הלכה יומית

המתארחים ואינם מכינים דבר עבור סעודת השבת, וכגון זוגות שאוכלים אצל הוריהם או אצל אחרים, בכל הסעודות אך ישנים בביתם הפרטי ומדליקים שם נרות, יעשו אף הם 'עירוב-תבשילין' בכדי שיוכלו בחג להדליק נרות שבת. וי"א שטוב שגם יבשלו דבר (מים) לחג וכך יוכלו לברך על העירוב. אולם אם המתארחים מגיעים להתארח בכל השבת והחג וסמוכים על שלחן בעל הבית, נפטרים הם בעירוב התבשילין של בעל הבית.

עירוב התבשילין נועד להתיר את הכנת צרכי הסעודה בחג עבור השבת, אף שבנוסח העירוב מובא שהוא עבור כל צרכי השבת, לכן ניתן לסמוך על העירוב רק לדברים מצרכי השבת, כגון להדיח כלים עבור סעודות השבת. אך דברים שאינם מצרכי הסעודה אסור לעשותם אף שעשו 'עירוב-תבשילין', ולכן אסור בחג לגלול את ספר התורה בכדי שיהיה מוכן לקריאת השבת, וכן אסור להדליק נר עבור יאר-צייט שיחול בשבת. אך מותר לטבול בחג לכבוד שבת אף שאינו מצרכי אכילה.

כאשר חל יום-טוב ביום שישי, מדין התורה מותר לבשל מיום-טוב לצורך שבת, אך חכמים אסרו לבשל ביום-טוב בשביל השבת שאחריו, ללא 'עירוב-תבשילין', כדי להוסיף בכבוד היו"ט, שאפילו לשבת אסור לבשל וכ"ש ליום חול, משום כך הורו חכמים להתחיל במלאכת ההכנה לשבת כבר בערב יום-טוב על-ידי 'עירוב-תבשילין' וביו"ט רק מסיים את הבישול שהתחיל. טעם נוסף ל'עירוב-תבשילין' בכדי שיפרישו מראש מנות מכובדות עבור שבת שישמשו כתזכורת במשך החג שצריך להשאיר מנות יפות לשבת. ונכון לעשותו כבר בבוקרו של ערב החג, וכן נהוג להכריז ולפרסם תזכורת בערב החג, בכדי שלא ישכחו לעשותו, ומי שלא עשה עירוב עד צאת הכוכבים של ערב החג ישאל רב מורה הוראה כיצד לנהוג.

מסופר בגמרא על גדולי האמוראים שהניחו עירוב עבור כל בני העיר, ובכך להציל ולכלול גם את מי ששכח לעשות עירוב בערב החג. ועל-כן מזכים הרבנים בעירובם את בני עירם, אך כמובן שאין להסתמך על כך מראש ועירובו של הרב מועיל אך ורק בדיעבד למי ששכח ולא מתוך התרשלות (וכן למי שאבד, או נאכל או התקלקל העירוב במהלך החג). על אף האמור שעירוב זה מוטל על הרב, כותב אדה"ז בסדור בפשטות לכל אחד שכשעושה עירוב לעצמו יזכה בו את אנשי עירו, ולכתחילה יזכה ע"י אדם שאינו סמוך על שולחנו, ואם אין עמו אדם אחר יזכה אפילו ע"י אשתו או בניו הגדולים, אך באם אין עמו אדם אחר שיכול לזכות על ידו לאנשי עירו, ואם הוא לבדו יעשה 'עירוב-תבשילין' בברכה מבלי להזכיר את נוסח ה'זיכוי' הנמצא בסידור.

כאשר נעשה הילד בן שלוש, ביום שאסור להסתפר בו, יש לדחות את התספורת עד ההזדמנות הראשונה שתתאפשר בה התספורת: אם יום התספורת חל בשבת, ביום טוב או בראש חודש, יש לעשותה מיד למחרת, ואם יום התספורת הוא בחול המועד סוכות יש לעשותה בחול המועד. אולם אם יום הולדתו חל בחג הפסח ובימי הספירה שלאחריו, דוחים את התספורת עד ל"ג בעומר. ואם יום הולדתו חל בימים שלאחר ל"ג בעומר, תדחה התספורת עד ערב חג השבועות. וכן אם נעשה בן שלוש בימי "בין המצרים", דוחים את התספורת עד לאחר חצות היום של י' במנחם אב.

הברירה שהותרה ביום טוב היא רק בסוגי מאכלים שהדרך לברור אותם בכמות מוגבלת וכן ההיתר הוא רק אם לא הייתה אפשרות לברור מערב יום טוב, ולכן פסולת שנפלה למאכל מותר להוציאה ביום טוב, וכן מותר לאכול דג או בשר כדרכו ביום טוב ולהוציא את העצמות מן המנה. אלא שצריך למעט בטרחה ולכן כשהפסולת מרובה יש להוציא את האוכל וכשהאוכל מרובה יש להוציא את הפסולת, ואם הפסולת דקה מאוד ויש טרחה בהוצאתה יש להוציא את האוכל, וכששניהם שווים בכמותם ובטרחתם יברור כרצונו.

