הלכה יומית

מצוה מדברי סופרים להדליק נר לשבת. חובה זו מוטלת הן על האנשים והן על הנשים, אלא שהנשים מוזהרות בו יותר. ועיקר המצוה הוא בנרות שעל שולחן האכילה, ועל כן מדליקים את הנרות על השולחן שעליו אוכלים סעודת שבת (ויש נוהגים ע"פ קבלה להדליק בסמוך לשולחן, ובפרט כשיש סיבה בטיחותית וכדומה כדלקמן). אך אשה המדליקה יותר משני נרות – שאר נרותיה יכולים להיות במקום אחר, ולאו דוקא על שולחן האכילה.

במקום שנמצאות נשים ובנות רבות, תדלקנה כולן על השולחן שאוכלים עליו . יש שפקפקו האם אפשר לברך במקום שכבר הדליקה אשה אחרת, ולמעשה המנהג שמברכים, כיוון שככל מה שמתווספת אורה בבית יש בה שלום בית ושמחה יתירה.

כשלא מתאפשר להדליק נרות שבת על השלחן מסיבות בטיחות, או בעת סעודות גדולות בהן אין אפשרות לוודא שבשעת פינוי הכלים אחרי הסעודה לא ייכשלו בטלטול הפמוטות (או שיש חשש שהנרות על השולחן יכבו) – לא ידליקו על השולחן. אלא יציבו את הנרות במקום בטיחותי, שיהיה קרוב לשולחן האכילה ובאופן שיהיה ניתן לראותם בזמן הסעודה.

אין להניח את הנרות מול הדלת ממש, באופן שאם יפתחו את הדלת ותנשב רוח – הרוח תכבה את הנרות. ואם הדליקו שם, אסור לפתוח את הדלת כל זמן שהנרות דולקים, אפילו בשעה שאין הרוח מנשבת. אך מותר לסגור את הדלת. כמו כן אם הנרות מונחים מול החלון וקרובים אליו קצת – מותר לסגרו ואסור לפתחו.

לפני כניסת השבת כדאי להניח על שולחן האכילה (עליו מדליקים את נרות השבת) את החלות, או חפץ חשוב אחר (החפץ צריך להיות חשוב לאדם לשבת זו יותר מהשלהבת), שיהיה מונח עליו כל בין השמשות. זאת בכדי שהשולחן לא יהיה "בסיס לדבר האסור", אלא "בסיס לאיסור ולהיתר", וכך יהיה ניתן להזיזו במקרה הצורך.

כאשר לא היה על השולחן (שעליו הנרות) חפץ חשוב בבין השמשות, מותר לגעת בשולחן ולהשתמש בו, אך לא להזיזו בידיו (ולהזיזו בשינוי מותר , וכן מותר להזיז המפה). אולם מגש המיועד (והמיוצר) רק לנרות – גם אם יניחו עליו חפץ היתר חשוב – נחשב בסיס לאיסור בלבד, ואסור להזיזו בשבת אפילו מעט. ואם השתמש במגש זה באקראי, ואינו מגש המיוחד רק לנרות – אפשר להניח חפץ חשוב על המגש ועל ידי זה יהיה מותר להזיזו.

לפני כניסת השבת כדאי להניח על שולחן האכילה (עליו מדליקים את נרות השבת) את החלות, או חפץ חשוב אחר (החפץ צריך להיות חשוב לאדם לשבת זו יותר מהשלהבת), שיהיה מונח עליו כל בין השמשות. זאת בכדי שהשולחן לא יהיה "בסיס לדבר האסור", אלא "בסיס לאיסור ולהיתר", וכך יהיה ניתן להזיזו במקרה הצורך.

החל מפלג המנחה (שעה ורבע זמנית לפני השקיעה) של ערב שבת ניתן להדליק נרות שבת קודש בברכה. אך אם הדליקו לפני פלג המנחה – לא קיימו מצות הדלקת הנרות, ולא חלה עליה קדושת השבת. ויש להדליק נר נוסף לאחר פלג המנחה (וכשאין נרות נוספים, יש לכבות את אחד הנרות שהודלקו, וידליקו אותו שוב לכבוד שבת אחרי פלג המנחה).

את ברכת הדלקת נרות השבת יש לברך לאחר ההדלקה, מפני שלכתחילה אנו חוששים שאם תברך תחילה קיבלה על עצמה את השבת ויהיה אסור לה להדליק. ובכדי שתהיה הברכה "עובר לעשייה" (כדין כל המצוות שמברכים עליהם עובר לעשייתן, דהיינו סמוך וקודם לתחילת עשייתן) – אינה נהנית מן האור עד לאחר הברכה. ולכן תכסה את עיניה בכפות ידיה מיד אחר ההדלקה עד אחר גמר הברכה, ואז תסיר ידיה, תביט בנרות ותהנה מן האור, ובכך הברכה היא "עובר לעשייה".

מיד בסיום ברכת הדלקת נרות שבת תסיר האשה את ידיה מעיניה, כדי שלא להפסיק בין הברכה לבין הנאתה מאור הנרות. ולכן, נשים הנוהגות לומר תפילות ותחינות לאחר הברכה – ראוי שיפתחו תחילה את עיניהן ולהביט בנרות, ורק לאחר מכן יאמרו את התפילה ואם תרצה, תוכל לכסות שוב את עיניה לאמירת התפילה, (ואין מנהגנו לומר תחינות המודפסות בנוסח קבוע).

נוסח ברכת הדלקת נרות שבת למנהגנו הוא: "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת קודש". טעתה ואמרה "נרות" במקום "נר" – יצאה, ולא תחזור ותברך. שכחה לברך – תברך כאשר תזכר בכך, ואפילו בלילה, כל זמן שהנרות דולקים.

אשה הנוסעת לבית הרפואה לקראת כניסת השבת, ולא יישאר אדם בבית – לא תדליק נרות בבית בברכה. אך אם יש מי שנשאר בבית, תדליק ותברך. ואם יודעת שתצטרך אחר ההדלקה לעשות מלאכה (בעצמה), או שנוסעת (מחוץ לתחום שבת) – תתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה ותקבל השבת (או בעלה) תוך עשר דקות.