הלכה יומית

המעוניין לבנות את סוכתו במקום בו יכולים גידולי קרקע לצמוח בו, עליו להתקין רצפה שתכסה את האדמה שמא יישפך מים וישקה אותה. ואף לשיטות המקלות בכך ואינם חוששים לזה בשמיטה, יש להתקין רצפה לצורך יו"ט ושבת שבחג הסוכות. לכתחילה אין לבנות סוכה על גבי צמחים, או לפנות עציץ נקוב לצורך בניית הסוכה, כיוון שתלוי הדבר בכו"כ דינים, ובשעת הדחק יש לשאול ע"כ רב מורה הוראה ולעשות כהוראתו.

מותר לכרות ענפים לצורך הסכך, וכן מותר לכרות ענפים המאהילים על מקום הסוכה. כאשר כורתים ענפים עבור סכך לסוכה, יש להקפיד שלא לקצוץ ענפים מעצי פרי שיש עליהם פירות בתחילת גידולם, כיוון שיש בהם קדושת שביעית ואסור לקצצם בעודם בוסר. את הענפים כורתים בכלי הרגיל ואין צריך לקחת כלי אחר. ואם עבר וכרת ענפים בדרך זמירה, אף על פי כן מותר לסכך בהם ואינה "מצווה הבאה בעבירה".

לכתחילה לפני ראש השנה של שנה שביעית קוטפים את האתרוגים המוכנים, כך שאין בהם דיני שביעית. אלא שאף באתרוג הקדוש בקדושת שביעית מותר להשתמש למצוות ארבעת המינים. ומותר לצורך כך לקטוף אתרוג מהאילן, גם אם עדיין אינו ראוי לאכילה. הרוצה ליטול אתרוג של שביעית, יכול לקוטפו מהשדה, או ליטול מאוצר בית דין. אם נוטלו מאדם אחר ומעוניין לשלם לו, יקנה גם דברים אחרים וישלם דמי האתרוג בהבלעה. לגבי הוצאת אתרוגים של שביעית לחו"ל – יש לשאול רב מורה הוראה האם מותר וכיצד.

גם בשנת השמיטה מותר להניח את הלולב עם ההדסים והערבות בתוך כלי עם מים במשך ימי החג. לגבי דין קדושת שביעית כתבו רוב הפוסקים שבלולב ובהדס של שביעית לא חלה קדושת שביעית, ומנגד יש המחמירים וסוברים שיש בהם קדושת שביעית, ויש לנהוג בהם ככל דיני קדושת שביעית, אלא שאף על פי כן, אין מניעה להשתמש בהם למצוות ארבעת המינים.

בערבה אין קדושת שביעית, ואין מצווה על הבעלים להפקירה. כמו כן אין בנטילת הערבות משום איסור קצירה בשביעית. מותר להשקות את הערבות. אמנם לא יוסיף וישקה בנפרד השקאה נוספת לצורך גידולם על מנת שיהיו הערבות מהודרות, אבל מותר להרבות בהשקאה כאשר משקה בלאו הכי כדי שלא יינזקו הערבות.

בשנת השמיטה הותר לקטוף אתרוג לצורך מצוות ארבעת המינים, אך לאחר חלוף חג הסוכות אין לקטוף את האתרוגים שנותרו על העץ, במטרה למנוע נזק לאילן. אך באם מעוניין באתרוגים לצורך עשיית ריבה מותר לקוטפם. מותר לשמור את הערבות לצורך שריפת החמץ בערב פסח כיוון שאין בהן קדושת שביעית. מי שריצף את חצרו לצורך בניית הסוכה, אסור לו לפנות אבנים אלו לאחר חג הסוכות אם הדרך לזרוע שם.

