הלכה יומית

בערב יום-הכיפורים נוהגים לקחת תרנגול לבן ולשחטו באשמורת-הבוקר, כמספר הנפשות שבבית, זכר לזכר ונקבה לנקבה, ולמעוברת שלושה: אחת בשבילה, וזכר ונקבה בשביל ספק הוולד. סדר הכפרות הוא: אומרים "בני-אדם" עד "מצאתי כופר" פעם אחת, ואחר-כך אומרים פעם אחת "זה חליפתי" עד "ולשלום", ובאמירת "זה חליפתי…" מסבבים שלוש פעמים את הכפרה מעל הראש, ושבים ואומרים "בני אדם…" ועושים כך שלוש פעמים. כך שבסך-הכול מסבבים תשע פעמים. ונהוג לפדות את התרנגול ולתת את שוויו לצדקה, והדבר עדיף מאשר לתת את התרנגול עצמו לעניים, בכדי לא לביישם.

ערב יום-הכיפורים נחשב כיום-טוב, ומסיבה זו אין אומרים בו תחנון ואבינו-מלכנו. כמו כן אין אומרים בו "מזמור-לתודה", משום שמזמור זה מכוון כנגד קרבן התודה שהיה קרב בבית-המקדש, וכיוון שבערב יום-הכיפורים לא היו מקריבים אותו, לכן אין אומרים מזמור זה בערב יום-הכיפורים. לאחר תפלת שחרית נהוג לבקש לעקאח (עוגת דבש) ואף לאכול ממנו, שאם חלילה נגזר על האדם להזדקק במשך השנה לידי מתנת בשר-ודם, יפטר בכך שפשט את ידו לקבל את הלעקאח. ונהוג בערב יום-הכיפורים להרבות בנתינת הצדקה ובייחוד קודם תפלת המנחה.

על יום-הכיפורים נאמר: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש". ודרשו חז"ל שכוונת התורה היא "שתאכלו ותשתו בתשיעי כדי שתוכלו להתענות בעשירי", בערב יום-הכיפורים טובלים את פרוסת "המוציא" בדבש. ונהוג להזמין עניים הגונים לסעודות ערב יום-הכיפורים ובפרט לסעודה המפסקת. ומצווה לאכול דגים בסעודת הבוקר, ואין אוכלים דברים המחממים את הגוף כגון ביצים ושום, וחלב וחמאה ניתן לאכול רק בסעודת הבוקר. ובכל היום כולו אין אוכלים דברים הקשים לעיכול כגון בשר בהמה, אלא דברים הקלים כגון עופות; ונוהגים לאכול "קרעפכין" (כיסני-בצק ממולאים בבשר).

בערב יום-הכיפורים קודם תפלת המנחה נוהגים ללקות באמצעות רצועה של עגל, ונהוג שהנלקה מוטה כשאחוריו לדרום ופניו לצפון, ובכל הלקאה אומרים המלקה והנלקה תיבת אחת מן הפסוק "והוא-רחום" ג' פעמים, סה"כ 39 מלקות. הכנה נוספת ליום-הכיפורים היא הטבילה, כשם שגר המתגייר חייב טבילה, כך בערב יום-הכיפורים טובלים לשם תשובה, וכן להיטהר לקראת היום הקדוש. ונהוג שבערב יום-הכיפורים טובלים שלוש פעמים: בבוקר, וכן לאחר המלקות קודם תפלת המנחה, ונהוג לטבול אף לאחר הסעודה המפסקת בכדי להיכנס ליום הקדוש בטהרה.

מצווה להדליק נרות לכבוד יום-הכיפורים כדרך שמדליקים לכבוד שבת, משום כבוד היום, ובברכה. נשים נוהגות לקבל את קדושת היום בהדלקת הנרות, ומברכות "שהחיינו" על יום-הכיפורים ולכן לא יברכו בבית הכנסת "שהחיינו". וכיוון שקבלו על עצמן קדושת היום, אסורות הן במלאכה ובכל שאר איסורי יום-הכיפורים. מעבר לכך נהוג שכל איש נשוי מדליק נר בבית-הכנסת הנקרא "נר החיים"; ובנוסף לכך מדליקים נר לנשמות שאף הם נידונים ביוה"כ. לפני כניסת יום-הכיפורים קודם ההליכה לבית-הכנסת, נהוג שהאב מברך את בניו ובנותיו ב"ברכת הבנים", כיוון שאז מאירה כבר קדושת היום ושערי רחמים נפתחים.