הלכה יומית

כשם שאסרו חכמים להשתמש באילן בשבת, כמו כן אסרו להשתמש בצדדי האילן, אבל בצדי צדדיו מותר. מטעם זה דנו הפוסקים בשאלת השימוש בערסל שאינו מחובר ישירות לעץ אלא תלוי הוא על מוט שמחובר לעץ, ולמעשה כתבו הפוסקים, שמותר להשתמש בערסל זה בשבת, רק כאשר העץ יציב ולא מתנדנד בשעת השימוש בו.

פרי שעומד לאכילה, אסור להריח בו בשבת כל עוד מחובר הוא לעץ, שמא יתלוש את הפרי על מנת לאוכלו. אבל מותר להריח צמחים ריחניים המחוברים למקור צמיחתם, מפני שאין למריח סיבה לקוטפם, שהרי אפשר להריח אותם בעודם מחוברים. אלא שאם בא הריח מענפי העץ, אסור לאחוז בידיו את הענפים בכדי להריחם, משום שדינם הוא כדין אילן שאסור להזיזו.

מותר לאדם להעמיד את בהמתו על יד עשבים מחוברים כדי שתאכל מהם, ואין בזה איסור "קוצר", משום שהבהמה אוכלת לעצמה, ואף שהצטווינו על שביתת הבהמה בשבת, אין צורך להקפיד על כך שתשמור שבת בעצמה.

נאמר: "ולא יראה לך חמץ"; ו"לא-ימצא". ומדין תורה מספיק שיבטל את החמץ או יפקירו, אולם חכמים חששו שמא לא יעשה זאת בלב שלם, או שמא ישכח ויאכל מן החמץ בפסח מתוך הרגל, ולכן תיקנו שבנוסף לביטול החמץ, יערכו תחילה בדיקה בכל המקומות בהן עלול להימצא החמץ, ורק את החמץ שלא נמצא או שלא ידוע עליו יש לבטל ולהפקירו. ואמרו חכמים שהיוצא מביתו שלושים יום לפני חג-הפסח, אפילו אם אין דעתו לחזור עד לאחר החג, חייב לבדוק ללא ברכה את ביתו לאור הנר, לילה לפני שיוצא. ואם שכח ולא בדק בלילה בודק ביום.

הרוצה לבדוק את ביתו בניחותא רשאי להתחיל בבדיקה כבר מספר לילות לפני ליל י"ד, אלא שזהו בתנאי שישייר לפחות חדר אחד אותו יבדוק בזמנו. וכן הורה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב למעשה, שכשמנקים בימים שלפני ליל הבדיקה מחסן מלא ארגזים או ציוד, ויודעים שבשעת הבדיקה לא יוכלו להזיז שוב את החפצים ממקומם, כשהם ב"מקום שמכניסין בו חמץ", יש לבדוק את החדר לאור הנר בלי ברכה בשעת הניקיון, אף על פי שאין זה ליל בדיקת חמץ, ומיד לאחר חג הפורים ניתן להתחיל בבדיקה זו.

חובת בדיקת חמץ מעיקרה היא על בעל הבית, אך רשאי לשלוח את בני ביתו לבדוק במקומו את הבית בברכה. ולמעשה כותב אדה"ז שהנכון ביותר שבעל הבית יברך ויבדוק בעצמו את הבית, אלא שיכול לזכות בכך אף את בני ביתו, ובעת הברכה יעמדו בניו בסמיכות אליו, יכוון להוציאם בברכתו ויענו "אמן". ויבדקו בעל הבית עצמו ואף בניו תחלה בסמיכות למקום הברכה על-מנת שלא יהיה "הפסק", וכך גם יקיים את "מצווה בו" ע"י שיבדוק בעצמו, וגם יזכה את בני ביתו.

אמרו חכמים ש"אכסדרה לאורה נבדקת". כלומר, בבית ללא קירות המואר היטב מהשמש, ניתן לבדוק לאור השמש אך לא באמצעות זגוגית החלון אלא באופן ישיר כנגד השמש. גם את הארונות שרגילים להשתמש בהם במשך השנה בסעודה יש לבדוק, ובבית בו מתגוררים ילדים, בודקים גם ביתר הארונות כגון בארונות הבגדים. את הארונות ניתן לבדוק אף לפני ליל י"ד, ולכן כשמנקים את המדפים, יש לבדקם כנגד השמש, אלא שלכתחילה יש להשאיר את הבדיקה ללילה ולבדקם לאור הנר, או לאור הפנס, ובארונות הבגדים ניתן להקל ולסמוך לכתחילה על אור השמש.

