הלכה יומית

מעבר לאבלות על פטירת תלמידי רבי עקיבא בימים שבין חג הפסח לחג השבועות. בעת מסעות הצלב, צרות רבות פקדו את ישראל, פרעות אלו התחוללו ברובם בימי ספירת העומר. כמו כן מאוחר יותר בשנים ת"ח ות"ט לאלף השישי, שוב אירעו רציחות נוראות במזרח אירופה במהלכן יהודים רבים נרצחו; וחלק גדול מאירועים אלו התחוללו אף הם בימי הספירה. מסיבה זו נהוג לומר את תפלת "אב הרחמים" שחוברה על אסונות אלו בכל שבתות חודש אייר ואפילו בשבת מברכים החודש סיון, אבל לא כשמברכים חודש אייר.

לבד מאסון פטירתם של תלמידי רבי עקיבא בימי הספירה, צרות נוספות התרחשו כאלף שנים לאחר מכן, בעת מסעות הצלב, התחוללו ברובם בימי ספירת העומר. כמו כן מאוחר יותר בשנים ת"ח ות"ט לאלף השישי, שוב אירעו רציחות נוראות במזרח אירופה במהלכן יהודים רבים נרצחו; וחלק גדול מפרעות אלו אירעו אף הם בימי הספירה. מסיבה זו נהוג לומר את תפלת "אב הרחמים" שחוברה על אסונות אלו בכל שבתות חודש אייר ואפילו בשבת מברכים החודש סיון.

כאשר נעשה הילד בן שלוש, ביום שאסור להסתפר בו, יש לדחות את התספורת עד ההזדמנות הראשונה שתתאפשר בה התספורת: אם יום התספורת חל בשבת, ביום טוב או בראש חודש, יש לעשותה מיד למחרת, ואם יום התספורת הוא בחול המועד סוכות יש לעשותה בחול המועד. אולם אם יום הולדתו חל בחג הפסח ובימי הספירה שלאחריו, דוחים את התספורת עד ל"ג בעומר. ואם יום הולדתו חל בימים שלאחר ל"ג בעומר, תדחה התספורת עד ערב חג השבועות. וכן אם נעשה בן שלוש בימי "בין המצרים", דוחים את התספורת עד לאחר חצות היום של י' במנחם אב.

מנהג עתיק ללמוד בכל ראש-חודש פסוק אחד עם פירוש רש"י, וניתן להוסיף פירושים נוספים, מפרק התהילים המתאים למספר שנות חייו, ואם הפרק מכיל פחות מי"ב פסוקים, וכן בשנת העיבור, חוזרים ללמוד את הפרק שוב עד שיעלה כמספר חודשי השנה; ואם הפרק מרובה בפסוקים, לומדים שניים או יותר פסוקים בכל ראש-חודש.

על הפסוק: "החודש הזה לכם", דרשו חכמים: הראה לו הקב"ה למשה רבנו את צורת הלבנה בחידושה, ואמר: "עדות זו תהא מסורה לכם". כלומר, לדיינים סמוכים שנסמכו איש מפי איש עד משה רבנו, שיקדשו את החודש על פי עדותם של עדים כשרים, שראו את הלבנה בחידושה. במרוצת הדורות רבו הגזירות על ישראל, ובין היתר גזרו על מצוות קידוש החודש, משראה זאת הלל נשיאה, עמדו הוא ובית דינו תוך מחשבה לעתיד, וחישבו את החודשים והשנים הבאות, וקידשו אותם עד סוף האלף השישי לבריאה. כזכר למצוות קידוש החודש, נהוג כיום להכריז בשבת שלפני ראש חודש את היום בו יחול ראש חודש ולברכו, ואף מכריזים את זמן המולד. טעם נוסף למנהג זה הוא, לפרסם את יום ראש חודש שיזהרו העם בהלכותיו.

בראשי-החדשים היו מקריבים בבית המקדש שעיר כפרה, בטעם הקרבתו אמרו חכמים, שלאחר שאמר ה' ללבנה "לכי ומעטי את עצמך", ניחם אותה ה' בזה שישראל ימנו על פיה את החודשים, ומשעדיין לא התנחמה אמר ה' לישראל: "הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח". מעבר לכך נמנה ראש-חודש בתורה יחד עם שאר המועדים שמקריבים בהם קרבנות מוסף, ואף היו תוקעים בו בחצוצרות, כאמור: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות". ומצינו בדברי הנביאים שהיו נוהגים לערוך סעודות לכבוד ראש-חודש. וגם כיום אסור להצטער ולהתענות בו וכן אין חתן-וכלה מתענים בו ביום חופתם, אלא ביום שלפניו, וכן אין אומרים בו תחנון, ואף מצווה להרבות בסעודת ראש חודש; ובדורנו הורה הרבי שכל ראש חודש יערכו בכל מקום התוועדויות של שמחה והחלטות טובות ולברך איש את רעהו בכל הברכות הטובות.

כשם שבשבתות ובמועדים מזכירים את קדושת היום בתפלה, כך תקנו חכמים לומר בראש-חודש תפלת "יעלה-ויבוא" בברכת "רצה", ובברכת "בונה ירושלים" בברכת-המזון. שכח לומר "יעלה-ויבוא" בתפילת ערבית, אינו חוזר מפני שבזמן שהיו בית-הדין מקדשים את החודש, לא היו מקדשים אותו בלילה, וגם אם נזכר קודם מודים אינו חוזר מפני ההפסק. אולם בשחרית ובמנחה אם נזכר או הסתפק אם אמר, והוא אוחז לאחר "ה'" של "המחזיר שכינתו לציון", יאמר "יעלה-ויבוא" לפני "מודים". ואם כבר התחיל "מודים" חוזר ל"רצה". ואם נזכר לאחר סיום יהיו לרצון השני חוזר לראש התפילה ואינו אומר "ה' שפתי תפתח". אבל אם נזכר אחרי תפילת מוסף, אינו חוזר.

שכח לומר "יעלה-ויבוא" בברכת-המזון בראש-חודש, אם נזכר אחרי אמירת שם ה' של סיום הברכה ולפני שהתחיל ברכת "הטוב והמטיב", אפילו בלילה, יאמר: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שנתן ראשי-חדשים לעמו ישראל לזכרון", אך אינו חותם "ברוך אתה ה' מקדש ישראל וראשי-חדשים", מפני הספק בדבר וספק ברכות להקל ואם נזכר אחר-כך אינו חוזר, מפני שרק ביום שיש חובה לאכול פת, חוזר.

על-אף קדושת היום, מותר ראש-חודש בעשיית מלאכה. אלא שנהגו נשים שלא לעשות מלאכה בראש-חודש. בטעם הדבר אמרו, שכשם ששלשת הרגלים נתקנו כנגד האבות, כך י"ב ראשי-החדשים נתקנו כנגד השבטים, ולאחר חטא-העגל ניטלו מהם מועדים אלו ונתנו לנשותיהם, כיוון שלא חטאו בו נתן להן ה' את שכרן "שהן משמרות ראשי-חודשים". ומשום כך יש הנוהגות בראשי-חדשים להימנע ממלאכות שונות כתפירה, סריגה, כיבוס וגיהוץ שלא לצורך היום; אך מלאכות הנעשות לצורך פרנסה, לא קיבלו הנשים לאסור, ומותרות בהן. וכתבו הפוסקים שאף מי שלא נהגה איסור עשיית מלאכה, ראוי שתקבל על עצמה פרישות ממלאכה כלשהי בראש-חודש.