הלכה יומית

על יום הכיפורים נאמר "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש", וביארו בגמרא שנאמר "בתשיעי", למרות שיום הכיפורים חל בעשירי בתשרי, משום שהתורה מזהירה שיש להתכונן לצום ביום התשיעי ע"י אכילה ושתיה כראוי, "כדי שתוכלו להתענות בעשירי". הפוסקים האחרונים דנו, האם מותר לקחת גלולות בערב יום כיפור, על מנת להקל את הצום, יש שאסרו זאת משום שמניעת הרגשת העינוי מנוגדת לציווי התורה "ועניתם"; אולם כיום רווחת הדעה להקל בכך משום שחז"ל הזהירו שיש להתכונן כראוי לצום ע"י האכילה בערב הצום, על מנת שיוכלו לעבור אתו בקלות. ראוי לציין כי מי שקשה עליו הצום מוטב שינוח בביתו ויסיח דעתו מן הצום ויצום; מאשר שילך לבית הכנסת ויוכרח לאכול.

חכמים תקנו לברך על האש במוצאי יום הכיפורים, משום שבמשך כל היום נאסרנו להשתמש באש, ועתה הותר לנו להשתמש בה. משום כך הברכה צריכה להיות על 'נר ששבת' דווקא, כלומר על אש שהייתה דולקת ביום הכיפורים ומחמת השביתה אסור היה להשתמש בה. לשם כך נוהגים להדליק בערב יום הכיפורים נר שיידלק במשך היום על מנת שיוכלו לברך עליו בצאתו. בעת ההבדלה מדליקים נר נוסף מהנר ששבת ומברכים על שניהם. כשאין לו נר ששבת, יש שכתבו שבדיעבד ניתן להדליק נר מגפרורים, אולם לדעת אדמו"ר הזקן אין לברך על נר שהודלק במוצאי היום, ולכן עליו להביא נר משכניו או מבית הכנסת נר ששבת ולצרף לו נר נוסף ולברך על שניהם.

נאמר "חג הסכות תעשה לך" – ופרשו חכמים – שתהא הסוכה שלך, וסוכה הגזולה פסולה. לגבי מקום הקמת הסוכה נחלקו התנאים האם גם בו שייך דין גזל, לגבי הקמת סוכה ברשות הרבים האם יש בה משום גזל הרבים, דעת חכמים היא להקל, כיוון שגם לבעל הסוכה יש חלק ברשות הרבים ויכול להקים שם את סוכתו. אולם פוסק אדמוה"ז שלכתחילה אין להקים סוכה ברשות הרבים גם כשרוב התושבים יהודיים, משום שהגויים אינם מוחלים על חלקם ברשות הרבים, ובדיעבד סוכה זו כשרה אך אין לברך עליה. ולמעשה סוכה שהוקמה במקום המאושר ע"י העירייה ואינו מפריע לרבים, יש שלמדו זכות ודייקו מדברי אדמוה"ז שניתן אף לברך עליה.

בגמרא מבואר סדר המזלות, אשר כל מזל שולט במשך שעה אחת מהיום. לגלגל המזלות יש מסלול שבועי קבוע. בשעה השביעית הנספרת מחצות יום השישי, מאיר מזל מאדים שעליו שולט מלאך סמא"ל, ומובא בשו"ע שאין לעשות קידוש בשעה זו –באה"ק בין 17:40 – 18:40; הרבי מבאר שמכיוון שזו שעה עגולה ולא שעה יחסית, לכן אין זה משתנה בין הקיץ והחורף. חוץ מעיכוב זה עד לאחר שעה זו, מצווה מן המובחר לקדש סמוך לכניסת השבת עד כמה שניתן ולא להתעכב.

נאמר בגמרא שיש לנענע את הלולב לכל הכוונים להורות שה' שולט בכל, ולהתפלל לעצור רוחות רעות מעלינו מכל הכוונים. למנהגנו מצמידים את הלולב שביד ימין לשליש העליון של האתרוג שביד שמאל המוטה מעט לאלכסון. עומדים כשהפנים לצד מזרח ומנענעים: לימין, לשמאל, לאמצע, למעלה למטה ולאחור-למערב. בכל צד יש להוליך מהחזה-מקום בו מכים בווידוי אל הכוון הדרוש, מנענעים הלולב, ומביאים לחזה, שלוש פעמים בכל צד. לאחר הנענוע כלפי מעלה מורידים את הלולב למטה ומביאים אותו לחזה, וכן לאחר הנענוע כלפי מטה מעלים את הלולב למעלה ומביאים אותו לחזה, וכשמנענעים לאחור -לכוון מערב- בפעמיים הראשונות יש לנענע לאחור דרך צד ימין, ובפעם השלישית מסתובבים במקום לאחור-לאמצע צד מערב.

מובא בגמרא שכשלימד הר את משה את י"ג מידות הרחמים "נתעטף הקדשו ברוך הוא כשליח ציבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין, יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם". מכך למדו הפוסקים שבעת אמירת הסליחות על שליח ציבור להתעטף בטלית; ועוד משום שעטיפת הטלית היא כבוד הציבור. משום כך נהוג להתעטף בטלית אף בלילה, אך אין הש"ץ מברך עליה. יתר על כן, למרות שלמנהגנו בחור אינו מתעטף בטלית, עם זאת בחור העולה כש"ץ לאמירת סליחות, ראוי שיתעטף בטלית מהטעמים שהוזכרו.

