הלכה יומית

טעה ובירך על מיני מזונות "המוציא לחם מן הארץ" – אם בירך על מאפים שבשעת קביעת סעודה עליהם יכול ליטול את ידיו ולברך עליהם "המוציא", יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולברך שוב, ואם בירך "המוציא" על מאפים שגם בשעת קביעת סעודה עליהם ברכתם תמיד תהיה "מזונות" – לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך "מזונות". טעה ובירך על מיני מזונות "שהכל" יצא ואינו צריך לחזור ולברך שוב, אבל אם טעה ובירך ברכת "הגפן" או "העץ" לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך.

הבא לשתות משקה שברכתו "שהכל" וסבר שהוא יין, והתחיל לברך "הגפן" וקודם שסיים ברכתו התברר לו שאינו יין וסיים "שהכל", יצא. ואם סיים "בורא פרי הגפן", אם יש לפניו יין ודעתו היתה לשתות ממנו ישתה מהיין שלפניו בכדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, אבל אם לא היתה דעתו לשתות מהיין לא יצא בברכת בורא פרי הגפן. ואם טעה ובירך על היין "שהכל" או "העץ" – יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולברך שוב. טעה בברכה אחרונה ובמקום לברך בברכה מעין שלוש "על הגפן" בירך "על המחיה" או "על העץ" , יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולברך "על הגפן", אבל אם בירך "בורא נפשות" לא יצא וצריך לברך "על הגפן".

טעה ובירך על פירות האדמה "שהכל" יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולברך שוב, אבל אם טעה ובירך על פירות האדמה שאר ברכות – לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך "האדמה". פירות האדמה שיש מחלוקת מה ברכתם, אף על פי שפסק ההלכה הוא שמברכים עליהם בורא פרי האדמה, אם ברך עליהם "העץ" יצא ידי חובה ואינו צריך לחזור ולברך שוב. ואם טעה בברכתם האחרונה ובמקום לברך "בורא נפשות" בירך ברכה מעין שלוש לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך.

טעה ובירך על פירות האילן "האדמה" או "שהכל" יצא ידי חובתו, אך אם ברך ברכה אחרת צריך לחזור ולברך בורא פרי העץ, חוץ מענבים שאם בירך עליהם "בורא פרי הגפן" יצא ידי חובתו מפני שהענבים הם בכלל הגפן.

דברים שברכתם האחרונה "בורא נפשות", וטעה וברך ברכת המזון או "על המחיה", במקום "בורא נפשות", לא יצא ידי חובתו. מי שאכל תמרים ובמקום לברך "על העץ" ברך ברכת המזון או ברכת "על המחיה", יצא – מפני שהם סועדים את הלב. מי שאכל דבר מה ובברכה אחרונה ברך בטעות "על הגפן" – לא יצא ידי חובתו, אבל אם אכל ענבים יצא ידי חובתו מפני שהם בכלל הגפן. אכל פירות האילן שאינם משבעת המינים, ובמקום לברך "בורא נפשות" בירך "על העץ" יצא ידי חובתו ואין צריך לחזור ולברך, אבל אם אכל פירות משבעת המינים ובמקום לברך "על העץ" ברך "בורא נפשות" צריך לחזור ולברך.

אסור להזכיר שם שמים לבטלה והעובר על כך ביטל מצות עשה שנאמר "את ה' אלקיך תירא", וכן נאמר "ליראה את השם הנכבד והנורא הזה", ומכלל היראה הוא שלא להזכיר שמו ית' בדברים שאין בהם צורך. ומן התורה רשאי להזכיר את השם דרך שבח וברכה אפילו שלא לצורך, אלא שחכמים אסרו לברך ברכה שאינה צריכה.

איסור הוצאת שם שמים לבטלה הוא בשבעת השמות המיוחדים לקדוש ברוך הוא ("שמות שאינן נמחקים") והם: 1) י-ה-ו-ה (והוא שם המפורש אותו אין מבטאים אפילו בתפלה ובקריאת הפסוקים אלא קוראים אותו לפי הניקוד שלו אדנות או אלוקים, כפי שאף מצוין בדרך כלל בחומשים ובסידורים); 2) א-ד-נ-י; 3) א-ל; 4) א-ל-ו-ה; 5) א-ל-ה-י-ם; 6) א-ל-ה-י; 7) שדי. ולגבי שם "צבאות" נוהגים למעשה שהוא נקרא כפי שהוא, גם שלא בשעת תפילה.

שבעה השמות המיוחדים להקב"ה אסורים להזכירם הן בלשון הקודש והן בשאר לשון כגון ג-ט בלשון אשכנז או בכל שפה אחרת, והרוצה להזכיר את שם המפורש שלא לצורך יאמר השם.

שמות המיוחדים להקב"ה, והם שבעת השמות שאינם נמחקים, אסור להזכירם בבית המרחץ אפילו בלשון חול, דהיינו שם שהקב"ה נקרא בו בשפה כל שהיא (כגון: ג-אָט, G-od). אין לומר בבית המרחץ "שלום" (כשמתכוון לענין השלום), אך מותר לקרוא לאדם ששמו "שלום" בשמו, כיון שאינו מתכוון על ענין השלום אלא להזכרת שמו של אותו אדם.

מותר לבטא את שם ה' כשקורא פסוק שלם מן התנ"ך, הן כשקורא את הפסוק בפני עצמו והן כשקורא בתוך לימוד משנה (ומצוי ביותר בפרקי אבות) ובגמרא וכדומה, אולם שלא בתוך פסוק אסור להזכיר את ה' אף בתוך כדי למודו. וכשלומד את נוסח הברכות אסור להזכיר את ה' כשאינו מחויב לברכם, אבל המלמד ילדים את נוסח הברכות מותר לו להזכיר את ה', אך לא יענה 'אמן' אחר ברכותיהם בשעה שלומדים אם אינם מברכים על דבר מה אלא רק מתלמדים.

נחלקו הפוסקים האם למעשה נשים חייבות בברכת-"הגומל", אדה"ז הביא את דעת הסוברים שאשה חייבת, ומצריכים יולדת הקמה מחלייה לברך ברכת-"הגומל". אולם יש אומרים בשם הרבי שנשים אין מברכות הגומל כלל, ובטעם הדבר שפשט המנהג שאין נשים מברכות הגומל, ביארו הפוסקים משום שברכה זו נאמרת בעשרה ואין זו דרכה של אשה שהרי "כל כבודה בת מלך פנימה". ויש שנהגו שהיולדת שהחלימה בטרם תשוב לעיסוקיה תלך לבית-הכנסת ותשמע את בעלה או אחד מהציבור כשעולה לתורה ואומר "ברכו את ה' המבורך", וכן שתשמע "אמן יהא שמה רבא", וכשעונה תכוון גם להודות על הצלתה מן הסכנה.

המתקשה להתפלל בלשון הקודש, בעת שמתפלל בציבור יכול להתפלל אף בשפה אחרת, אבל המתפלל ביחידות עליו להתפלל בלשון הקודש מפני שהמלאכים מליצי היושר אינם מכירים שאר שפות, אבל תפלת הציבור אינה צריכה למלאך שנאמר "הן א-ל כביר ולא ימאס". ומי שכלל אינו מבין לשון הקודש עדיף שיתפלל תמיד בלשון שמבין ויכוון בתפילתו, מאשר להתפלל בלשון הקודש ללא כוונת הלב.