הלכה יומית

הנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה משך 50 דקות מההדלקה. ואחר שעבר זמן זה עושות מלאכה שלא כנגד הנרות, ולכן יש הנוהגות להימנע מכל מלאכה שהיא. אך מי שקשה לה להימנע לגמרי ממלאכה, ודאי יש להקל בכל מלאכה המותרת ביו"ט (בישול, אפיה וכדומה). אבל מלאכות כתפירה, סריגה, כיבוס גיהוץ וכדומה – אסור.

יש להניח את הנרות על שולחן העשוי מחומר שאינו דליק, באופן שלא יהיה חשש שריפה (ויבואו לידי כיבוי הנרות) , או על גבי משטח המפריד בין השולחן לנרות.
בנרות שמן או נרות שעווה בכלי (נרונים): יש להניח את הנרות על שולחן או על מדף קבוע ויציב. זאת על מנת שלא תהיה תזוזה (אפילו) קלה של הנרות (והשמן שבתוכם) וכן מצד הבטיחות.
בנר שעווה שאינו בכלי: ניתן לשים את הנרות במקום שלא יכבו הנרות לגמרי, אך אין צורך להקפיד על כל תזוזה של הפמוטות. כמובן שיש לשים את הנרות במקום בטיחותי.

החל מפלג המנחה (שעה ורבע זמנית לפני השקיעה) של ערב שבת ניתן להדליק נרות שבת קודש בברכה. אך אם הדליקו לפני פלג המנחה – לא קיימו מצות הדלקת הנרות, ולא חלה עליה קדושת השבת. ויש להדליק נר נוסף לאחר פלג המנחה (וכשאין נרות נוספים, יש לכבות את אחד הנרות שהודלקו, וידליקו אותו שוב לכבוד שבת אחרי פלג המנחה).

אין להניח את הנרות (או לקבוע את המדף שעליו מונחים הנרות) מול הדלת ממש, באופן שאם יפתחו את הדלת ותנשב רוח – הרוח תכבה את הנרות. אם הדליקו שם, אסור לפתוח את הדלת כל זמן שהנרות דולקים, אפילו בשעה שאין הרוח מנשבת. אך מותר לסגור את הדלת.
כמו כן אם הנרות מונחים מול החלון ממש – מותר לסגרו ואסור לפתחו.

את ברכת הדלקת נרות השבת יש לברך לאחר ההדלקה, מפני שלכתחילה אנו חוששים שאם תברך תחילה קיבלה על עצמה את השבת ויהיה אסור לה להדליק. ובכדי שתהיה הברכה "עובר לעשייה" (כדין כל המצוות שמברכים עליהם עובר לעשייתן, דהיינו סמוך וקודם לתחילת עשייתן) – אינה נהנית מן האור עד לאחר הברכה. ולכן תכסה את עיניה בכפות ידיה מיד אחר ההדלקה עד אחר גמר הברכה, ואז תסיר ידיה, תביט בנרות ותהנה מן האור, ובכך הברכה היא "עובר לעשייה".

לפני כניסת השבת כדאי להניח על שולחן האכילה (עליו מדליקים את נרות השבת) את החלות, או חפץ חשוב אחר (החפץ צריך להיות חשוב לאדם לשבת זו יותר מהשלהבת), שיהיה מונח עליו כל בין השמשות. זאת בכדי שהשולחן לא יהיה "בסיס לדבר האסור", אלא "בסיס לאיסור ולהיתר", וכך יהיה ניתן להזיזו במקרה הצורך.

נוהגים הקהל לעמוד בעת שהש"ץ אומר ברכת מעין שבע. כמו כן המנהג הוא שאף הקהל אומרים יחד עם הש"ץ בברכת מעין שבע את הקטעים: "מגן אבות" עד "זכר למעשה בראשית". ולכתחילה ראוי שתהיה אפשרות לצבור לשמוע את השליח צבור בברכת 'מעין שבע' מראש ועד סוף, מלה במלה, כמו בחזרת השליח ציבור.

אף על פי שבכל משך זמן תפילת הציבור אסור לדבר, עם זאת בעת שהשליח ציבור אומר ברכת מעין שבע (וכן בעת אמירת "ויכולו") יש להיזהר בכך במיוחד, ומובא בפוסקים "מעשה בחסיד אחד שראה בחלומו חסיד אחר ופניו מוריקות אמר לו למה פניך מוריקות אמר לו מפני שהייתי מדבר בשעה שהצבור היו אומרים ויכולו ולא אמרתי עמהם ביחד וגם מפני שהייתי מדבר בשעה שהש"ץ היה אומר ברכה מעין ז' ובשעה שהיה אומר יתגדל עד אמן יהא שמה רבא ולא הטיתי אזני לשמוע ממנו בכוונה".

את ההתעטפות בטלית מקדימים להנחת התפילין, וזאת על פי הכלל: "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם", וכיוון שמצוות ציצית תדירה יותר שהרי היא נוהגת בין בשבתות וימים טובים ובין בימות החול, ואילו מצוות התפילין נוהגת רק בימות החול, לכן ההתעטפות בטלית קודמת להנחת תפילין.

כיוון שההתעטפות בטלית קודמת להנחת התפילין, יש להניח את הטלית מעל התפילין במקום נגיש, כך שבפתחו את התיק יפגוש תחלה את הטלית ולא בתפילין, שכן "אין מעבירין על המצוות" (היינו שכשמתאפשר לאדם לקיים שתי מצוות, עליו לקיים את המצווה שבאה לפניו תחילה), ועל כן לכתחילה יש להניח את הטלית במקום נגיש יותר מן התפילין, שלא יפגע תחלה בתפילין ויצטרך לדחות את הנחתן עד לאחר ההתעטפות בטלית. ובדיעבד גם אם לא נזהר בזה והניח את שקית התפילין מעל הטלית – יתעטף בטלית תחלה ואינו כ"מעביר על המצוות", כיוון שהתפילין מכוסות ומונחות עדיין בנרתיקן.

אם התפילין היו ללא נרתיק ומונחות גלויות על הטלית וכשפתח את תיק הטלית פגע בתפילין הגלויות בתחלה (אפילו שעדיין לא נטלם בידו) – אסור לדחות את המצווה וצריך הוא להניח תחלה את התפילין ורק אח"כ יתעטף בטלית. וכן הפושט את הטלית והתפילין על דעת להחזירן מיד, וכשבא ללבשן פגע בתפילין תחלה, יניח תחלה את התפילין ואח"כ יתעטף בטלית.

מי שבטעות לקח את התפילין לפני הטלית, וחשב שצריך להתעטף בטלית תחלה, ועבר והוריד מידיו את התפילין ולקח את הטלית (אף על פי שבמקרה זה היה צריך להניח תחלה את התפילין כדי שלא "להעביר על המצווה"), אף שלא נהג כהוגן – לא יניח את הטלית מידיו אלא יתעטף בה תחלה ורק אח"כ יניח תפילין.