הלכה יומית

לכתחילה אין להסתפר בפורים שחל בערב-שבת, אך במקום הצורך ניתן להקל לכבוד השבת, ואין בזה חילוק אם מסתפר בעצמו או על ידי אחרים. כמו כן באם ציפורניו גדולות יש לגזור את ציפורניו בערב-שבת אף שהוא פורים, בכדי שלא ייכנס מנוול לשבת.

לכתחילה יש להתחיל את סעודת הפורים בבוקר, מפני כבוד השבת. ואם לא הספיק בבוקר יקיימה בשעות הצהרים המוקדמות, וישתדל להתחיל לפני תחילת שעה עשירית (כלומר, שלוש שעות זמניות לפני השקיעה), בכדי שיוכל לאכול סעודת שבת לתיאבון. וראוי שיסיים את סעודתו לפני השקיעה. האוכל סעודת פורים לאחר חצות, ראוי שיתפלל מנחה לפני כן. הנהגות השבת: מתפללים את תפילות השבת כרגיל. אין אומרים "אב הרחמים" ו"צדקתך". בקביעות זו המנהג להמשיך את ה"משתה ושמחה" גם בשבת.

בפורים שחל ביום שישי (בערי הפרזות), ניתן להמשיך את סעודת פורים עד השקיעה, ואח"כ אין להמשיך לאכול כיון שחלה חובת קידוש. במצב זה ישנה אפשרות לפרוס מפה על הפת, ולערוך קידוש באמצע הסעודה, אלא שלמעשה כיון שהנהגה זו עלולה לגרום לבלבול לא נוהגים כן, אלא המנהג הוא שמברכים ברכת-המזון, מתפללים קבלת שבת וערבית של ליל שבת, ולאחר מכן מקדשים ועורכים את סעודת ליל-שבת.

ביום שישי י"ד אדר, קוראים את המגילה בברכה ונותנים מתנות-לאביונים, ואין אומרים "ועל-הניסים" וכן אין קוראים בתורה. בש"ק ט"ו אדר, אומרים "ועל-הניסים", מוציאים שני ספרי-תורה, ובספר השני קוראים "ויבוא-עמלק" ומפטירים שוב את הפטרת פרשת "זכור". אין אומרים "אב-הרחמים" ו"צדקתך". ביום ראשון ט"ז אדר, אין אומרים תחנון, אין אומרים "ועל-הניסים" ואין קוראים בתורה. עיקר סעודת פורים (כולל החיוב "לבסומי"), מנהג התחפושות, ומצות משלוח-מנות הם ביום זה. ויש שכתבו שראוי לתת מתנות-לאביונים גם ביום זה.

בערי הספיקות מקיימים את כל מצוות הפורים ביום י"ד, כולל קריאת-התורה ואמירת "ועל -הניסים". בשבת אין מוסיפים "ועל-הניסים" וקוראים בתורה ומפטירים את הקריאה הרגילה של פרשת-השבוע מבלי להוסיף את קריאת-התורה של פורים. וביום ראשון ט"ז באדר אין אומרים תחנון, ויוסיפו לקיים שוב את מצוות סעודת-פורים ומשלוח-מנות, וראוי גם שיתנו שוב מתנות-לאביונים. בערי הפרזות: בשנת תשמ"א שהייתה קביעות זו עורר הרבי שיהודים בכל מקום יצטרפו לשמחת ירושלים ויוסיפו בדברי שמחה של תורה, באהבת ישראל, ועריכת כינוסים לחיזוק היהדות. ואם מתאים הדבר אף ישלחו משלוחי-מנות, ויתנו מתנות-לאביונים.

בין מצוות יום הפורים המנויות במגילה, היא מצוות "מתנות-לאביונים". ומכך שנאמר "מתנות-לאביונים" בלשון רבים, למדו שהחיוב הוא לתת לפחות שתי מתנות לשני אביונים – מתנה אחת שוות פרוטה לכל אביון. נשים חייבות אף הן במצוות "מתנות-לאביונים" ואם אין מזדמנים לה אביונים, תמנה שליח כגון בעלה או בנה הגדול, שימסור עבורה לאביונים וקטנים שהגיעו לחינוך יש לחנכם במצווה זו, והורה הרבי שאף קודם גיל חינוך יש לשתף את הקטנים ביותר במצוות "מתנות-לאביונים"; בנוסף לכך בהתוועדות פורים, הנהיג כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב לערוך מגבית-פורים, ובדורנו עורר הרבי על חשיבותו של מנהג זה, והורה כי יש לחזקו ולקיימו.

