הלכה יומית

מצוה לרחוץ כל גופו לכתחילה בערב שבת במים חמים, מפני כבוד השבת. ואם אי אפשר לו לרחוץ את כל גופו, ירחץ פניו ידיו (ורגליו) במים חמים. ומכל מקום אין רחיצה זו חובה גמורה, אלא המקיימה מקבל עליה שכר, ושאינו מקיימה אינו נענש עליה. ומצוה לחוף הראש בכל ערב שבת. (מי שיודע שלא יוכל לרחוץ בערב שבת, ירחץ ביום חמישי, שכל מה שאפשר לקרב הרחיצה ליום השבת יש לו לקרב, כדי שיהא ניכר שעושה בשביל כבוד השבת).

תקנו חכמים להדליק את נרות השבת בסמוך לכניסת השבת, משום שלום בית (בכדי שלא יכשלו בעצים ובאבנים), משום עונג שבת ומשום כבוד השבת. את מצוות הדלקת-נרות-שבת תקנו חכמים לגברים ולנשים כאחד, אלא שיש לאשה עדיפות במצווה זו ואף אם הבעל רוצה להדליק בעצמו אשתו קודמת. וכמה טעמים נאמרו בדבר, ומהם מפני שהנשים מצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית, וכן משום שבחטא עץ-הדעת כבתה האשה נרו של עולם, לכן כתיקון קבלה את הדלקת נר-שבת.

אף שמצוות הדלקת נרות שבת מוטלת בעיקר על האשה, כתבו הפוסקים שרצוי שאף לבעל יהיה חלק בהדלקת הנרות, כגון שהבעל יסדר את הנרות והגפרורים או שיהבהב הנרות (ידליקם ויכבה אותם קודם הדלקת האשה) על מנת שידלקו יפה, אך למעשה אין מקפידים להבהב הנרות, ולכן למנהגנו חלקו של הבעל הוא בכך שיסדר את הנרות והגפרורים וכדומה. מן הדין אין צריך הבעל לעמוד על יד אשתו בשעה שמברכת על הנרות, כיון שהיא מדליקה בשליחותו. עם זאת, נהוג שהבעל יהיה נוכח בעת ההדלקה.

מי שאשתו לא בביתו, עליו להדליק בעצמו את נרות השבת, אף שאשתו תדליק נרות במקומה היא. אך בנוגע למספר הנרות, באם האשה מדליקה את כמות הנרות שמדליקה בכל שבת רשאי הבעל בבית להסתפק בהדלקת ב' נרות. באם בבית ישנן בנות מעל גיל בת מצווה, יכולות הם להדליק ויברכו ויפטרו בזה את בעה"ב אבל עדיף שהבעה"ב ידליק בעצמו. אך הדלקת וברכת בנות לפני גיל מצוות לא פוטרות את בעל הבית.

השוכר חדר בבית מלון, וכיו"ב ללא אשתו. באם איננו אוכל בחדר המיוחד לו, וחדר זה מואר בתאורת חשמל, איננו צריך להדליק כיון שיצא ידי חובתו בהדלקת אשתו בביתו, ואף אין חשש שיכשל בעץ ואבן מצד תאורת החשמל. אך במקום שאוכל שם חייב להדליק גם אם אשתו מדליקה בביתו. אך באם יש מי שמדליק בחדר האוכל איננו חייב להדליק גם הוא.

מעיקר הדין אשה המתארחת בבית אחרים – אם סמוכה על שלחן מארחיה, איננה צריכה להדליק נרות. אבל אם יש לה חדר המיוחד לה תדליק שם. אלא שלמעשה נהוג שאף אורחת מברכת, ואף נהוג שמדליקים כולם בחדר האוכל באותו מקום. רק שעליהם להקפיד שלא ידליקו כמה נשים באותה המנורה.

