הלכה יומית

נאמר בגמרא שימי החנוכה נקבעו כימי הלל והודאה, אך בשונה מפורים שבו אחת ממצוות היום היא לקבוע סעודה ומשתה, בחנוכה לא נאמר במפורש שיש חיוב לקבוע סעודה. בטעם הדבר ביארו הפוסקים, שכיוון שגזירת היוונים היתה כנגד קיום התורה והמצוות, עיקר ההודיה לה' היא על ההצלה הרוחנית. ומכל מקום לדעת הרבה פוסקים יש מצוה לקיים בחנוכה סעודות. והמנהג הוא לערוך סעודות ולשמוח ולהודות בהן על הניסים שהראה לנו ה' בימים ההם בזמן הזה, ועל ידי כך לכל הדעות הסעודות הן סעודות מצוה. ובדורנו עורר הרבי על כך שיש לנצל את ימי החנוכה לעריכת התוועדויות חסידותיות, ולדבר בהן אודות פרסום הניסים.

נוהגים לאכול בחנוכה מאכלי חלב וגבינה, מפני הנס שהיה לנו ע"י מאכל של גבינה, שנעשה ע"י יהודית, בתו של יוחנן כהן גדול, שעל ידי מאכלי החלב שהאכילה את האויב, גרמה לצימאונו ולשכרותו וכך למיתתו, ונושעו ישראל מידו. ולזכר נס זה נוהגים לאכול בחנוכה מאכלי חלב וגבינה.

מנהג ישראל לאכול מאכלים שעשויים בשמן לזכר נס השמן. אגב מנהג זה יש לציין כי בדרך כלל סופגניה שומנית (באופן של טופח על מנת להטפיח) אין לה דין של "דבר שטיבולו במשקה" שצריך נטילת ידיים לפני אכילתו – אלא אם כן הסופגניה טוגנה בשמן זית. כמו כן באכילת סופגניות, גם אם אוכל כמות של קביעת סעודה שהוא 230 גרם אין צריך ליטול ידיו, כיון שמטגנים אותן בשמן עמוק ואין עליהן תורת לחם כלל.

בכל שמונת ימי חנוכה, וכן בערב חנוכה החל מחצות היום, אומרים בברכת המזון "שיר המעלות". כמו כן בכל שמונת ימי חנוכה – החל מליל כ"ה כסלו – מוסיפים בברכת המזון "ועל הניסים", בברכה שניה לפני "ועל הכל". אולם ב"ברכה מעין שלוש" אין מזכירים את חנוכה כיון שתיקנו להזכיר את חנוכה רק היכן שיש הודאה (בתפלה, ובברכת המזון).

אם נזכר קודם שאמר ה' בסיום הברכה, חוזר ומתחיל "ועל הניסים", ולאחר "ועל הנסים" יאמר שוב "ועל הכל" וימשיך בברכתו. אם כבר אמר ה' בסיום הברכה ("ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון") – גם אם לא אמר עדיין את המלים "על הארץ ועל המזון" – אינו חוזר. במקרה זה, לפני "הרחמן הוא יזכנו" יאמר: "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים, כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מתתיהו וכו'". בשבת חנוכה – אם אמר "ועל הניסים" ושכח לומר "רצה", כאשר חוזר ומברך אינו צריך לשוב ולומר "ועל הניסים".

מבואר בגמרא שכל השמנים כשרים לנר חנוכה, אפילו כאלו הפסולים להדלקת נר שבת. אלא שככל שהנר מאיר יפה יותר, כך הוא מהודר יותר, כיוון שמתפרסם בו הנס יותר, ולכן מהדרים להדליק בשמן זית, מפני שאורו צלול, ובנוסף לכך יש בו זכר לנס פך השמן. ואם אין לו שמן זית ישתמש בשמנים אחרים שאורם זך וצלול, ואם אין לו שמן כלל ידליק בנר של שעוה. ולכתחילה טוב להשתמש בשמן כשר. כמו כן יש להימנע מלהשתמש בשמן או בנר שהיה מונח תחת מטה כאשר ישן עליה אדם.

