הלכה יומית

נפסק להלכה שבשני מיני מאכל ששמם או טעמם שווים אין דין בורר, ולכן אף שאינו חפץ באחד מהן, מותר להוציא את המאכל שאינו חפץ, ואין בכך משום איסור בורר. יתר על כן כתבו הפוסקים, שדין זה אמור אפילו כשיש במאכל חלקים שאינם נחשבים אצלו, כגון: קערת דג בה ישנם חתיכות קטנות וגדולות, אין איסור להוציא את הקטנות, ואפילו אם משליך את החתיכות הקטנות לאשפה כי אינם מנות מכובדות אינו נראה כבורר פסולת, כיון שרגילים לאכול את הכל והכל מין אחד. דוגמא נפוצה לכך מצויה אף בפסח, שרוצים לברור מצות שלימות ל"לחם משנה", כתבו הפוסקים שהדבר מותר משום שהינם מין אחד.

כחלק מהאבלות על תלמידי רבי עקיבא, כתבו הגאונים שלא להרבות בשמחה בימי הספירה ונפסק להלכה שלא לעשות ריקודים, מחולות ושמחות יתירות בימים אלו. וכתבו האחרונים שכשם שאסור לשמוע ניגונים של כלי זמר בימי ספירת העומר, כך אסור לשומעם על ידי מכשירים שונים. לדעת פוסקים רבים במקרים מסוימים ניתן להקל, כגון המלמד נגינה לשם פרנסה. ולגבי השמעת מוזיקה בסעודת מצווה, נהוג להימנע מכך, ובפרט שלא לערוך ריקודים ומחולות. ויש שנמנעו מלערוך אף הכנסת ס"ת בימי הספירה. בנוגע למוזיקה בכינוסי ילדים הורה הרבי שאף לאחר ל"ג בעומר, יש לערוך סיום מסכת בכדי לצאת מידי ספק.

אסרו חכמים לקבוע בערב שבת סעודה גדולה מפני כבוד השבת, שאם ירבה באכילה ושתיה בערב שבת לא יוכל לקיים סעודת שבת שבלילה כראוי. יתר על כן, אפילו בשבת עצמה לאחר הקידוש, מצווה להימנע מלאכול אפילו ללא קביעות סעודה, לפני שיאכל את עיקר סעודת השבת שהיא הפת. בכדי שיאכל את הפת בשבת כשהוא תאב לכך. אולם מי שאוכל בבית הכנסת לאחר הקידוש ומתכוון ליטול ידיו רק בביתו, אין למנעו מכך, משום שאין חיוב גמור לאכול את הפת לתיאבון ובפרט כשאוכל "מזונות", שהרי ישנם מקורות חשובים לכך שניתן לצאת ידי סעודת השבת במיני מזונות. אלא שלכתחילה עדיף שייטול ידיו מיד לאחר הקידוש.

על הפסוק: "וספרתם לכם ממחרת השבת". דרשו חכמים: "שתהא ספירה לכל אחד ואחד" שכל אחד מחויב במצווה זו ולא שישמע מאחר. וכתבו הפוסקים שלפני שיברך על ספירת העומר, לכתחילה עליו לדעת תחלה איזה יום הוא מהספירה, בכדי שיידע על מה הוא מברך. מי שטעה בשעת הברכה, כגון שבירך על דעת לספור ארבעה ימים, ולאחר שבירך נזכר שצריך לספור חמשה, סופר חמשה ואינו צריך לברך שנית. וכן אם טעה בספירה, כגון שהיה צריך לומר "ששה ימים" ואמר "חמשה ימים", אם נזכר מיד – סופר כראוי ואין צריך לברך שנית, אבל אם הפסיק יותר מכדי דיבור בדברים אחרים, צריך לברך שנית.

נאמר: “החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה”. ומבאר הרמב"ן בדרשותיו,  שכיוון שהתורה צוותה לקרוא לניסן החודש הראשון ולאייר שני, ציווי זה חל גם כיום, אלא שבנוסף משתמשים אף בשמות החודשים עמם עלו ישראל מבבל, על שם הגאולה מבבל "לזכור ששם עמדנו ומשם הוציאנו ה’“. אלא שכתבו הפוסקים שמכך שדבריו של הרמב"ן לא הובאו כהלכה למעשה אלא בדרשותיו, והראיה שחז"ל לא תקנו בשטרות למנות לפי חודשי התורה. מה גם ששמות החודשים עמם עלו בני ישראל מבבל נקבעו ע"י כנסת הגדולה ברוח הקודש ועל כן אין לזלזל בהן, ואף בברכת החודש מברכים את החודש בשמות החודשים שעלו מבבל.

מלאכת הבורר היא אחת מל"ט המלאכות שנעשו במשכן, מכך למדו חכמים שהפרדת דבר לא רצוי מהמאכל או כל דבר אחר, נחשבת למלאכה האסורה בשבת. אלא שאף במין מאכל אחד ייתכן בורר כגון שישנם עלי חסה המעופשים שבדרך כלל אין אוכלים אותם, אם מוציאם מייתר העלים הרי זה בורר, ולכן יש להוציא בידו רק את העלים הטובים מתוך הרקובים ורק בסמוך לסעודה לאחר היציאה מבית הכנסת וכן יש להקפיד להוציא רק מה שצריך לאותה הסעודה. וכתבו הפוסקים, שאף כששניהם מיני מאכל אם הם מינים שונים בשמם ובטעמם וחפץ רק במין אחד מהם, יש בתערובת זו דיני בורר כפי שיתבאר בהלכה הבאה.

