הלכה יומית

אחר שיוצא מבית המרחץ צריך ליטול את ידיו במים. מן הדין די שיערה מים על ידיו פעם אחת, אך למעשה נוהגים לערות מים על הידיים שלוש פעמים לסירוגין, ולכתחילה נוטלים ידיים מתוך כלי. ויש הנוהגים שלאחר הרחיצה והטבילה של ערב שבת אינם עושים עוד מלאכה, אלא רק בעסק התורה או בתיקון צרכי שבת.

יש להשכים בערב שבת בבוקר כדי לטרוח ולהכין את צרכי השבת; וטוב יותר לקנות צרכי שבת בערב שבת, מאשר להקדים ולקנות ביום חמישי, ומוצרים שצריך לבשלם וכדומה כדי שיהיו ראויים לאכילה – יקדים ויקנה ביום חמישי, כדי שיהיה לו פנאי לטרוח בהכנתם. ובימי החורף שהימים קצרים עדיף להקדים ליום חמישי ככל האפשר את ההכנות לשבת. וכן מוצר שיש בו עונג שבת אך אינו בטוח שיהיה ניתן לקנותו בערב שבת (כגון, אם יש מוצר המצוי בחנות בכמות מצומצמת, ולעתים אוזל מהחנות לפני חידוש המלאי) – יזדרז ויקנה כאשר מתאפשר במשך השבוע.

יש לאדם למעט קצת בלימודו בערב שבת, וכל שכן בשאר עסקיו, כדי שיהיה פנוי להכין את צרכי השבת, אלא אם כן הכין כבר ביום חמישי, או שיש לו מי שיכין לו, אלא שגם אם עדיין לא הכין, לא יתבטל לגמרי מלימוד התורה, שכן, חובה על כל אדם לקבוע עתים ללימוד התורה בכל יום, הן ביום והן בלילה. כמו כן אין לבטל שיעור קבוע של לימוד תורה ברבים, וכן אין לבטל שיעור לימוד קבוע (אפילו שלומד לעצמו ) שיש לו קצבה, בלי שקלא וטריא.

נוהגים לאכול בשבת שירה "שווארצע קאשע" . יש התולים זאת בין היתר במנהג (שהי' קיים) לחלק לילדים 'קאַשע' שיחלקו לציפורים בשבת שירה ולספר להם שבקריעת ים-סוף, שרו הציפורים בשעה שמשה וישראל, אמרו שירה, והילדים העניקו לציפורים מפירות הים. ועל כן נהוג לקבץ את ילדי ישראל ולספר להם את סיפור קריעת ים סוף, ועל כך שילדי ישראל קטפו פירות מהאילנות שצמחו בקרקע הים והאכילו את הציפורים שהצטרפו לשירת בני ישראל, ובכך לנטוע בלב הילדים מדה טובה של רחמנות על בעלי חיים, "ורחמיו על כל מעשיו".

לגבי עצם נתינת מאכל לציפורים בשבת, אסרו חכמים לתת מאכל בשבת לבעל-חי ש"אין מזונותיו עליך". וביארו הראשונים שטעם האיסור משום טרחא שלא לצורך, וכך נפסק להלכה שמותר להאכיל בשבת רק בע"ח שיש להם בעלים והנם תלויים במזון שיסופק להם. למעט כלב שניתן לתת לו מעט מאכל אפילו אם הוא של הפקר מפני שחס עליו ה'. ועל כן למעשה בשבת שירה נמנעים מלתת לעופות (שאין מזונותיהם עליך) מאכלים, אך בכדי לקיים את המנהג בשבת שירה יש לספר לילדים אודות המנהג וטעמו כפי שהוזכר בהלכה הקודמת.

תקנו חכמים להדליק את נרות השבת בסמוך לכניסת השבת, משום שלום בית (בכדי שלא יכשלו בעצים ובאבנים), משום עונג שבת ומשום כבוד השבת. את מצוות הדלקת-נרות-שבת תקנו חכמים לגברים ולנשים כאחד, אלא שיש לאשה עדיפות במצווה זו ואף אם הבעל רוצה להדליק בעצמו אשתו קודמת. וכמה טעמים נאמרו בדבר, ומהם מפני שהנשים מצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית, וכן משום שבחטא עץ-הדעת כבתה האשה נרו של עולם, לכן כתיקון קבלה את הדלקת נר-שבת.