חפצי מצווה לאחר מצוותם אף שאין בהם קדושה, אמרו חכמים: "הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא נעביד ביה מצוה אחריתי" – שכל דבר שנעשה בו מצוה אחת נכון לעשות בה מצוה אחרת, ראוי לנצל את הלולב ומיניו למצווה נוספת, ולכן טוב לצרף את ההדסים לבשמים של מוצאי שבת , על מנת שיוכלו לברך עליהם במוצאי שבת. וכן יש הנוהגים לשרוף את החמץ בערב פסח בערבה החבוטה של הושענא רבה ועם הלולב, או להסיק את התנור לאפיית המצות מהלולב, וכן לעשות סמניה לספר מחוטי הציצית.

דפנות העשויות ממוטות ברזל, הרי הם מקבלים טומאה ואין להניח עליהם את הסכך. לכן , המנהג הנפוץ הוא להניח קורות עץ דקות ('לייסטים') של עץ מעל גבי הדפנות, ועליהם להניח את הסכך. אלא שעם כל זה, סוכה שהעמידו בה את הסכך על דבר המקבל טומאה, כגון: ברזלים – אף שעשו שלא כדין, מותר לשבת בה לכתחילה.

לאחר תפילת העמידה בערבית של יום-טוב, אין אומרים 'עלינו', עד לאחר ה'הקפות'. נהוג לקדש, ולערוך התוועדות כהכנה להקפות. קודם ההקפות נוהגים לומר את פסוקי "אתה-הראת", העוסקים בשמחת התורה, את פסוקים אלו אומרים שלוש פעמים. ונהוג לכבד אנשים שונים באמירתם, כשהקהל חוזר אחריהם פסוק בפסוק. בסיום הפסוקים –אחרי אב-הרחמים– אומרים שלוש פעמים ברצף את הפסוק "והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך".

לאחר סיום אמירת הפסוקים פותחים את ארון-הקודש ומוציאים כל ספרי-התורה כשהם מעוטרים בכתריהם. לאחר מכן אומרים את נוסח ההקפה תוך כדי שמקיפים את בימת הקריאה, ובתום ה'הקפה' רוקדים עם ספרי-התורה. ונוהגים שהגבאי מכריז לאחר כל הקפה "עד כאן הקפה א'" וכו'. אחרי כל הקפה מחזירים את ספרי-התורה להיכל. בסיום ההקפות (לאחר החזרת ספרי-התורה להיכל) אומרים 'עלינו-לשבח' וקדיש יתום. בהקפות ביום שמחת-תורה לאחר אמירת פסוקי 'אתה-הראת' מוציאים את כל ספרי-התורה ומקיפים את בימת הקריאה שלוש וחצי הקפות ברצף, ואומרים כל סדר ההקפות. לאחר אמירת כל נוסח ההקפות רוקדים עם ספרי-התורה. מחזירים את כל ספרי-התורה להיכל.

בשמחת-תורה כל אחד ואחד מהקהל עולה לתורה, כולל הילדים, על כן ניתן להתחלק למספר מנינים, בחדרים שונים, כך שבכל מנין יהיה מספר מועט של אנשים, ואפשר לקרוא כמה פעמים עד שישי. או (בשעת הדחק) שעולים בכל עליה כמה קרואים, ומברכים יחד. לעליית חמישי עולים "כל הנערים", המנהג הוא שגדול עולה עמהם ומברך, והוא מוציא את הילדים ידי חובת הברכות – אך הילדים אינם מברכים בעצמם. אין נוהגים לפרוש טלית מעל הנערים. וכן אין מנהגנו באמירת "המלאך הגואל".

אם יש רק ספר תורה אחד יקראו את שלוש הקריאות באותו הספר. כאשר ישנם שני ספרי תורה נחלקו הפוסקים כיצד לנהוג, ולמעשה כתבו פוסקים רבים שבסיום הקריאה בספר הראשון בפרשת 'וזאת הברכה' והגבהתו (בזמן שהגבאי מברך את העולים לתורה לחתן בראשית וכדומה) גוללים מיד את הספר הראשון לקריאה השלישית, כך שמיד עם תום הקריאה השנייה יהיה הספר מוכן, בכדי שלא לגרום טורח לציבור, וקוראים בספר התורה השני לחתן בראשית, וחוזרים ולוקחים את הספר הראשון למפטיר.