הלכה יומית

אמרו חכמים: "סח בין תפילה לתפילה חוזר ומברך", כלומר המספיק בין תפילין של יד לשל ראש עליו לברך ברכה נוספת. והסתפקו הפוסקים, האם מותר להפסיק בדיבור בין תפילין של יד לשל ראש לצורך דבר שבקדושה, כמו לעניית קדיש ולברך אח"כ על של ראש, או שמא מוטב שלא לענות בכדי שלא להרבות ברכות שלא לצורך. בשו"ע כתב אדמוה"ז שאין להפסיק לדבר שבקדושה. אולם בסידורו מסתמך אדמוה"ז על הדעה הסוברת שתמיד מברכים שתי ברכות על התפילין, והכריע שיש להפסיק ביניהם לדבר שבקדושה ואחר כך לברך על תפילין של ראש, וכך נוהגים למעשה. אלא שמלכתחילה יש לוודא לפני הנחת התפילין שלא אומרים דבר שבקדושה שבגינו יצטרך להפסיק.

בגמרא מבואר סדר המזלות, אשר כל מזל שולט במשך שעה אחת מהיום. לגלגל המזלות יש מסלול שבועי קבוע. בשעה השביעית הנספרת מחצות יום השישי, מאיר מזל מאדים שעליו שולט מלאך סמא"ל, ומובא בשו"ע שאין לעשות קידוש בשעה זו –באה"ק בין 17:40 – 18:40; הרבי מבאר שמכיוון שזו שעה עגולה ולא שעה יחסית, לכן אין זה משתנה בין הקיץ והחורף. חוץ מעיכוב זה עד לאחר שעה זו, מצווה מן המובחר לקדש סמוך לכניסת השבת עד כמה שניתן ולא להתעכב.

נאמר בגמרא שיש לנענע את הלולב לכל הכוונים להורות שה' שולט בכל, ולהתפלל לעצור רוחות רעות מעלינו מכל הכוונים. למנהגנו מצמידים את הלולב שביד ימין לשליש העליון של האתרוג שביד שמאל המוטה מעט לאלכסון. עומדים כשהפנים לצד מזרח ומנענעים: לימין, לשמאל, לאמצע, למעלה למטה ולאחור-למערב. בכל צד יש להוליך מהחזה-מקום בו מכים בווידוי אל הכוון הדרוש, מנענעים הלולב, ומביאים לחזה, שלוש פעמים בכל צד. לאחר הנענוע כלפי מעלה מורידים את הלולב למטה ומביאים אותו לחזה, וכן לאחר הנענוע כלפי מטה מעלים את הלולב למעלה ומביאים אותו לחזה, וכשמנענעים לאחור -לכוון מערב- בפעמיים הראשונות יש לנענע לאחור דרך צד ימין, ובפעם השלישית מסתובבים במקום לאחור-לאמצע צד מערב.

מובא בגמרא שכשלימד הר את משה את י"ג מידות הרחמים "נתעטף הקדשו ברוך הוא כשליח ציבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין, יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם". מכך למדו הפוסקים שבעת אמירת הסליחות על שליח ציבור להתעטף בטלית; ועוד משום שעטיפת הטלית היא כבוד הציבור. משום כך נהוג להתעטף בטלית אף בלילה, אך אין הש"ץ מברך עליה. יתר על כן, למרות שלמנהגנו בחור אינו מתעטף בטלית, עם זאת בחור העולה כש"ץ לאמירת סליחות, ראוי שיתעטף בטלית מהטעמים שהוזכרו.

על הציווי "בסוכות תשבו", דרשו חז"ל: "כעין תדורו", ובפוסקים הגדירו את מצווה זו: "כל דבר שלא היה עושה חוץ לביתו לא יעשה חוץ לסוכתו". כיוון שזו הגדרת המצווה, לכן יש לברך עליה ברכת "ליישב בסוכה". ואכן נאמר בגמרא שכל פעם שנכנסים לסוכה יש לברך. אלא שלמעשה כתבו הפוסקים שברכים על האכילה בלבד ובכך פוטרים את יתר הדברים שנעשים בסוכה. אכילת לחם ומזונות בשיעור "כביצה" – 54 גרם, מחייבת ברכה. לגבי שתייה בלבד אין מברכים "ליישב בסוכה", ולגבי הבדלה מברכים "ליישב בסוכה" לפני שתיית היין, גם אם לא אוכלים שם. יצוין שראוי לאכול כביצה מזונות בסוכה בה מברכים על הלולב, ולברך "ליישב בסוכה".

אחד מהדברים שחכמים אסרו על האדם כאשר נמצא בזמן האבלות,  היא השמחה, בהגדרה זו ישנם כמה וכמה חילוקים: בימי השבעה אסור כל סוג שמחה ואפילו להחזיק תינוק ביד אסור שמא יֵשַמחוֹ; לאחר השבעה כשהשמחה בתוך בית ולא באולם שמחות כגון, ברית מילה ופדיון הבן רשאי להשתתף, אבל שמחת נישואין אסורה. זאת ועוד, באבלות על הורים ממשיכים להחמיר עד סוף הי"ב חודש, אך באבילות על שאר קרובים ניתן להקל לאחר שעברו ימי ה"שלושים", ועל כן, אסור לאדם שאבל על אחד מהוריו להיכנס לאולם שמתקיימת בו חתונה עד לאחר י"ב חודש.

