הלכה יומית

על כל אדם להשתדל לעסוק בעצמו בהכנת צרכי שבת, וגם המעסיקים עוזרי בית וכדומה, ישתדלו להכין את צרכי השבת בעצמם, שכן "מצוה בו יותר מבשלוחו". ואפילו מי שהוא אדם חשוב ביותר ואין דרכו לקנות בעצמו בשוק ולא להתעסק במלאכות שבבית, חייב להשתדל לעשות בעצמו לפחות דבר אחד מצרכי השבת. וטוב לומר על כל דבר שקונה: שהוא לכבוד שבת, וכן בכל מה שעושה מההכנות לשבת, טוב לחשוב שעושה זאת לכבוד שבת.

בערב-שבת נוהגים ללוש עיסה כשיעור חלה ולאפות ממנה חלות, בכדי לבצוע בשבת על חלות ביתיות דווקא ולא בחלות קנויות. ושני טעמים נאמרו בדבר, מצד כבוד-השבת כיוון שטורח בעצמו לכבוד השבת, ועוד מפני שעל-ידי זה יוכלו הנשים לקיים את מצוות הפרשת-חלה, הבאה בין-היתר כתיקון על חטא עץ-הדעת שהיה בערב-שבת. ולכן גם כיום כשניתן להשיג חלות משובחות שנאפו במאפייה, נוהגים רבים להכין חלות ביתיות לכבוד השבת.

תקנו חכמים להדליק את נרות השבת בסמוך לכניסת השבת, משום שלום בית (בכדי שלא יכשלו בעצים ובאבנים), משום עונג שבת ומשום כבוד השבת. את מצוות הדלקת-נרות-שבת תקנו חכמים לגברים ולנשים כאחד, אלא שיש לאשה עדיפות במצווה זו ואף אם הבעל רוצה להדליק בעצמו אשתו קודמת. וכמה טעמים נאמרו בדבר, ומהם מפני שהנשים מצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית, וכן משום שבחטא עץ-הדעת כבתה האשה נרו של עולם, לכן כתיקון קבלה את הדלקת נר-שבת.

נאמר: "זכור את יום השבת לקדשו", ותקנו חכמים שזכירה זו תהיה על כוס יין בכניסת וביציאת-השבת. ואסרו חכמים לטעום כלום אפילו מים מזמן בין השמשות של כניסת השבת עד שיקדש; ואף שבשאר מצוות התלויות בזמן התירו שתייה או טעימה לפניהן, בקידוש החמירו משום שעיקר מצות הקידוש היא בסמוך לכניסת השבת. וכן אם קיבלו תוספת שבת מבעוד יום אסור לאכול או לשתות עד לאחר הקידוש, כמו כן יש לנשים להיזהר שלא לטעום אחר הדלקת נרות עד לאחר הקידוש (ובשעת הדחק יש שהתירו לה להתנות שאינה מקבלת שבת לעניין זה, ואז תאכל ותשתה עד בין השמשות).

ככלל, גיל החינוך למצוות עשה הוא מהעת בה הילד מתחיל להבין את מהות המצווה, ומאז מתחיל חיוב החינוך על ההורים; וקודם גיל זה אין עליהם חיוב בחינוכו למצוות עשה, אך אסור לתת לו מאכל איסור, למרות שהילד איננו מבין כלל. אולם לגבי איסור האכילה קודם הקידוש אין מקפידים עם הילד אלא נותנים לו לאכול, ואין זה נחשב כאילו מאכילים אותו איסור, כיוון שהמאכל עצמו מותר באכילה וכל האיסור הוא מחמת הזמן, ועל כן אין לענותו ויש לתת לו לאכול אף קודם הקידוש.

סעודה שהחלה בערב שבת מבעוד יום, (ומצוי בסעודת מצווה כגון ביו"ט או בפורים החלים ביום שישי), ניתן להמשיך את הסעודה עד השקיעה (ולנשים עד הדלקת הנרות), ואח"כ אין להמשיך לאכול כיון שחלה חובת קידוש. במצב זה ישנה אפשרות לפרוס מפה על הפת, ולערוך קידוש (באמצע הסעודה) ולהמשיך בסעודה, אלא שלמעשה כיון שהנהגה זו עלולה לגרום לבלבול לא נוהגים כן למעשה, אלא המנהג הוא שמברכים ברכת-המזון, מתפללים קבלת שבת וערבית של ליל שבת, ולאחר מכן מקדשים ועורכים את סעודת ליל-שבת.