אף שיוצאים ידי חובת "מתנות-לאביונים" במאכלים ובגדים וכדומה, לכתחילה יש לתת דווקא כסף עבור "מתנות-לאביונים". כסף זה שנותן צריך להיות "עובר לסוחר", כלומר זמין באופן כזה שיוכל העני להשתמש ביום פורים עצמו ועל כן ראוי לתת כסף ממשי שאפשר להשתמש בו, כמו כן ניתן לתת מטבע של מדינה אחרת (כשאפשר לפדותו), או צ'ק מזומן סחיר (לא דחוי ולא 'למוטב בלבד'), אך כל זה מעיקר הדין; ובאם יש לו רק צ'ק 'למוטב בלבד' או מטבע זר שאין לו כרגע היכן לפדותו יכול לתנם כמתנות לאביונים.

אודות השיעור המינימלי למצוות "מתנות-לאביונים" נאמר "מתנות", ולכן ניתן לצאת ידי חובה בפרוטה לכל עני, אמנם למעשה כתבו הפוסקים שזהו רק למי שאין ידו משגת, אך לאדם שיכול לתת, שיעור הנתינה הוא סכום כסף כדי שיוכל לקנות שיעור של ג' ביצים (170 סמ"ק) אוכל, ויש מחמירים שצריך להיות שוויה של ארוחה קטנה שכתבו הפוסקים שכיום סכום זה נאמד בכ-10 ש"ח לערך. עם זאת, יש לדעת שראוי להרבות בהוצאות על "מתנות-לאביונים" יותר ממה שמוציאים על משלוחי מנות וסעודת פורים. וכפי שכתב הרמב"ם: "מוטב לאדם להרבות במתנות-אביונים, מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה, אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר "להחיות רוח שפלים, ולהחיות לב נדכאים"".

מצוות "מתנות-לאביונים" אין יוצאים בה ידי חובה ממעות מעשר, וכן מי שנדר שייתן סכום כסף לצדקה, אינו יכול לתת את ה"מתנות-לאביונים" על חשבון סכום זה שנדר לצדקה, שכן מצוות "מתנות-לאביונים" צריכה להיעשות מכספו הפרטי של הנותן, ואילו מעות מעשר וכן סכום שהתחייב לתתו לצדקה, כיון שמחויב לתנו נחשב שפורע חובו מכספי מעשר. אלא שהרוצה להוסיף לעניים נוספים מעבר לשיעור הנתינה שהוזכר בהלכה הקודמת, רשאי לתת להם אף מכספי מעשר או צדקה.

מעיקר הדין אין מדקדקים במעות פורים אלא כל הפושט יד נותנים לו. אך למעשה ראוי לתת לעניים ממש, וכתבו פוסקי זמננו, שמי שאין לו הכנסה ברורה שמאפשרת לממן את ההוצאות הכרחיות לו ולבני ביתו במשך שנה נחשב כ'אביון'. כמו כן גם מי שבדרך כלל מצליח לכלכל את בני ביתו, אלא שכעת הזדמנו לו הוצאות חריגות כגון חתונת בניו או להבדיל הוצאות רפואיות, ואיננו עומד בנטל ההוצאות, נחשב אף הוא ל'אביון' לעניין "מתנות-לאביונים"; אלא שכאמור כל מי שפושט ידו ליטול נותנים לו.

מצוות "מתנות-לאביונים" מחויבת להיות ביום פורים, ולכן אין להקדימה או לאחרה. אולם מותר לכתחילה לתת "מתנות לאביונים" לגופי צדקה האוספים כספים לפני חג הפורים וביום הפורים עצמו מוסרים אותם לעניים. וכל יום פורים כשר למצוות "מתנות-לאביונים", ויש המקפידים לכתחילה לקיים את מצוות "מתנות-לאביונים" לאחר קריאת המגילה של שחרית, שכן בברכת "שהחיינו" שקודם המגילה בבוקר מכוונים אף על מצוות "מתנות-לאביונים" (ושאר מצוות הפורים), ואף עפ"י הקבלה יש לדקדק בכך. ומי שלא מזדמנים לו אביונים ביום הפורים אף לא ע"י שליח שימסרם לאביונים ביום הפורים, יפריש את סכום ה"מתנות-לאביונים" ויניחם להזדמנות הקרובה בה יוכלו המעות להגיע אל האביונים, וכאשר יודע מראש שלא יזדמנו לו אביונים בפורים, מוטב להקדים ולשלוח קודם הפורים סכום כסף ע"י שליח או ע"י קרנות "מתנות-לאביונים" על מנת שימסרוהו לאביונים ביום פורים עצמו.

הקורא את המגילה ביחיד מברך לפניה, ולגבי הברכה שלאחריה נחלקו הפוסקים האם מברך, ולמעשה מברכים את הברכות שלאחריה רק בציבור. הקורא את המגילה בפני נשים ואין גברים מבין השומעים, מברכות הנשים לעצמן "לשמוע-מגילה" ויש שכתבו שאף הן יברכו כרגיל "על מקרא-מגילה". ואם אינן יכולות לברך, יברך הקורא.