחר נטילת יד ימין בעודנה רטובה יש להיזהר שלא לגעת ביד שמאל שאיננה נטולה, בכדי שלא יטמאו המים מן היד שאינה נטולה, ואם נגע צריך לנגבה היטב ואחר כך יחזור ויטול, וכן אם נגע בה אדם אחר שלא נטל את ידיו או נגע בלחלוחית המים שעל הכלי שבאה מידי אדם שנטל ידיו רק פעם אחת, בכל המקרים הללו – צריך לנגב ידו ולחזור וליטול את אותה יד שנטמאה.

לאחר הבדיקה שהידיים נקיות לחלוטין מבלי דברים שיחצצו בין המים לידיים, לוקח הנוטל את הכלי ביד ימינו ממלא בו מים ומעבירו לשמאלו, ושופך מיד שמאל על יד ימין ואחר כך מעביר הכלי ליד ימין ושופך באמצעות המגבת על יד שמאל, ויש לשפוך ג' פעמים על כל יד. ויגביה ידיו (כנגד הלב ) ויברך "על נטילת ידים", לאחר מכן משפשף ידיו זו בזו (מהמים שנשארו מהנטילה השלישית) לטהרה יתירה, אח"כ ינגב היטב את הידיים במגבת.

אם שכח לברך לפני שפשוף ידיו זו בזו – יברך לפני שמנגב את ידיו. ואם שכח לברך אף לפני הניגוב – יברך לאחר הניגוב (והמסופק האם ברך, לא יברך מפני הספק). אבל לאחר שבירך המוציא שוב אינו מברך על נטילת ידים.

אף שלכתחילה נזהרים שמשך הזמן שבין סיום הנטילה לברכת "המוציא" יהיה פחות משיעור הליכת כ”ב אמה (כ-12 מטר; והוא זמן הליכה משוער בכ-16 שניות), אם מקום נטילת הידיים רחוק מהשולחן כ”ב אמה (כ-12 מטר), ניתן ליטול בו את הידיים, ואין בכך הפסק (אבל לא ילך מבית לבית). כי ההקפדה היא שלא להפסיק לחינם כשיעור זה, אבל לצורך, אין זה נחשב הפסק (ועדיף שאת ניגוב הידיים (בלבד) יעשה סמוך למקום האכילה), אלא שלכתחילה צריך ליטול ידיו סמוך למקום הסעודה אם מתאפשר הדבר.

מי שהתפנה לצרכיו קודם הסעודה ומעוניין ליטול ידיו לאכילת פת, מן הדין יכול ליטול ידיו לסעודה ולברך ברכת "על נטילת ידיים" ואחריה ברכת "אשר יצר" ואין בכך הפסק בין נטילת הידיים לסעודה לברכת "המוציא". אלא שלמעשה משמע מדברי אדמו"ר הזקן שלכתחילה יברך אשר יצר קודם נטילת ידיו לסעודה, ועל כן יש ליטול תחלה את הידיים בנטילה שאינה כשרה לנט"י לסעודה (כגון נטילה ללא כלי) בכדי שיברך "אשר יצר" בידיים נקיות, ואחרי שינגב ידיו היטב ייטול ידיו לסעודה כהלכה ויברך על נטילת ידיים. ויש מי שכתב שיכול ליטול ידיו ג"פ לסירוגין ובכל פעם יגע בידו השניה, יברך אשר יצר ואח"כ יטול ידיו לסעודה.

כיוון שקודם תפלת ערבית אסור לאכול פת או מזונות יותר משיעור "כביצה" -54 גרם (ומי שהתחיל צריך להפסיק לאכול ולהתפלל ערבית בזמנה אא"כ מינה 'שומר' שיזכיר לו להתפלל), אם נטל ידיו לסעודה ונזכר בין נטילת ידיו לסעודה לבין תחילת הסעודה שלא התפלל ערבית עליו לברך "המוציא" על הפת ולאכול ממנו כזית, ואחר כך יפסיק מיד ויתפלל ערבית.

המקדש על הפת ייטול ידיו תחלה ויברך על נטילת ידיים, ואחר כך ייקח לחם משנה ויברך ברכת "המוציא לחם מן הארץ" ומברך את נוסח ברכת הקידוש ואוכל. אבל כשמקדשים על היין נוטלים ידיים אחר הקידוש לפני אכילת הפת. ואם טעה ונטל ידיו ובירך "על נטילת ידיים" – יקדש על היין ויטעום מכוס הקידוש ואח"כ ימשיך לאכול פת ואין צריך ליטול ידיו שנית.

אמרו חכמים "התוכף לנטילת ידיים ברכה אינו ניזוק בכל אותה סעודה", ועל כן צריך להיזהר לכתחילה שלא להפסיק שלא לצורך בין נטילת הידיים לברכת "המוציא" אפילו הפסק קל של שיעור הליכת כ"ב אמה (כ-12 מטר; והוא זמן הליכה משוער בכ-16 שניות), וכן יש להיזהר שלא לדבר שלא לצורך הסעודה ואפילו בדברי תורה. אך כיוון שזוהי מחלוקת הראשונים האם מותר להפסיק בין נטילת הידיים לסעודה לבין ברכת "המוציא", לכן לכתחילה נזהרים שלא להפסיק אולם מי שבפועל הפסיק, כל עוד ולא הסיח דעתו לגמרי מנטילת ידיו, אינו חוזר ונוטל ידיו.

בין נטילת הידיים לברכת "על נטילת ידיים", אין לדבר כלל ואפילו מילה אחת ויש להיזהר לסמוך את ברכת נטילת ידיים לנטילה ככל האפשר, (וכתבו הפוסקים שלכתחילה יש להיזהר שלא לדבר מתחילת הנטילה). ואם עבר והפסיק בדיבור לאחר שגמר נטילת שתי ידיו, יש שכתבו שינגב ידיו, אך תוך זהירות שלא לטמא אותם (כגון ע"י חיכוך בשערות הראש או נגיעה בנעליים) ואחר כך יטול ידיו שוב ללא ברכה.