מי ששכח ואכל קודם קידוש עליו לעצור ולקדש, גם לאחר חלוף שעות מכניסת השבת, ניתן להשלים את הקידוש כל עוד ולא יצאה השבת, ועליו לעשות קידוש מיד שנזכר, ואף שמקדש שלא בזמן כניסת השבת אסור לו לטעום כלום ואפילו מים עד שיקדש וכשמשלים הקידוש ביום ישמיט את פסוקי "ויכולו".

גם ביום נמנעים מלאכול ולשתות קודם קידוש, וחובת קידוש ביום השבת חלה לאחר תפילת שחרית, וע״כ (בכדי שהתפילה תהייה כראוי) נוהגים לטעום קודם התפילה גם בשבת (ללא צורך בקידוש). לאחר תפילת שחרית של שבת ויו"ט – קודם תפילת מוסף אם מעוניינים לטעום (כגון קודם ההקפות בשמחת תורה), יש לקדש תחילה, ואח"כ לשתות רביעית יין נוסף או לאכול כזית פת או מזונות מיד לאחר הקידוש, בכדי שיצא בזה ידי קידוש במקום סעודה (ואי"צ לקדש שוב אחר מוסף); עם זאת, יש לזכור שקודם תפלת מוסף מותרת רק אכילת פת או מזונות, רק בשיעור כביצה (כ- 56גרם) אך לא יותר (אם יש חשש שישכח להתפלל), אך אין הגבלת כמות באכילת מיני פירות וכדומה.

ברית מילה הנערכת בשבת קודם הקידוש, לאחר ברכת "אשר קידש ידיד" ותפלת "אלוקינו ואלוקי אבותינו" (הנאמרת על הכוס) יתנו מן היין לקטן שישתה, אך המברך לא יכול לשתות כיוון שעדיין לא קידש, ואם אין שם קטן או שרוצה לשתות בעצמו יכוון המברך גם לצאת ידי-חובת קידוש בברכת-היין, וכיוון שצריך שיהיה הקידוש במקום-סעודה, לכן, לאחר הברכה ושתיית היין יאכל כזית פת, או מיני "מזונות", או ישתה רביעית יין שלימה מן הכוס, ויוצא י"ח, אלא שלכתחילה צריך שתהיה הרביעית יין בנוסף לכוס הקידוש.

אף על פי שאסור לבטל כלי מייעודו המקורי בשבת, כתבו הפוסקים להקל במקרה שישנה דליפת גשם מהתקרה וכדומה, אם המים נקיים וראויים לשימוש כלשהו ומותר גם לרוקן את המים מהכלי. אך אם המים מטונפים (ומחמת טינופם נחשבים כ"מוקצה") הדבר אסור, ובמצב שיתלכלך הבית ממים אלו, יש לשפוך תחלה לכלי מים נקיים ואח"כ יהיה מותר להניח כלי זה תחת דלף המים המטונפים, ובעת שיתמלא אף יהיה מותר לפנותו.

כתבו הפוסקים, שבפתיחת גגון עגלת הילדים המחובר לעגלה ישנה בעיית בניית אוהל בשבת. ויש שהתירו זאת עפ"י מ"ש הפוסקים בהלכות סוכה, שכשיש ציר שנפתח ונסגר אין בזה איסור עשיית אהל. ולמעשה נכון לפתוח את גגון העגלה מערב שבת לפחות טפח (כ-8 ס"מ), אך באם לא פתחו מערב שבת ניתן להקל ולפתוח אף בשבת בעת הצורך. ולדברי הכל יש לדאוג שהגגון יהיה מחובר לעגלה מערב שבת ואין לחברו בשבת. אין להשתמש במטריה בשבת, אפילו אם נשארה פתוחה מערב שבת משום מראית עין של עשיית אוהל בשבת.

בגד שירדו עליו גשמים ונספגו בו, בין אם מדובר בבגד חדש או בבגד ישן – אסור לנערו מהמים, משום איסור סחיטה. וכן מעיל העשוי מבד, שנספגו בו הגשמים, אין לנערו. אך מעיל העשוי כולו מפלסטיק (ניילון), שאין הגשמים חודרים לתוכו, מותר לנערו מהמים אפילו בחזקה. בגד שנרטב כולו ממי הגשמים – כל זמן שעדיין לא פשט את הבגד מותר להמשיך ללבשו (אך אין לנערו); אך באם פשט את הבגד – אסור לטלטלו כלל, שמא יבוא לסוחטו. שרוכי הנעלים שנרטבו במים, אין לקושרם ולהדקם, משום איסור סחיטה.