הלכה יומית

מותר לאדם להעמיד את בהמתו על יד עשבים מחוברים כדי שתאכל מהם, ואין בזה איסור "קוצר", משום שהבהמה אוכלת לעצמה, ואף שהצטווינו על שביתת הבהמה בשבת, אין צורך להקפיד על כך שתשמור שבת בעצמה.

נאמר: "ולא יראה לך חמץ"; ו"לא-ימצא". ומדין תורה מספיק שיבטל את החמץ או יפקירו, אולם חכמים חששו שמא לא יעשה זאת בלב שלם, או שמא ישכח ויאכל מן החמץ בפסח מתוך הרגל, ולכן תיקנו שבנוסף לביטול החמץ, יערכו תחילה בדיקה בכל המקומות בהן עלול להימצא החמץ, ורק את החמץ שלא נמצא או שלא ידוע עליו יש לבטל ולהפקירו. ואמרו חכמים שהיוצא מביתו שלושים יום לפני חג-הפסח, אפילו אם אין דעתו לחזור עד לאחר החג, חייב לבדוק ללא ברכה את ביתו לאור הנר, לילה לפני שיוצא. ואם שכח ולא בדק בלילה בודק ביום.

הרוצה לבדוק את ביתו בניחותא רשאי להתחיל בבדיקה כבר מספר לילות לפני ליל י"ד, אלא שזהו בתנאי שישייר לפחות חדר אחד אותו יבדוק בזמנו. וכן הורה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב למעשה, שכשמנקים בימים שלפני ליל הבדיקה מחסן מלא ארגזים או ציוד, ויודעים שבשעת הבדיקה לא יוכלו להזיז שוב את החפצים ממקומם, כשהם ב"מקום שמכניסין בו חמץ", יש לבדוק את החדר לאור הנר בלי ברכה בשעת הניקיון, אף על פי שאין זה ליל בדיקת חמץ, ומיד לאחר חג הפורים ניתן להתחיל בבדיקה זו.

חובת בדיקת חמץ מעיקרה היא על בעל הבית, אך רשאי לשלוח את בני ביתו לבדוק במקומו את הבית בברכה. ולמעשה כותב אדה"ז שהנכון ביותר שבעל הבית יברך ויבדוק בעצמו את הבית, אלא שיכול לזכות בכך אף את בני ביתו, ובעת הברכה יעמדו בניו בסמיכות אליו, יכוון להוציאם בברכתו ויענו "אמן". ויבדקו בעל הבית עצמו ואף בניו תחלה בסמיכות למקום הברכה על-מנת שלא יהיה "הפסק", וכך גם יקיים את "מצווה בו" ע"י שיבדוק בעצמו, וגם יזכה את בני ביתו.

אמרו חכמים ש"אכסדרה לאורה נבדקת". כלומר, בבית ללא קירות המואר היטב מהשמש, ניתן לבדוק לאור השמש אך לא באמצעות זגוגית החלון אלא באופן ישיר כנגד השמש. גם את הארונות שרגילים להשתמש בהם במשך השנה בסעודה יש לבדוק, ובבית בו מתגוררים ילדים, בודקים גם ביתר הארונות כגון בארונות הבגדים. את הארונות ניתן לבדוק אף לפני ליל י"ד, ולכן כשמנקים את המדפים, יש לבדקם כנגד השמש, אלא שלכתחילה יש להשאיר את הבדיקה ללילה ולבדקם לאור הנר, או לאור הפנס, ובארונות הבגדים ניתן להקל ולסמוך לכתחילה על אור השמש.

כתבו הפוסקים שאת כיסי הבגדים יש לבדוק ביום י"ד בעת ביעור החמץ לאור השמש. יתר על כן, גם מי שהחמיר ובדק את כיסי בגדיו בליל י"ד עליו לחזור ולבדקם למחרת ביום י"ד, וטעם הדבר משום שחוששים שמא לאחר שבדקם שוב הכניס לתוכם חמץ. אלא שחיוב בדיקת החמץ בכיסים, הינו רק למי שדרכו לפעמים להכניס חמץ לתוך כיסי בגדיו, אך מי שלעולם אין דרכו בכך אין צריך בדיקה כלל, והמחמיר לבדקם תבא עליו ברכה, ופוסקים רבים כתבו שניתן לסמוך על הכביסה, ובפרט באם מכבס את הבגד כשכיסיו הפוכים כלפי חוץ.

