הלכה יומית

כמים תיקנו לאכול ג' סעודות בשבת, בכל סעודה שהיא מחובת השבת יש חיוב להזכיר את השבת בברכת המזון. וכששכח להזכיר שבת עליו לחזור ולברך שוב. ומכיוון שבדיעבד יוצאים ידי חובת שתי הסעודות הראשונות גם באכילת מזונות, לכן מי שמקדש ביום ואוכל מזונות ושכח להזכיר קדושת שבת בברכה מעין ג' עליו לחזור  ולברך שוב. אבל מי שכבר אכל את סעודות השבת ושוב טעם מזונות ושכח "רצה" בברכה, לא יחזור, מכיוון שאין אכילה זו מחובת השבת.

כתוב בגמרא שבאמירת "ויכולו" בליל שבת מעידים שהקב"ה ברא את השמים ואת הארץ. בנוגע לדיני עדות נאמר בתורה "ועמדו שני האנשים", מפסוק זה למדים על עדות שיש לאמרה בעמידה ובציבור, לכן יש הסוברים שצריך לומר "ויכולו" בעמידה ובציבור  – בהתאם לגדר עדות, וגם כשהתפלל ביחיד יש להקפיד שהאמירה תהיה עם אדם נוסף. אך למעשה, מנהגינו הוא שאין מקפידים לומר פסוקים אלו עם אדם נוסף, אלא רק נוהגים לומר זאת  בעמידה.

כתוב בתורה "ולא יראה בך ערות דבר" למדו מכך חכמים שכאשר יש ענין של ערוה אז אסור שיהיה "דבר", כלומר, דיבור בדברי תורה, יתירה מזו, כוונת הדברים היא שכל מקום בגוף שדרכו להיות מכוסה – צנוע, אסור להתפלל וללמוד לידו מכיון שעצם החשיפה של מקומות בגוף שדרכם להיות מכוסים -ובכללם שיער האשה- יכולים להביא לידי הרהור עבירה. בנוגע לגויים, אע"פ שנכתב בהם 'בשר חמורים בשרם', כלומר, שהגוף שלהם הוא כמו גוף של בהמה, והרי ליד בהמה אין בעיה ללמוד ולהתפלל לבד מחזיר, עם זאת, מכיון שכאן עיקר הבעיה היא ההרהור לכן גם כשעומד מול גויים שאינם בצניעות צריך להימנע מלהתפלל, אלא יחפש מקום צדדי ושם יתפלל.