הלכה יומית

כותב כ"ק אדה"ז שבשבת קודש בעלות המנחה יש לעסוק בהלכות שבת, כיוון שהלכות רבות לשבת, ובקלות יכול האדם להיכשל מחסרון ידיעה, ובפרט באיסורי מוקצה, וחמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה. ומבאר הרבי שמזמנו של משה רבינו נקבע שיום השבת הוא היום בו מקהלים קהילות לדרוש בתורה, וכפי שמשה התחיל ללמד בצווי של שמירת השבת כיוון שזהו עניין שהזמן גרמא, ומאז נקבע בכל המקומות ובכל הזמנים שביום השבת מתקהלים כל בני ישראל ועוסקים בתורה בעניינים שהזמן גרמא החל מהלכות שבת, פרשת השבוע וענייני המועדים החלים בשבוע זה וכיוצא בזה, ופוסק אדה"ז כי בעת השיעור כולם יהיו נוכחים ואין להיעדר משמיעתו.

לא ניתנו שבתות וימים-טובים לישראל – אלא כדי לעסוק בהם בתורה. שכל ימות החול טרודים הם במלאכתם, ואין להם פנאי לעסוק בה בקביעות, ובשבת פנויים ממלאכה ויכולים לעסוק בה כראוי. לפיכך פועלים ובעלי-בתים, שאינם עוסקים בתורה בקביעות, כל ימי השבוע – צריכים לעסוק בתורה הרבה. וגם תלמידי-חכמים העוסקים בתורה בקביעות כל ימי השבוע ומותרים למשוך קצת יותר בעונג אכילה ושתיה בשבת, גם הם צריכים לעסוק בתורה שהרי נאמר: "שבת לה' אלקיך".

הנהגתו של האריז"ל הייתה – ללמוד ששה דרכים בהלכה כנגד ששת ימי המעשה, ואחד על דרך הסוד, כנגד יום השבת, ואילו ביום השבת למד ששה דרכים על דרך הסוד ואחד על-דרך ההלכה. כמו כן ידועה הוראת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש בצוואתו על דרך הלימוד ביום השבת: "ב' שלישים בנסתר ושליש בנגלה". כך שביום השבת יש ללמוד בעיקר מפנימיות התורה.

אסרו חכמים לאכול שום דבר או לשתות במוצאי שבת, עד שיבדיל על הכוס, אף על פי שכבר הבדיל בתפילה. ואפילו לטעום מעט – אסור, כיוון שעיקר מצוות הבדלה הוא דווקא בתחילת זמנה סמוך לצאת השבת, לכן אסרו חכמים אפילו טעימה כלשהי משהגיע זמנה – בכדי שיקיימה בזמנה העיקרי. ולגבי שתיית מים קודם הבדלה, אף שמעיקר הדין מותרת – מנהגנו שלא לשתות אפילו מים קודם הבדלה.

מי שאין לו יין ואף לא שאר משקים הנחשבים כחמר מדינה, אם ידוע לו שלמחרת יהיה לו יין או חמר מדינה אסור לו לטעום מאומה עד שיבדיל למחרת ביום, ורק אם הגיע חצות היום שלמחרת ועדיין לא השיג רשאי לאכול. ואם הוא אדם חלש וקשה לו להתענות, מותר לו לאכול במוצאי שבת אם הזכיר הבדלה בתפילה ("אתה חוננתנו"). וכן מי שיודע כבר בצאת השבת שגם למחרת (עד חצות ) לא ישיג יין או חמר מדינה והזכיר הבדלה בתפילה – יכול לאכול מיד כיוון שבמקרה זה יצא ידי חובתו בהבדלה שבתפלה.

איסור הטעימה קודם ההבדלה מתחיל משיגיע זמן בין השמשות (אחר שקיעת החמה), כיוון שהוא ספק לילה. ואפילו אם התחיל לאכול או לשתות מבעוד יום (כשלא אכל פת בסעודה זו) – צריך להפסיק כשמגיע זמן האיסור. אבל אם אכל פת בסעודה זו שהחל מבעוד יום – אינו צריך להפסיק בהגיע זמן ההבדלה, אלא רשאי הוא להמשיך בסעודתו כמה שירצה אפילו לתוך הלילה, כיוון שהתחיל בהיתר.