נאמר "אמור ואמרת", ופרשו חכמים להזהיר גדולים על הקטנים. מצוות זו חלה בשלבים, אולם כבר מלידה מצווה האב שלא לתת לבנו איסור, וגם מאכלים שאסורים מדרבנן, אסור לגדול להאכיל את הקטן. מובן שכבר מלידה אסור לתת לקטן בפיו בשר וחלב יחד. אולם לגבי ההמתנה בין בשר לחלב, מעיקר הדין אין חיוב להקפיד על כך לפני שהילד מגיע לכלל הבנה, אלא שראוי לחנכו בהדרגה: תחלה להמתין כפי זמן המרווח הרגיל שלו בין הסעודות, כמובן שאם התינוק אכל בשר וצריך לאכול את ארוחתו החלבית מטעמי בריאות או לצורך שינה, יש לתת לו מיד, אך לא ממתק חלבי. ומיד כשמתאפשר הדבר מצד הילד ראוי לחנכו להמתין 6 שעות.

חובת הזימון היא כאשר אנשים יושבים לאכול יחד, כלומר, שהם יכולים בפועל לאכול מאותו הלחם, וכאשר אחד מן המסובים אינו יכול לאכול מן הלחם של השני אזי אינם מצטרפים לזימון. כגון, בסעודת מצווה בתשעת הימים שקודם ט' באב שחלק מהסועדים אוכלים חלבי כיון שנזהרים מבשר מחמת המנהג בימים אלו, אין הם מצטרפים לזימון עם אוכלי בשר, וצריכים לזמן לעצמם. בנוגע לשאר ימות השנה, מכיוון שהמתנת שעה בין חלבי לבשרי היא לא מעיקר הדין, אלא חומרא מדברי הזהר, נמצא אם כן, שמעיקר הדין האוכל חלבי יכול לקנח פיו ולהדיחו ומיד לאכול בשר, על כן הוא יכול להצטרף לזימון.

על טבילת האדם נאמר "ורחץ את כל בשרו במים", ולמדו מכך חכמים שכל הגוף צריך להיכנס לתוך המים. חכמים השוו את דין טבילת כלים לטבילת האדם, וכשם שבטבילת האדם צריך שכל גופו יכנס למים, כך  גם בעת טבילת הכלי, המים צריכים להגיע ממש לכל חלקי הכלי; לכן יש להרפות ולשחרר את הכלי בתוך המים, כמו כן יש להקפיד שכל הכלי כולל ידיות הכלי יהיו בתוך המים, ואף צריך להטביל את הכלי כשהפתח כלפי מעלה, על מנת שיכנסו בו המים לגמרי.

נאמר בתורה "ולא תשים דמים בביתך", מכך למדו חכמים שכל דבר שגורם להיזק יש להסירו ולהישמר ממנו. אחד הדברים שחכמים אסרו משום סכנה הוא אכילת דג ובשר ביחד. כאשר נפל דג לתוך תבשיל של בשר ויש שישים כנגד הדג, נחלקו הפוסקים האם זה כמו כל האיסורים שבתורה שבטל בשישים, או שאינו בטל כי "חמירא סכנתא מאיסורא", כלומר בדברים העלולים להביא לידי סכנה מחמירים יותר מאשר באיסורים ולכן יש לאסור את הכל. למעשה, רוב הפוסקים סוברים שהוא בטל בשישים, ולכן כאשר יש שישים כנגד הדג אזי הוא בטל. אבל כיון שישנם פוסקים שהחמירו בכך לכן בעל נפש יחמיר על עצמו בזה.

מלאכת הבורר היא אחת מל"ט המלאכות שנעשו במשכן, מכך למדו חכמים שהפרדת דבר לא רצוי מהמאכל או כל דבר אחר, נחשבת למלאכה האסורה בשבת. על פי הנחיות מומחי הכשרות, יש להעניק טיפול גם לעלי החסה שגדלות בפיקוח הלכתי בנושא חרקים, משום שמצויים חרקים מתים על העלים; ההמלצה היא להשרות את העלים הפרודים במי סבון למשך כ-3 דקות ולשוטפם בזרם מים חזק. פעולה זו הנעשית על מנת להפריד את החרקים הדבוקים מהעלים, אסורה בשבת משום מלאכת "בורר", לכן יש להשרות את העלים קודם השבת. במידה ולא השרו אותן ניתן לשטוף את העלים במי סבון ללא השרייתם. חרק הדבוק לעלה אסור להוציאו שזהו "בורר", ויש להוציאו יחד עם העלה.

על טהרת כלי מדיין נאמר "וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים", מכך למדו חכמים שהלוקח כלי תשמיש מן הנכרים חייב להטבילו. בטעם הדבר מובא בירושלמי שזה משום שיוצא הכלי מטומאת הנכרי ונכנס לקדושת ישראל. ולכן כלי שיצר ע"י גוי או בבית חרושת של גויים. כמו כן כלי שנקנה מגוי אפילו אם ישראל עשה אותו חייב בטבילה. בחברות הכלים כיום יתכן והחברה בבעלות יהודי אך העובדים אינם יהודיים, ולכן מטבילים את הכלים אך נמנעים מלברך, אלא אם קונים את הכלי מחנות של נכרי ואז יש לברך 'ברוך אתה ה' א-לקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על טבילת כלים'.