דברים שרגילים לטחנם בכמויות מועטות מותר לטחון ביום טוב לצורך היום, וטחינה זו מותרת אפילו באמצעות כלי המיועד לכך, ולכן מותר לגרד גבינה במגרדת בחג. אולם לא יטחן כדרך שטוחן בימות החול, אלא בשינוי מעט כגון שיטחן על גבי מפית ולא לתוך קערה. אך דברים שדרך לטחנם עבור כמה ימים ביחד כגון חריין, או מיני תבלינים אין לטחון אותם ביום טוב באמצעות כלי, שנראה הדבר כעובדין דחול.

על המועדים נאמר: "כל מלאכת עבודה לא תעשו". ולמדו מפסוק זה שרק את המלאכות המוגדרות כ"מלאכת עבודה" אסרה התורה בימים טובים, אולם מלאכה שאדם רגיל לעשות בביתו לצורך הכנת מאכליו מותרת; וכן נאמר על מלאכת יום טוב: "כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם". כך שמלאכת אוכל נפש שהותרה ביום טוב היא רק לצורך אותו היום בלבד, משום שהכנת מאכל שלא לצורך יום-טוב זה אינה מוגדרת כ"מלאכת אוכל נפש" אלא כמלאכה רגילה, כיון שאינו אוכל זאת ביום טוב, ואף דבר שהדרך לעשותו לצורך כמה ימים אין לעשותו ביום-טוב אפילו לצורך אותו היום. הגבלה נוספת נאמרה במלאכת אוכל נפש בחג, אותה למדו מלשון הפסוק "יעשה לכם", ודייקו שכל ההיתר אמור רק כשהמאכל נועד "לכם" – עבור יהודי ולא עבור הגוי. מסיבה זו אסרו חכמים להזמין את הנכרי לסעודת החג, גזירה שמא יבשל אף עבורו.

היתר עשיית מלאכת אוכל נפש בחג כפוף לכמה הגבלות, שמטרתן להוסיף בשמחת החג, שכן ההתעסקות במלאכות אלו עשויה לבטל את האדם משמחת החג, ולכן התירו חכמים בחג רק את הדברים המשמעותיים לטיב המאכלים, כגון אפייה ובישול של מאכלים טריים בחג – ועל אף שהיה ניתן להכינם מערב החג, הותרו ביום טוב, מפני שהנם ערבים יותר מאלו של אתמול. אולם דברי מאכל שהכנתם באותו היום אינה מוסיפה לטעמם ואיכותם, כגון פירות מבושלים (קומפוט), אסור להכינם בחג. כמו כן הכנת "מכשירי אוכל נפש" -שהיה אפשר לעשותם מערב יו"ט- כגון כלי העבודה הנדרשים להכנת האוכל, כיוון שהכנתם בחג אינה משפיעה על טיבו של המאכל, יש להכינם מערב החג.

כל מלאכה שרגילים לעשותה בכמויות גדולות לימים רבים או לצורך מסחרי אסורות בחג, גם אם מעוניין בהם לצורך סעודתו. מפני שהעיסוק בהן עלול להתארך, עד שיעבור כל היום בטרחה ויתבטלו משמחת החג. מסיבה זו סחיטת פירות לצורך שתייה אסורה ביום טוב, ואפילו אם מעוניינים לסחוט כמות קטנה לצורך היום בלבד אסור, כיוון שדרכה של מלאכה זו להיעשות עבור ימים רבים, אסרוה ביום טוב.

ההימנעות ממלאכת בורר ביום טוב שונה ביישומה משבת, שכן בשבת הותר רק להוציא אוכל מתוך פסולת בידיו בסמיכות לאכילה, וביום טוב התירו לברור מיני מאכל גם אם אינו אוכל מיד אלא בכוונתו לאכול במהלך היום וכן הקילוף ביום טוב מותר אף באמצעות כלי. אלא שגם הברירה ביום טוב כפופה לכמה תנאים, כפי שיתבאר בהלכה הבאה.

על קדושת יו"ט נאמר: "כל מלאכה לא ייעשה בהם, אך אשר ייאכל לכל נפש, הוא לבדו ייעשה לכם". כלומר, התורה התירה ביום-טוב לעשות מלאכות מסוימות לצורך "אוכל נפש", אך מלאכות שקשורות באכילה אפשר לעשותן מערב החג מבלי שייגרם הפסד או פגם באיכות וטעם המאכל יש לעשותן מערב החג. אחת המלאכות שהתירו חכמים: לברור ביום טוב אוכל מתוך פסולת או פסולת מתוך האוכל – מה שכרוך מבניהם בפחות טרחה. ובניגוד לשבת, ביום טוב ניתן להיעזר בכלי המיועד לברירה אם הוא מיועד לכמויות קטנות ולא נראה שעושים זאת לצורך יום המחר, ולכן כתבו האחרונים שמותר להשתמש במקלף ביום טוב לקילוף ירקות.