הלכה יומית

אמרו חכמים: "בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר . . ועכשיו . . אין שמחה אלא ביין". וכיוון ששמחת החג נוהגת כל ימי החג כולל בחול המועד, לכן ישנו חיוב לשתות לפחות רביעית יין בכל יום מימי המועד, אך יש להימנע משתייה מופרזת. ולגבי אכילת בשר, כתבו הפוסקים (שלמרות שעיקר מצוות שמחה היא בבשר שלמים; עם זאת, גם כיום) יש מצווה באכילת כזית בשר בהמה, ואם קשה לו יאכל לפחות בשר עוף. ונוהגים שהמפה החגיגית תהיה מונחת על השולחן בכל ימי חול המועד כביום טוב.

אף שמעיקר הדין אין חובה לאכול פת בימי חול המועד, עם זאת כתבו הפוסקים שיש בכך מצווה. לגבי מספר הסעודות החשובות שעורכים במועד, יש שכתבו לערוך שתי סעודות חשובות בלילה וביום, ויש שכתבו שדי בסעודה אחת ונהוג לעשותה ביום, אך גם את סעודת הלילה מצווה לערוך בחגיגיות . וטוב להוסיף דבר מאכל בסעודת יום שני דחג הפסח (ט"ז בניסן) לזכר סעודת אסתר שהייתה ביום זה ובו ביום נתלה המן.

נאמר "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך", ואמרו חכמים: "חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל", ושמחה זו היא מצות עשה מן התורה. ונפסק להלכה שחייב אדם לשמח את אשתו בבגדים ותכשיטים לפי ערך ממונו, ואם אין לו אפשרות לכל הפחות יקנה לבני ביתו נעליים חדשות לכבוד החג. ואם יש לאשה די בגדים לחג ואין לה צורך בבגד נוסף, צריך לשמחה בדברים אחרים, כגון בכלי בית ודומיהם. כמו כן יש לקנות לילדים ממתקים ומיני מגדים, לכבוד המועד, ולעשות דברים שמביאים אותם לידי שמחה.

שכח לומר "יעלה ויבוא" בתפלות חול המועד קודם שאמר את שם ה' בברכת "המחזיר שכינתו", חוזר ל"יעלה ויבא" ואומר אח"כ שוב "ותחזנה". ואם נזכר לאחר שסיים ברכת "המחזיר שכינתו", לפני שאמר "מודים" אומר במקום שנזכר, וימשיך "מודים". נזכר לאחר שהתחיל "מודים" חוזר ל"רצה", ואם נזכר רק לאחר "יהיו לרצון" השני, חוזר לראש התפילה ואפילו בתפלת ערבית (בשונה מראש-חודש), ואם נזכר שלא הזכיר בתפלת שחרית וכבר התפלל מוסף, לא יחזור.

שכח לומר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בחול המועד, אם נזכר לפני שאמר את שם ה' בברכת "בונה ברחמיו ירושלים", יאמר "יעלה ויבוא" וימשיך כסדר. אך אם נזכר לאחר שהזכיר את שם ה' יסיים את הברכה "בונה ברחמיו ירושלים. אמן" ואחר כך יאמר "ברוך אתה ה"א מלך העולם אשר נתן מועדים לעמו ישראל…" כפי שנדפס בסידור אחרי ברכת "בונה ברחמיו ירושלים". אך אם נזכר לאחר שכבר התחיל ברכת "הטוב והמטיב", ואפילו רק אמר את המילה "ברוך" בלבד יסיים את ברכת המזון ואינו חוזר.

אחד מהטעמים לאיסור עשיית המלאכה בחול המועד הוא משום שעיקרם של החגים ניתנו לישראל כדי שיעסקו בהם בתורה; וכפי שכתב בספר החינוך: "כי לא לעסוק במלאכה הוקבעו ימי חולו של מועד, כי אם לשמוח לפני השם, רוצה לומר להתקבץ במדרשות ולשמוע נועם אמרי ספר". ויש להוסיף בלימוד התורה בימי המועד יותר משאר ימים.

מותר לתקן תקלה חיונית בבית ובכליו בחול-המועד בדבר המוגדר כ"מעשה-הדיוט", אך לא ב"מעשה-אומן" בדברים פשוטים שאינם כרוכים בעבודה מקצועית, אלא אם כן זהו "דבר-האבד", אולם אם התקלה הייתה ידועה קודם החג ודחו את התיקון לחול-המועד התיקון אסור, אלא במצב שיש בו חשש סכנה. במקרה חיוני שהתירו בו "מעשה-אומן" במועד, יש לעשות זאת ע"י פועל נכרי, ואם אינו מוצא נכרי יכול להביא יהודי בחנם, ובמקרה שאינו מוכן לעבוד בחנם עדיף (אם אפשר) שישלם לו בהבלעה.