אף שמצוות הדלקת נרות שבת מוטלת בעיקר על האשה, כתבו הפוסקים שרצוי שאף לבעל יהיה חלק בהדלקת הנרות, כגון שהבעל יסדר את הנרות והגפרורים או שיהבהב הנרות (ידליקם ויכבה אותם קודם הדלקת האשה) על מנת שידלקו יפה, אך למעשה אין מקפידים להבהב הנרות, ולכן למנהגנו חלקו של הבעל הוא בכך שיסדר את הנרות והגפרורים וכדומה. מן הדין אין צריך הבעל לעמוד על יד אשתו בשעה שמברכת על הנרות, כיון שהיא מדליקה בשליחותו. עם זאת, נהוג שהבעל יהיה נוכח בעת ההדלקה.

מי שאשתו לא בביתו, עליו להדליק בעצמו את נרות השבת, אף שאשתו תדליק נרות במקומה היא. אך בנוגע למספר הנרות, באם האשה מדליקה את כמות הנרות שמדליקה בכל שבת רשאי הבעל בבית להסתפק בהדלקת ב' נרות. באם בבית ישנן בנות מעל גיל בת מצווה, יכולות הם להדליק ויברכו ויפטרו בזה את בעה"ב אבל עדיף שהבעה"ב ידליק בעצמו. אך הדלקת וברכת בנות לפני גיל מצוות לא פוטרות את בעל הבית.

השוכר חדר בבית מלון, וכיו"ב ללא אשתו. באם איננו אוכל בחדר המיוחד לו, וחדר זה מואר בתאורת חשמל, איננו צריך להדליק כיון שיצא ידי חובתו בהדלקת אשתו בביתו, ואף אין חשש שיכשל בעץ ואבן מצד תאורת החשמל. אך במקום שאוכל שם חייב להדליק גם אם אשתו מדליקה בביתו. אך באם יש מי שמדליק בחדר האוכל איננו חייב להדליק גם הוא.

מעיקר הדין אשה המתארחת בבית אחרים – אם סמוכה על שלחן מארחיה, איננה צריכה להדליק נרות. אבל אם יש לה חדר המיוחד לה תדליק שם. אלא שלמעשה נהוג שאף אורחת מברכת, ואף נהוג שמדליקים כולם בחדר האוכל באותו מקום. רק שעליהם להקפיד שלא ידליקו כמה נשים באותה המנורה.

מי שאיננו נשוי ומתגורר לבדו – חייב להדליק נרות שבת כתקנת חכמים. ולכן ידליק בעצמו בחדר המיוחד לו, ובאם אין לו חדר המיוחד לו ואוכל מהמאכלים שלו – ישתתף עם בעל הבית בפרוטה, או שיזכה לו בעל הבית חלק בנר. ובאם יש חדר אוכל שאוכלים שם כמה בשותפות, כגון חדר אוכל של ישיבה, או חדר אוכל של בית מלון ואחד מדליק שם נרות הוא מוציא את כולם ידי חובה, ואינם חייבים להדליק בחדרם, אלא ישתתפו עמו בפרוטה או שיזכה להם. המתארח אצל אחרים וסמוך על שלחנם – יצא ידי חובת הדלקת נר שבת בהדלקת בעל הבית, ובחדר המיוחד לו ידאג שתיכנס תאורה לחדר על מנת שלא יכשל בעץ ואבן.

נאמר בפסוק "וקראת לשבת ענג", ולמדו מכאן שיש לענג את השבת בעונג אכילה ושתיה. ובכל מקום ומקום יענגו את השבת במאכלים ומשקים הנחשבים אצלם לעונג. ואמרו חכמים שכל מזונותיו והוצאותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, שקוצבים לו מלמעלה כמה ישתכר בשנה זו לצורך מזונותיו ושאר צרכיו של כל ימות השנה, חוץ מהוצאות שבתות ויו"ט – שאין קוצבים עליה כלום, אלא אם מוסיף בהוצאת שבת ויו"ט מוסיפים לו, וכל המרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובח (והוא שידו משגת). ובכל אופן לא יפחות משני תבשילים.