מי ששכח והתחיל לאכול בזמן האיסור – צריך להפסיק מיד כשנזכר. ואם נטל ידיו לסעודה קודם שהבדיל, ונזכר לפני ברכת "המוציא" – יבדיל על הכוס בין נטילת ידיים ל"המוציא". אך אם נזכר לאחר שבירך המוציא, לפני שטעם פרוסת המוציא – יטעם ממנה מיד ואחד כך יבדיל, שהרי אם יבדיל מתחילה תהא ברכת המוציא לבטלה, כיוון שיצטרך לשוב ולברך המוציא מחמת ההפסק הרב בין הברכה לטעימה, ולכן יטעם מיד מן הפת ויבדיל.

סעודת שבת שהסתיימה לאחר השקיעה ומברכים ברכת המזון על הכוס, אם אינו רגיל לברך ברכת המזון על הכוס לא ישתה ממנה אלא ימתין ויבדיל על אותה הכוס. ולגבי סעודת שבע ברכות שנמשכה וברכת המזון היא לאחר השקיעה, נחלקו האחרונים האם אפשר לשתות מהכוס של ברכת המזון לפני ההבדלה, אלא שלמעשה נוהגים לשמור את הכוס ולשתותה לאחר הבדלה.

מי ששכח לומר "אתה חוננתנו" בתפילת ערבית של מוצאי שבת ויו"ט, וטעם קודם שיבדיל על הכוס (או אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול"), עליו לחזור ולהתפלל תפלת ערבית, כיוון שבמקרה זה אינו יוצא בהבדלה שעל הכוס לבדה, (משום שכשטעם לפניה ינהג שלא כהוגן בהבדלה). והוא הדין אם עשה מלאכה לפני שהבדיל על הכוס (או אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול"), עליו לחזור ולהתפלל שוב ערבית ולהבדיל בתפילה (ויכוון שאם אינו חייב להתפלל שוב תפילתו תהיה כנדבה).

מסופר בגמרא על גדולי האמוראים שהיו טורחים בגופם לכבוד השבת, שהיו מכינים ומסדרים את הבית לשבת בכל יום שישי בפינוי כלי החול, והכנסת כלים, בגדים והמאכלים החשובים של שבת – ובכך הראו את חשיבות כבוד השבת בעיניהם, כאדם שמקבל את רבו בביתו ומראה זאת בכך שהוא מרבה בטורח לכבודו. וכותב אדה"ז שמהם ילמד כל אדם לטרוח בעצמו לכבוד השבת כי זהו כבודו – שמכבד השבת.

דנו הפוסקים אודות הזמן הראוי להכנת הבית לשבת, יש שכתבו שהזמן הנכון לעשות זאת הוא ביום שישי לאחר פלג המנחה (שעה ורבע (זמניות) לפני השקיעה), בכדי שיהיה סמוך לערב ובכך יהיה ניכר שעושה זאת לכבוד השבת. אולם בפועל כתבו האחרונים שניתן לעשות זאת אף בבוקר כל עוד ניכר שעושה זאת לכבוד השבת. ובמצב שהדברים מתלכלכים כאשר עושים אותם מוקדם, ודאי עדיף לעשותם סמוך לשבת עד כמה שאפשר.

יש לפנות בערב שבת כל דבר המוקצה ממקום שיש חשש שמא יבואו לטלטלו בשבת, וכן לדאוג להכין את כל צרכי השבת כגון טבילת כלים, פתיחת אריזות שאסור לפתחם בשבת, הכנת המקרר ושעוני שבת. ובכדי שיהיו פנויים להתעסק בצרכי שבת כראוי, אסרו חכמים לעשות מלאכה בערבי שבתות (החל מ"מנחה קטנה" – שלוש וחצי שעות (זמניות) לאחר חצות היום), ומלאכה שהיא לצורך השבת – מותר לעשותה עד כניסת השבת (ואם ניכר שהיא לשבת (כתספורת) מותר לקחת שכר, ואם לא יעשה בחינם).