אין מוצרים בסל הקניות.
8 תוצאות
כ"אתשרי
דנו הפוסקים האם ניתן לשבת בעת ה"ההקפות" בשמחת-תורה, יש מן הפוסקים שכתב לחלק, שבעת ההקפות ממש (סביב הבמה) יש חיוב לעמוד, כדין כל הרואה הולכת ספר-התורה (ובוודאי בשעת הוצאת והכנסת הס"ת); אולם בעת הכיבודים, המכירות ובריקודים וכדומה ניתן לשבת. ויש שכתבו שבשעת הדחק ניתן להקל לשבת גם בעת ההקפות, כיוון שספר-התורה נמצא בתוך מעגל אנשים העומדים זה ליד זה, במרחק הפחות משלשה טפחים אחד מהשני נחשבים הם כ"מחיצה". וטעמים נוספים נאמרו ללמד זכות על היושבים ויש המדקדקים כשרוצים לנוח ולהתיישב יוצאים מעט מחוץ לבית הכנסת (אא"כ אוחזים הס"ת בחיקם).
כ'תשרי
מנהג ישראל לשמוח בשמחת-תורה, יותר משמחת בית השואבה, ויותר משמחת יום טוב. וכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ הוסיף וגילה בשם אביו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, שצריכים לייקר במאוד את השעות של שמיני-עצרת ושמחת-תורה. שכן, בכל רגע ניתן לשאוב אוצרות בדליים ובחביות, בגשמיות וברוחניות, וכל זה הוא על ידי הריקודים. אָבֵל ר"ל, בשנת האבילות על אביו או אמו, אינו נוטל ספר-תורה בזמן ההקפות, אלא אם כן הולך אתו עוד מישהו.
כ"בתשרי
האריז"ל היה נוהג לערוך הקפות במוצאי שמחת תורה. על יסוד הנהגה זו, נהגו בכך הנוהגים על פי המקובלים לערוך הקפות שניות במוצאי החג, בהוצאת ספרי תורה עם כל פרטי המנהגים כפי שעורכים את ההקפות בלילה הראשון. הרבי הרחיב וביסס מנהג זה בארץ ישראל, ושלח מברקים מיוחדים למשתתפים בהקפות שניות.
י"חתשרי
לאחר סיום אמירת הפסוקים פותחים את ארון-הקודש ומוציאים כל ספרי-התורה כשהם מעוטרים בכתריהם. לאחר מכן אומרים את נוסח ההקפה תוך כדי שמקיפים את בימת הקריאה, ובתום ה'הקפה' רוקדים עם ספרי-התורה. ונוהגים שהגבאי מכריז לאחר כל הקפה "עד כאן הקפה א'" וכו'. אחרי כל הקפה מחזירים את ספרי-התורה להיכל. בסיום ההקפות (לאחר החזרת ספרי-התורה להיכל) אומרים 'עלינו-לשבח' וקדיש יתום. בהקפות ביום שמחת-תורה לאחר אמירת פסוקי 'אתה-הראת' מוציאים את כל ספרי-התורה ומקיפים את בימת הקריאה שלוש וחצי הקפות ברצף, ואומרים כל סדר ההקפות. לאחר אמירת כל נוסח ההקפות רוקדים עם ספרי-התורה. מחזירים את כל ספרי-התורה להיכל.
בשמחת-תורה כל אחד ואחד מהקהל עולה לתורה, כולל הילדים, על כן ניתן להתחלק למספר מנינים, בחדרים שונים, כך שבכל מנין יהיה מספר מועט של אנשים, ואפשר לקרוא כמה פעמים עד שישי. או (בשעת הדחק) שעולים בכל עליה כמה קרואים, ומברכים יחד. לעליית חמישי עולים "כל הנערים", המנהג הוא שגדול עולה עמהם ומברך, והוא מוציא את הילדים ידי חובת הברכות – אך הילדים אינם מברכים בעצמם. אין נוהגים לפרוש טלית מעל הנערים. וכן אין מנהגנו באמירת "המלאך הגואל".
אם יש רק ספר תורה אחד יקראו את שלוש הקריאות באותו הספר. כאשר ישנם שני ספרי תורה נחלקו הפוסקים כיצד לנהוג, ולמעשה כתבו פוסקים רבים שבסיום הקריאה בספר הראשון בפרשת 'וזאת הברכה' והגבהתו (בזמן שהגבאי מברך את העולים לתורה לחתן בראשית וכדומה) גוללים מיד את הספר הראשון לקריאה השלישית, כך שמיד עם תום הקריאה השנייה יהיה הספר מוכן, בכדי שלא לגרום טורח לציבור, וקוראים בספר התורה השני לחתן בראשית, וחוזרים ולוקחים את הספר הראשון למפטיר.
י"זתשרי
לאחר תפילת העמידה בערבית של יום-טוב, אין אומרים 'עלינו', עד לאחר ה'הקפות'. נהוג לקדש, ולערוך התוועדות כהכנה להקפות. קודם ההקפות נוהגים לומר את פסוקי "אתה-הראת", העוסקים בשמחת התורה, את פסוקים אלו אומרים שלוש פעמים. ונהוג לכבד אנשים שונים באמירתם, כשהקהל חוזר אחריהם פסוק בפסוק. בסיום הפסוקים –אחרי אב-הרחמים– אומרים שלוש פעמים ברצף את הפסוק "והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך".