איסור עשיית מלאכה בחג, נאמר במפורש בתורה רק ביום הראשון של החג וביומו האחרון. ולמדו חכמים ממדרש הפסוקים, שימי חול-המועד אסורים אף הם בעשיית מלאכה, אלא שישנם מלאכות המותרות בהם. ומסרם הכתוב לחכמים לומר איזו מלאכה מותרת ואיזו אסורה. ובארו חכמים שכיוון שעיקרם של החגים ניתנו לישראל כדי שיעסקו בהם בתורה; לכן נאסרה בהם המלאכה. וכל שאסרו לעשות בחול-המועד, אסור אף לומר לגוי לעשותה עבור ישראל.

לדעת הרבה פוסקים מלאכה גמורה אסורה מהתורה, ואם היא נעשית לצורך המועד או כדי למנוע הפסד מותרת, וחכמים עשו סייג לתורה ואסרו כל דבר שיש בו טרחה יתירה ואינו לצורך המועד, למרות שאין בעשייתו מלאכה, כגון העברת דירה, אסורה בחול-המועד, הואיל ויש בכך טורח רב.

כיוון שמצווה להסתפר ולהתגלח לקראת החג, אסרו להסתפר בחול-המועד. על אף שמכוון הוא לצורך המועד, מפני שחששו שידחו את התספורת לחול-המועד, ויכנסו לחג כשהם מגודלי שיער. אולם כשלא הסתפר מחמת אנסו כגון שהיה אסור בתספורת מדיני אבלות ר"ל, מותר לו להסתפר בצנעה ואפילו ע"י ספר יהודי ואף בשכר אם לא מצא מי שיספרו בחנם. כמו כן נטילת ציפורניים בחול המועד מותרת רק בשינוי, כגון בפיו אך לא באמצעות כלי, ומי שנטל ציפורניו כבר בערב החג ורוצה ליטול שוב בכלי לקראת החג השני או שבת חול-המועד כמנהגו בכל ערב-שבת ויום-טוב, יש לו על מי שיסמוך, אבל המנהג שלא ליטלם כלל.

אסרו חכמים כיבוס בגדים בחול-המועד ואפילו לצורך המועד. טעם האיסור הוא משום שמצווה לכבס את הבגדים לקראת החג, וחששו חכמים שיהיו שידחו את כיבוס הבגדים לחול המועד, שאז הם פנויים ממלאכתם, ויבזו את החג בכך שיכנסו אליו כשבגדיהם מלוכלכים ולכן אסרו את הכיבוס במועד. אולם בגדים שרגילים להתלכלך תדיר, כמו בגדים של תינוקות וקטנים, או מגבות ידיים וכדומה, מותר לכבס בחול-המועד לצורך המועד כשאין לו אחר להחליף, שלא גזרו עליהם חכמים מפני שגם אם יכבסום לפני החג יצטרכו לכבסם שוב במועד, אבל גם בגדים אלו יש לכבס לפני החג ואסור לדחות כביסתם לחול המועד. ואף כשמכבסים בגדים אלו אין היתר לצרף אליהם בגדים של גדולים לכביסה שעושים עבור הקטנים, אולם אם ישנו חשש אמיתי שהבגדים יינזקו נזק בלתי הפיך שאין דרך למנעו מלבד באמצעות כביסה, אזי יש היתר לצרפם לכביסת הקטנים ויש מקום להתיר לכבסם אף בפני עצמם.

מלאכת הכתיבה אסורה אף היא בחול-המועד ככל המלאכות, ומותרת רק לצורך רבים או לצורך המועד, ונהגו לכתוב בשינוי קצת (שורה ראשונה באלכסון). וכתיבה אומנותית כגון כתיבה באותיות מרובעות, גרפיות ואף ציורים אמנותיים אסורים בחול-המועד, אלא אם כן נדרשת היא לצורך-רבים לצורך המועד או לצורך-מצווה, או שהדבר מוגדר כ"דבר-האבד", כלומר כאשר ישנה הברקה של חידוש תורה שלא תשמר לולא הכתיבה. ומותר לתת לילד בחול-המועד לכתוב ולצייר ציורים פשוטים לצורך תענוג ושעשוע, ומעל גיל מצוות ראוי לעשות זאת בשינוי מעט. גם מכתיבה במחשב יש להימנע בחול המועד, אך קלה היא מכתיבה רגילה, ולכן במקום שהוא צורך המועד ניתן לכתוב במחשב מבלי להדפיס, וכן צילום אסור במועד אלא-אם-כן הצילום מתעד דבר לא רגיל המוגדר כ"דבר-האבד".