בהלכה הקודמת הוזכר שאף בשני מיני מאכל וחפץ רק במין אחד מהם, יש בתערובת זו דיני בורר. ולגבי ההגדרה מה נחשב למין שונה כתבו הפוסקים, שאם הם מינים שונים בשמם ובטעמם נחשבים כשני מינים. אך אם שמם או טעמם זהה נחשבים כמין אחד ואין בהם דין בורר. ולגבי ההגדרה מה נחשב למין שונה כתבו הפוסקים, שאם הם מינים שונים בשמם ובטעמם נחשבים כשני מינים. אך אם שמם או טעמם זהה נחשבים כמין אחד ואין בהם דין בורר. ולמשל חלבון וחלמון נחשבים כמין אחד משום ששניהם נקראים ביצה, אלא שכאשר הביצה חיה והדרך להשתמש רק בחלמון אין להפרידם.

ליציאת מצריים קיימת משמעות הלכתית אף בדיני ממונות. כאמור: "לי בני ישראל עבדים .. אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" ודרשו חז"ל: "ולא עבדים לעבדים". ולכן קבעו חז"ל שעובד יהודי רשאי להתפטר מעבודתו, "אפילו בחצי היום" ומעסיקו אינו יכול לחייבו להשלימה. אלא שבמלאכה המוגדרת כדבר האבד, כגון נגן לחתונה, שחייב המעסיק למצוא נגן אחר במקומו, בכדי לא לגרוע מהשמחה, רשאי לגלגל על העובד את עלות העסקתו של אחר שיעשה את העבודה במקומו, אולם אחריותו של העובד המתפטר מוגבלת עד כדי גובה שכרו. ואם העבודה היא בקבלנות באמצעות קניין או חוזה מחויב הפועל לעבודתו. וכשאין הסכמה בין הצדדים יש לפנות לבי"ד מוסמך.

אמרו חכמים: "מבטלין תלמוד תורה .. להכנסת כלה", ומצווה זו נמנית בין הדברים שאין להם שיעור. ולכן כתבו הפוסקים שאף אם יש די אנשים שמשתתפים בחתונה, עדיין יש חיוב על כל אחד ליטול חלק בשמחה. ויש שכתבו שרק על מי שנוכח במקום ורואה את הכלה נכנסת לחופה מוטל עליו החיוב לבטל מלימודו ולהשתתף בשמחה, אך מי שאינו נוכח במקום ועוסק בתורה אינו חייב. אולם יש שכתבו, שבכל מצב יש חיוב לבוא ולהשתתף בשמחה כפי שעולה מפשטות הגמרא והראשונים; אלא שבדורנו כתבו האחרונים ללמד זכות על מי שלא משתתף בריבוי החתונות, כשאינו קרוב ממש לחתן או הכלה וכמה טעמים נאמרו בדבר.

אמרו חכמים "אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר", "שאור הנר יפה לבדיקה". למעשה, הגמרא מחדשת ש"אכסדרה לאורה נבדקת". כלומר, בבית ללא קירות המואר היטב מהשמש, ניתן לבדוק לאור השמש אך לא באמצעות זגוגית החלון אלא באופן ישיר כנגד השמש. גם את הארונות שרגילים להשתמש בהם במשך השנה בסעודה יש לבדוק, ובבית בו מתגוררים ילדים, בודקים גם ביתר הארונות כגון בארונות הבגדים. את הארונות ניתן לבדוק אף לפני ליל י"ד, ולכן כשמנקים את המדפים, יש לבדקם כנגד השמש ואילו את הפינות יש להשאיר ללילה ולבדקם לאור הנר, או לאור הפנס.

נאמר בגמרא: "טעו ומדכרי דחול בשבת .. גומרין כל אותה ברכה". כלומר, הטועה בשבת והתחיל לומר את תפלת החול בתפלת עמידה, עליו לסיים את אותה הברכה שהתחיל, משום שמעיקר הדין היה ראוי שגם בשבת יתפללו תפלת שמו"ע כמו בחול, ורק שיזכירו בה עניין שבת, כמו שעושים בראש חודש ובחול המועד; אלא שמפני כבוד השבת לא הטריחו לומר את כל הברכות האמצעיות ותקנו במקומן ברכת קדושת היום – שבת או יו"ט. על כן, התחיל את ברכת "אתה חונן.." עליו לסיימה משום שכאמור מעיקר הדין היה ראוי לקבעה אף בשבת או ביו"ט, חוץ מתפלת מוסף. וכמה פרטי דינים נאמרו בדבר אותם נפרט אי"ה בהלכה הבאה.

אסרו חכמים לעשות מלאכה בערב פסח מחצות היום, שמחצות הוא זמן הקרבת קרבן פסח וכיוון שכל אדם שמקריב קרבן אותו היום הוא יום טוב עבורו, הרי שזמן הקרבת קרבן פסח הינו ים טוב עבור כלל ישראל ואסורים בעשיית מלאכה מדברי חכמים. איסור זה נותר בעינו אף לאחר החורבן. וכיוון שמצווה להסתפר בערב יו"ט כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול וכן מצוה ליטול את ציפורניו לכבוד הרגל, לכן יש לעשות זאת לפני חצות היום, אולם מי ששכח להסתפר יכול להסתפר לאחר חצות רק על-ידי גוי. אך וליטול ציפורניו ולצחצח את הנעליים ניתן בדיעבד אף לאחר חצות.