יש להקפיד שהנרות ידלקו לפחות 50 דקות, ולכן לפני ההדלקה יש ליצוק די שמן בנרות כך שיוכלו לדלוק 50 דקות, באופן שהנרות ידלקו חצי שעה אחר צאת הכוכבים, אלא שלמעשה גם כשמדליק אחר צאת הכוכבים ראוי לתת בנרות שמן בכמות שידלקו לפחות 50 דקות. בערב שבת יש לתת בנרות לפני ההדלקה די שמן כך שיוכלו לדלוק חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. ואם אחר שהדליק את הנרות הבחין שאין בהן מספיק שמן, יכבה את הנר, יוסיף שמן, וידליק שוב ללא ברכה, או יאמר לחברו לעשות זאת בשבילו אם כבר קיבל עליו שבת.

אודות מקום הדלקת נרות החנוכה נאמר בגמרא: "נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו". אלא שלמעשה מצינו מדורי דורות שהיו שנהגו להדליק בתוך הבית גם כשלא בעת סכנה. ובדורנו המנהג הוא שלא להדליק בחלון אלא להדליק על כיסא בפתח אחד החדרים בבית, משמאל הנכנס, סמוך לעובי מזוזת-הפתח, בחלל פתח החדר, בגובה המאפשר ששלהבות הנרות יהיו מעל 24 ס"מ, אך לא מעל 80 ס"מ, כשהשמש נפרד מיתר הנרות בצורה הניכרת לעין. למנהגנו אין הקפדה האם הנרות מונחים ממזרח למערב או מצפון לדרום; ויש שכתבו שניתן שכל בני הבית ידליקו במקום אחד כיוון שכל אחד מדליק במנורה נפרדת ישנו היכר למספר הנרות לכל אחד.

השוהה מחוץ לביתו בימי החנוכה חייב אף הוא בהדלקת נר חנוכה, וכשאינו אוכל וישן באותו המקום, יש להעדיף להדליק במקום האכילה. ודנו הפוסקים האחרונים, אודות הדרים בפנימיות כמו בחורי ישיבות, שישיבתם היא כביתם, היכן עליהם להדליק את נרות החנוכה, בחדרם בפנימייה או שגם עליהם להעדיף את מקום האכילה, חדר האוכל. ודעת פוסקים רבים, שעליהם להדליק בחדר השינה בפנימייה (תוך שמירה על כללי הבטיחות), משום שהוא חדרם הפרטי.

המתארח עם משפחתו בבית קרוביו וכדומה ויישן ואוכל שם, מדליק בבית זה אף שלמחרת בבוקר שב לביתו. אך אם שב לביתו באותו הערב אף אם ישוב בשעה מאוחרת עליו להדליק בביתו. וזוג המתארח בשבת אצל ההורים וכדומה, וחוזר לביתו במוצאי שבת, בערב שבת חיוב ההדלקה הוא בבית בו יתארחו. ובמוצאי שבת (אם בכוונתם לשוב) לכתחילה עליו להדליק בביתו, אחר שיחזור. וצריך להיזהר לא להשתהות יותר מדי, אלא יש להזדרז לחזור לביתו לקיים את המצוה, אך אם חוזר לביתו בשעה מאוחרת ידליק בבית הוריו בזמנה ויתעכב שם חצי שעה.

מטרת נר-חנוכה היא להביא ל"פרסומי-ניסא", כיוון שכן הנהיגו להדליק את נר החנוכה אף בבית הכנסת עם ברכותיו, החל מפלג המנחה, ומקפידים להציב שמש אפילו כשישנו אור יום, בכדי להזכיר שיש לשמור על קדושתם. את מנורת בית הכנסת מציבים בכותל דרום בדומה למקומה של המנורה במקדש, כשהנרות מסודרים ממזרח למערב ומקומם גבוה, למעלה מעשרה טפחים. ועורר הרבי, שכדאי שידלקו נרות בית הכנסת במשך כל המעת-לעת של ימי החנוכה.

בדורנו יצא הרבי במבצע חנוכה, והרחיב את פרסום הנס בקנה מדה עולמי שטרם נודע כמותו. והורה הרבי שבכל הכינוסים הנערכים במעמד עשרה מישראל ידליקו נרות חנוכה, במקום הציבורי והמרכזי ביותר. אלא שבכדי לברך נדרש שהמנורה תהיה פחותה מעשרים אמה (כ-9 מטר), וכן שהנרות יהיו מספק גדולים בכדי שידלקו לפחות חצי שעה. כמו-כן יש להקפיד להציבם במקום שיעברו שם לפחות עשרה (בבת אחת) במשך חצי השעה מההדלקה. ואם אין הדבר מתאפשר, ידליקו ללא ברכה.