כתבו הפוסקים שאת כיסי הבגדים יש לבדוק ביום י"ד בעת ביעור החמץ לאור השמש. יתר על כן, גם מי שהחמיר ובדק את כיסי בגדיו בליל י"ד עליו לחזור ולבדקם למחרת ביום י"ד, וטעם הדבר משום שחוששים שמא לאחר שבדקם שוב הכניס לתוכם חמץ. אלא שחיוב בדיקת החמץ בכיסים, הינו רק למי שדרכו לפעמים להכניס חמץ לתוך כיסי בגדיו, אך מי שלעולם אין דרכו בכך אין צריך בדיקה כלל, והמחמיר לבדקם תבא עליו ברכה, ופוסקים רבים כתבו שניתן לסמוך על הכביסה, ובפרט באם מכבס את הבגד כשכיסיו הפוכים כלפי חוץ.

תקנו חכמים שיבטלו את החמץ בליל י"ד-בניסן לאחר בדיקת-חמץ ובכך לא יישכח ביטול-החמץ; בדורות האחרונים תקנו שגם בי"ד-בניסן לאחר ביעור-החמץ יבטלו את החמץ, כיוון שיתכן שמקצת מן החמץ נשמט ונשכח, ולכן חוזרים ומבטלים את החמץ לאחר ביעור-החמץ. באמירת נוסח ביטול-החמץ יש להבין את משמעותה: ביטול-החמץ בליל-י"ד כולל רק את החמץ שלא נמצא בבדיקה. שכן, החמץ המיועד לאכילה בערב ובבוקר, דעתו עליו ואיננו מופקר מבחינתו. וכן את החמץ שנמצא בבדיקה לא מבטלים, שהרי מתכוונים להשביתו בשריפה. ולכן בערב מבטלים רק את החמץ שלא נמצא בבדיקת-חמץ, ואילו בבוקר מבטלים את החמץ לחלוטין.

איסור עשיית מלאכה בחג, נאמר במפורש בתורה רק ביום הראשון של החג וביומו האחרון. ולמדו חכמים ממדרש הפסוקים, שימי חול-המועד אסורים אף הם בעשיית מלאכה, אלא שישנם מלאכות המותרות בהם. ומסרם הכתוב לחכמים לומר איזו מלאכה מותרת ואיזו אסורה. ובארו חכמים שכיוון שעיקרם של החגים ניתנו לישראל כדי שיעסקו בהם בתורה; לכן נאסרה בהם המלאכה. וכל שאסרו לעשות בחול-המועד, אסור אף לומר לגוי לעשותה עבור ישראל.

לדעת הרבה פוסקים מלאכה גמורה אסורה מהתורה, ואם היא נעשית לצורך המועד או כדי למנוע הפסד מותרת, וחכמים עשו סייג לתורה ואסרו כל דבר שיש בו טרחה יתירה ואינו לצורך המועד, למרות שאין בעשייתו מלאכה, כגון העברת דירה, אסורה בחול-המועד, הואיל ויש בכך טורח רב.

הברירה שהותרה ביום טוב היא רק בסוגי מאכלים שהדרך לברור אותם בכמות מוגבלת וכן ההיתר הוא רק אם לא הייתה אפשרות לברור מערב יום טוב, ולכן פסולת שנפלה למאכל מותר להוציאה ביום טוב, וכן מותר לאכול דג או בשר כדרכו ביום טוב ולהוציא את העצמות מן המנה. אלא שצריך למעט בטרחה ולכן כשהפסולת מרובה יש להוציא את האוכל וכשהאוכל מרובה יש להוציא את הפסולת, ואם הפסולת דקה מאוד ויש טרחה בהוצאתה יש להוציא את האוכל, וכששניהם שווים בכמותם ובטרחתם יברור כרצונו.