על הציווי "בסוכות תשבו", דרשו חז"ל: "כעין תדורו", ובפוסקים הגדירו את מצווה זו: "כל דבר שלא היה עושה חוץ לביתו לא יעשה חוץ לסוכתו". כיוון שזו הגדרת המצווה, לכן יש לברך עליה ברכת "ליישב בסוכה". ואכן נאמר בגמרא שכל פעם שנכנסים לסוכה יש לברך. אלא שלמעשה כתבו הפוסקים שברכים על האכילה בלבד ובכך פוטרים את יתר הדברים שנעשים בסוכה. אכילת לחם ומזונות בשיעור "כביצה" – 54 גרם, מחייבת ברכה. לגבי שתייה בלבד אין מברכים "ליישב בסוכה", ולגבי הבדלה מברכים "ליישב בסוכה" לפני שתיית היין, גם אם לא אוכלים שם. יצוין שראוי לאכול כביצה מזונות בסוכה בה מברכים על הלולב, ולברך "ליישב בסוכה".

אחד מהדברים שחכמים אסרו על האדם כאשר נמצא בזמן האבלות,  היא השמחה, בהגדרה זו ישנם כמה וכמה חילוקים: בימי השבעה אסור כל סוג שמחה ואפילו להחזיק תינוק ביד אסור שמא יֵשַמחוֹ; לאחר השבעה כשהשמחה בתוך בית ולא באולם שמחות כגון, ברית מילה ופדיון הבן רשאי להשתתף, אבל שמחת נישואין אסורה. זאת ועוד, באבלות על הורים ממשיכים להחמיר עד סוף הי"ב חודש, אך באבילות על שאר קרובים ניתן להקל לאחר שעברו ימי ה"שלושים", ועל כן, אסור לאדם שאבל על אחד מהוריו להיכנס לאולם שמתקיימת בו חתונה עד לאחר י"ב חודש.

נאמר "אמור ואמרת", ופרשו חכמים להזהיר גדולים על הקטנים. מצוות זו חלה בשלבים, אולם כבר מלידה מצווה האב שלא לתת לבנו איסור, וגם מאכלים שאסורים מדרבנן, אסור לגדול להאכיל את הקטן. מובן שכבר מלידה אסור לתת לקטן בפיו בשר וחלב יחד. אולם לגבי ההמתנה בין בשר לחלב, מעיקר הדין אין חיוב להקפיד על כך לפני שהילד מגיע לכלל הבנה, אלא שראוי לחנכו בהדרגה: תחלה להמתין כפי זמן המרווח הרגיל שלו בין הסעודות, כמובן שאם התינוק אכל בשר וצריך לאכול את ארוחתו החלבית מטעמי בריאות או לצורך שינה, יש לתת לו מיד, אך לא ממתק חלבי. ומיד כשמתאפשר הדבר מצד הילד ראוי לחנכו להמתין 6 שעות.

בדרך כלל, איסור שהתערב במאכל, באופן שלא ניתן לזהותו, בטל כשיש במאכל פי שישים ממנו. אולם ישנם דברים שאינם בטלים לעולם מפאת חשיבותם או חומרתם. אחד מהם הוא כאשר האיסור הוא שלם, המוגדר כ"בריה" ואינו בטל. אך כשה"בריה" הינה זבוב, מתעורר ספק, שכן, מדובר על דבר שטעמו פגום, ומאידך הוא בריה שלימה. בדין זה נחלקו הפוסקים האם "בריה" פגומה בטלה. כיוון שמדובר באיסורי אכילה, לכן מן הראוי לכתחילה להחמיר ולאסור את כל התבשיל. אך הסיר אינו צריך הכשרה.

אע"פ שמצוות ציצית אינה חובה על האדם – ורק כשיש לאדם בגד עם ארבע פינות, אסור לו ללבוש אותו עד שיטיל בו ציצית. עם זאת בגמרא האריכו מאוד בגודל מעלת הציצית ששומרת את האדם מלחטוא, שמזכירה כל הזמן את קיום המצוות, לכן מן הראוי לחפש להדר במצוות ציצית. גיל חינוך במצוות ציצית הוא מאז שקטן יודע איך להתעטף והוא כבן שש. יחד עם זאת, מצד קדושת המצווה והסגולה שבזה מובא להדר בזה כבר מגיל שלוש.  ההנהגה אצל רבותינו נשיאנו הייתה שמאז שהתינוק יודע ללכת ועוד לפני כן  שילבש טלית קטן. 

מלאכת מבשל היא אחת מל"ט אבות מלאכות, ודינה כדלהלן: כלי ראשון הוא הכלי שנמצא או שהיה על האש, ואסור לכל הדעות לתת בו דבר שיתבשל, ו'מצקת' דינה ככלי ראשון. כלי שני הוא לאחר שהוציאו את התבשיל מהכלי הראשון והעבירוהו לכלי אחר, כשעדיין הוא בחום שהיד סולדת בו, וגם בו אסור לחמם בשבת חוץ ממשקים ותבלינים, וכלי שלישי הוא שהעבירו את התבשיל מכלי שני לעוד כלי. ההלכה קובעת  ש"אין בישול אחר בישול", כלומר שדבר שכבר התבשל אין איסור לחממו בשבת, אולם דבר שנאפה ולא בושל – אסור לחממו משום "מבשל". לכן כשרוצים לשים שקדי מרק אפויים במרק, יש להקפיד לשים אותם רק בכלי שלישי.