תקנו חכמים שיבטלו את החמץ בליל י"ד-בניסן לאחר בדיקת-חמץ ובכך לא יישכח ביטול-החמץ; בדורות האחרונים תקנו שגם בי"ד-בניסן לאחר ביעור-החמץ יבטלו את החמץ, כיוון שיתכן שמקצת מן החמץ נשמט ונשכח, ולכן חוזרים ומבטלים את החמץ לאחר ביעור-החמץ. באמירת נוסח ביטול-החמץ יש להבין את משמעותה: ביטול-החמץ בליל-י"ד כולל רק את החמץ שלא נמצא בבדיקה. שכן, החמץ המיועד לאכילה בערב ובבוקר, דעתו עליו ואיננו מופקר מבחינתו. וכן את החמץ שנמצא בבדיקה לא מבטלים, שהרי מתכוונים להשביתו בשריפה. ולכן בערב מבטלים רק את החמץ שלא נמצא בבדיקת-חמץ, ואילו בבוקר מבטלים את החמץ לחלוטין.

איסור עשיית מלאכה בחג, נאמר במפורש בתורה רק ביום הראשון של החג וביומו האחרון. ולמדו חכמים ממדרש הפסוקים, שימי חול-המועד אסורים אף הם בעשיית מלאכה, אלא שישנם מלאכות המותרות בהם. ומסרם הכתוב לחכמים לומר איזו מלאכה מותרת ואיזו אסורה. ובארו חכמים שכיוון שעיקרם של החגים ניתנו לישראל כדי שיעסקו בהם בתורה; לכן נאסרה בהם המלאכה. וכל שאסרו לעשות בחול-המועד, אסור אף לומר לגוי לעשותה עבור ישראל.

נפסק להלכה ש-"הפותל חבלים חייב משום קושר", כלומר חבל או שרוך המורכב מכמה חוטים שהתרופף משזירתו, אין לסובבו בשבת בכדי לחזקו. ודנו הפוסקים אודות פתיחה וסגירה של אריזות-מזון ומוצרים שונים שנסגרים ע"י ליפוף חוט ברזל או פלסטיק האם דינם כפתילת חבלים והתרתם. ורבים כתבו שאם החוט מלופף היטב כמה פעמים בחוזק אין להתיר חוט זה בשבת, ובפרט שקשר זה במפעל נועד שיעמוד עד שיגיע לידי הקונה ויש שהחשיבו קשר זה כקשר של-קיימא, ולכן יש לחתכו דרך קלקול או לקרוע את האריזה. ולגבי קשירת האריזה בשבת באמצעות החוט יש שהקלו ובפרט אם עתיד לפתוח אריזה זו באותו היום.

ההימנעות ממלאכת בורר ביום טוב שונה ביישומה משבת, שכן בשבת הותר רק להוציא אוכל מתוך פסולת בידיו בסמיכות לאכילה, וביום טוב התירו לברור מיני מאכל גם אם אינו אוכל מיד אלא בכוונתו לאכול במהלך היום וכן הקילוף ביום טוב מותר אף באמצעות כלי. אלא שגם הברירה ביום טוב כפופה לכמה תנאים, כפי שיתבאר בהלכה הבאה.

מן הפסוק: "אלקי אקרא יומם . . ולילה" למדו שיש לקרוא את המגילה גם בלילה, אף שעיקר מצוות קריאת-המגילה היא ביום. וכיוון שקריאתה ביום היא העיקר, לכן יש שכתבו שמי שביכולתו לשמוע מגילה רק פעם-אחת יעדיף את הקריאה של היום; אולם למעשה הכריעו הפוסקים שמי שביכולתו לשמוע מגילה בלילה חייב לנצל הזדמנות זו, אף אם ע"י זה מטיל בספק את האפשרות לקרוא ביום, וישתדל לקרוא גם ביום; ולפי זה המזכים את הרבים במקרא מגילה, ואין ביכולתם לזכותם גם בלילה וגם ביום, ינצלו את ההזדמנות הראשונה ויקראו בלילה ובעז"ה אם יתאפשר להם יצאו למבצע פורים אף ביום. ואף שכל הלילה כשר לקריאת-המגילה, לכתחילה יש להקדים ולקרואה בתחילת הלילה; ובשעת-הדחק (במבצעים וכדומה), ניתן להתחיל את הקריאה בברכה מתחילת השקיעה. ובשעת הדחק גדול אפילו מפלג-המנחה. אלא שראוי לבעל-קורא לכוון שלא לצאת בזה, ולקרוא או לשמוע שוב את המגילה בזמנה.

כמו ביתר מצוות התלויות בזמן, גם קודם קריאת-המגילה אסור לאכול, וכיון שהיא מצוה חביבה, לכתחילה גם אין לשתות או לטעום לפני קיומה. וכתבו הפוסקים שמי שנחלש רשאי לשתות וכן לטעום פירות וכדומה, ומיני-מזונות יכול לאכול עד כביצה, וחולה מותר אפילו לאכול ממש, אך יבקש מאדם אחר שיזכירנו לשמוע מגילה אחר-כך, דין זה שלא לאכול קודם המגילה הוא הן בלילה והן ביום.