הלכה יומית

אסור לדבר בין הברכות להדלקה, אפילו לצורך ההדלקה. אלא אם כן אינו יכול להתחיל להדליק אם לא ידבר. אם דיבר המדליק שלא לצורך ההדלקה, צריך לחזור ולברך "להדליק נר חנוכה" (אך לא את שאר הברכות). דיבר לצורך ההדלקה – אינו חוזר ומברך. ואם דיבר לאחר הדלקת הנר הראשון – אינו חוזר ומברך.

המים שנוטלים בהם את הידיים צריכים להיות נקיים. ואם השתנה מראה המים מחמת דבר שנפל ונשפך לתוכן, אפילו יין וכדומה, פסולים לנטילת ידים כיון שנשתנו לרעה. אבל מותר בשעת הדחק ליטול ידים במי פירות אם רובם מים, ואף שהשתנה מראה המים כיוון שהשתנו המים לטובה . ומים שהשתנו מראיהם ונעשו עכורים מפני עפר או טיט – אם נעכרו עד שאינם ראויים לשתיית כלב פסולים, אך אם עדיין לא נפסלו לשתיית כלב כשרים.

התחיל להדליק ולא ברך – יפסיק ויברך, ולאחר מכן ימשיך בהדלקה. אם כבר הדליק את כל הנרות ועדיין לא ברך, אך טרם עברה חצי שעה מאז שהדליק, יברך "שעשה נסים" (ובלילה הראשון יברך גם "שהחיינו") בלבד, ולא יברך "להדליק נר חנוכה". ונכון שישמע הברכות מאחֵר ויכוון לצאת ידי חובתו בברכותיו.

מי הים פסולים לנטילת ידים מפני שהם מלוחים עד שאינם ראויים לשתיית הכלב. אלא שהאיסור ליטול במי הים הוא לאחר שנלקחו מן הים אל תוך כלי, אבל מותר להטביל את הידיים בים, וכן מותר להטבילם בכל מים הכשרים לטבילה כגון במעין או מי גשמים שיש בהם ארבעים סאה המכונסים במקום אחד, אפילו אם נעכרו עד שאינם ראוים לשתיית כלב.

מדליקים את הנרות באמצעות ה"שמש". בלילה הראשון מניח נר אחד בצד ימין של החנוכיה, ומהלילה השני והלאה מוסיף לשמאלו את הנר החדש, ומדליק משמאל לימין. התחיל להדליק בנר הימני – לא יכבה את הנר שהדליק, אלא ימשיך להדליק מימין לשמאל. יש להקפיד להדליק כל נר היטב, ולהמתין עד שהאש תאחז ברוב הפתילה באופן יציב, ולא להיחפז לעבור לנר הבא לפני שהנר הראשון דולק כראוי. לאחר הדלקת כל הנרות אומרים "הנרות הללו".

מים הפסולים למקווה – כגון מי גשמים הזוחלים – הרי הם פסולים גם לטבילת ידים, ולכן לא יטבול בהם את ידיו אלא ישאב מהם אלי כלי ויטול ידיו. ובשעת הדחק, מי שנצב על יד שלולית מי גשמים שאינה זוחלת (או מי הפשרת שלגים), אפילו שאין בה ארבעים סאה – אם אין לו כלי לשאוב בו מים לנטילה, יטבול את ידיו במים אלו. אך שלולית של מים שאובים או שלג שאינו מופשר – אפילו אם יש בהם ארבעים סאה לא ניתן להטביל בהם את ידיו במקום נטילה.

הטובל ידיו לסעודה, נחלקו הדעות מה יברך על טבילתן – "על טבילת/ שטיפת ידים" או שיברך "על נטילת ידים". ולכתחלה טוב לברך על שטיפת ידים ויוצא בזה לדברי הכל, אולם אם בירך "על טבילת ידים" או "על נטילת ידים" – אין צריך לחזור ולברך. אודות אופן הטבילה, נפסק להלכה שתחלה עליו לעיין בידיו שאין בהן שום דבר החוצץ, ואח"כ יטבילם, ודי בכך שיטביל את ידיו פעם אחת.

מים שנעשה בהם מלאכה נפסלו המים לנטילת ידיים, ולכן אם שכשך כלי הצריך הדחה במים או שרה בהם ירקות או כלים במתכוון לשם מטרה מסוימת, או אפילו אם השתמש במים בכדי למדוד בהם כלי – פסל את המים לנטילה. וכן מי שצריך לשטוף ידיו והכניסם למים לשם ניקיון ידיו – אפילו אם הכניס רק את אצבעו הקטנה לנקותה בתוך המים נפסלו לנטילת ידים, אולם אם הוציא מעט מים בחופניו מהכלי ומשתמש בהם מחוץ לכלי, הרי המים שנשארו בכלי כשרים.

בהמה, חיה או עוף ששתו מן המים, לא פסלו את המים הנותרים לנטילת ידיים, אולם אם שתה מהם בעל חי מאוס שבני אדם נמנעים מלשתות את המים שנשארו מהם – טוב לחוש לדברי המחמירים ולא להשתמש במים אלו לנטילת ידיים. מים הכשרים לנטילת ידיים שהתערבו בהם מים הפסולים – הולכים אחר הרוב.

החל מתקופת הגאונים הנהיגו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת בברכה. יש שכתבו שתקנה זו באה בעקבות כך שלא היו יכולים לקיים המצוה כתיקונה להדליק בפתח הבית מבחוץ מפני שיד האומות הייתה תקיפה, ולכן תקנו שידליקו בציבור ובכך יפרסמו את הנס ברבים; ויש שנמקו שתקנה זו נועדה מעיקרה עבור האורחים שאין להם בית להדליק בו, וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת משום אורחים, ותקנה זו עדיין בתקפה עומדת מפני שיש בזה פרסום גדול להשי"ת וקידוש שמו כשמברכים אותו ברבים, ועל דרך שהייתה ההדלקה בבית המקדש עושים מעין זה בבתי הכנסיות הנקראים "מקדש מעט". וכיום אין יוצאים בהדלקה זו.

את נרות החנוכה מדליקים בבית הכנסת – בברכה – בתפלת מנחה החל מפלג המנחה (- שעה ורבע זמנית לפני השקיעה. וגם אם החלו להתפלל לפני פלג המנחה, והגיעו ל"עלינו לשבח" אחרי פלג המנחה – ידליקו ויברכו). בכל יום, החל מיום כ"ד כסלו, ערב חנוכה, מדליקים בבית הכנסת בכל יום כמספר הנרות שידליקו בלילה הקרוב. את הנרות מדליקים אחרי אמירת קדיש שלם, לפני "עלינו לשבח".

את ההחנוכיה בבית הכנסת מציבים מעל עשרה טפחים (80 ס"מ) מהריצפה, ולא מתחשבים בכיוון התפילה, אלא בין במדינות שמתפללים למזרח (הנמצאים מערבית לירושלים) ובין במדינות המתפללים למערב (הנמצאים מזרחית לירושלים) וכו' – בכל אופן מניחים החנוכיה בסמיכות לכותל הדרומי. והנרות יעמדו לאורך הכותל – ממזרח למערב. והמדליק עומד כשפניו לצד דרום (ולא שיעמוד בין החנוכיה לכותל).