מי שאיננו נשוי ומתגורר לבדו – חייב להדליק נרות שבת כתקנת חכמים. ולכן ידליק בעצמו בחדר המיוחד לו, ובאם אין לו חדר המיוחד לו ואוכל מהמאכלים שלו – ישתתף עם בעל הבית בפרוטה, או שיזכה לו בעל הבית חלק בנר. ובאם יש חדר אוכל שאוכלים שם כמה בשותפות, כגון חדר אוכל של ישיבה, או חדר אוכל של בית מלון ואחד מדליק שם נרות הוא מוציא את כולם ידי חובה, ואינם חייבים להדליק בחדרם, אלא ישתתפו עמו בפרוטה או שיזכה להם. המתארח אצל אחרים וסמוך על שלחנם – יצא ידי חובת הדלקת נר שבת בהדלקת בעל הבית, ובחדר המיוחד לו ידאג שתיכנס תאורה לחדר על מנת שלא יכשל בעץ ואבן.

נאמר בפסוק "וקראת לשבת ענג", ולמדו מכאן שיש לענג את השבת בעונג אכילה ושתיה. ובכל מקום ומקום יענגו את השבת במאכלים ומשקים הנחשבים אצלם לעונג. ואמרו חכמים שכל מזונותיו והוצאותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, שקוצבים לו מלמעלה כמה ישתכר בשנה זו לצורך מזונותיו ושאר צרכיו של כל ימות השנה, חוץ מהוצאות שבתות ויו"ט – שאין קוצבים עליה כלום, אלא אם מוסיף בהוצאת שבת ויו"ט מוסיפים לו, וכל המרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובח (והוא שידו משגת). ובכל אופן לא יפחות משני תבשילים.

אין חיוב לאכול בשר ולשתות יין בשבת, אלא לפי שמן הסתם יש לרוב בני אדם עונג באכילת בשר יותר מבשאר מאכלים, ובשתיית יין יותר מבשאר משקים – לכן יש להם להרבות בבשר ויין כפי יכולתם והשגת ידם. וטוב להיזהר לאכול דגים בכל סעודה מסעודות שבת, אלא אם כן הדגים מזיקים לו, או שאין לו מהם עונג אלא צער.

על כל אדם להשתדל לעסוק בעצמו בהכנת צרכי שבת, וגם המעסיקים עוזרי בית וכדומה, ישתדלו להכין את צרכי השבת בעצמם, שכן "מצוה בו יותר מבשלוחו". ואפילו מי שהוא אדם חשוב ביותר ואין דרכו לקנות בעצמו בשוק ולא להתעסק במלאכות שבבית, חייב להשתדל לעשות בעצמו לפחות דבר אחד מצרכי השבת. וטוב לומר על כל דבר שקונה: שהוא לכבוד שבת, וכן בכל מה שעושה מההכנות לשבת, טוב לחשוב שעושה זאת לכבוד שבת.

בערב-שבת נוהגים ללוש עיסה כשיעור חלה ולאפות ממנה חלות, בכדי לבצוע בשבת על חלות ביתיות דווקא ולא בחלות קנויות. ושני טעמים נאמרו בדבר, מצד כבוד-השבת כיוון שטורח בעצמו לכבוד השבת, ועוד מפני שעל-ידי זה יוכלו הנשים לקיים את מצוות הפרשת-חלה, הבאה בין-היתר כתיקון על חטא עץ-הדעת שהיה בערב-שבת. ולכן גם כיום כשניתן להשיג חלות משובחות שנאפו במאפייה, נוהגים רבים להכין חלות ביתיות לכבוד השבת.

מי ששכח ואכל קודם קידוש עליו לעצור ולקדש, גם לאחר חלוף שעות מכניסת השבת, ניתן להשלים את הקידוש כל עוד ולא יצאה השבת, ועליו לעשות קידוש מיד שנזכר, ואף שמקדש שלא בזמן כניסת השבת אסור לו לטעום כלום ואפילו מים עד שיקדש וכשמשלים הקידוש ביום ישמיט את פסוקי "ויכולו".