הלכה יומית

מצוה להפקיר את פירות השדה בשנה השביעית. ועל כן כל הפירות והירקות הגדלים בשנה זו הינם הפקר לכל, וכל מי שיש לו בארץ ישראל קרקע המניבה פירות, מחויב להפקיר את פירותיו בשנת השמיטה, ולאפשר לכל המעוניין לבוא ולזכות בהם. וראוי שיאמר זאת בפני שלושה אנשים. הפירות שהפקיר הם הפקר ומותרים באכילה לכל אדם הזוכה בהם מן ההפקר (והזוכה בהן צריך לנהוג בהן קדושת שביעית), אך יש מגדולי הפוסקים שהמליצו להימנע מלקחת את הפירות ללא רשות, בכדי שלא להתרגל לקחת בחינם ממה שאינו שלו.

פרחי נוי ראוי לשתלם עד כ"ו אלול. דשא מן הדין מותר לשתול עד ראש השנה. אך כיוון שלאחר השתילה הדשא זקוק להשקיה מרובה וכיסוח, מומלץ להקדים את השתילה לכל היותר לתחילת הקיץ. ואם שתל בחודשים האחרונים של השנה – ישקהו עד ראש השנה בכמות גדולה של מים ובמרווחי זמן קצרים, וכן יכסחו פעמיים בשבוע.

מי שיש לו מערכת השקאה או זיבול ממוחשבת – יש לנתקה לפני ראש השנה (אם אינה הכרחית ). ויש המתירים לכוון את המערכת לפני ראש השנה, כיון שאינו עושה מעשה בשנת השביעית עצמה, ולמעשה יש לוודא לפני ראש השנה שהתדירות הינה המינימלית הנדרשת לשמירה על הקיים ולמניעת נזק.

בזמן שבית המקדש קיים, איסור עשיית מלאכה בקרקע מתחיל שלושים יום לפני תחילת השנה השביעית – מהלכה למשה מסיני, ומתקנת חכמים אף מוקדם יותר. ובזמן הזה אין דין זה של תוספת שביעית. אולם, כשם שמוסיפים מחול על הקודש בערב שבת, כך ראוי להוסיף מעט בערב ראש השנה של שביעית – לפני התקדש החג – להימנע מדברים האסורים בשמיטה עצמה, ולמעשה בפועל, בלאו הכי מקבלים תוספת איסור מלאכה לפני השקיעה מחמת קדושת יו"ט ודי בתוספת זו.

נאמר: "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה. וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משֵׁה ידו אשר ישֶׁה ברעהו, לא יגושׂ את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'". במצוה זו נאסרנו לגבות את החובות של יהודים שהגיע זמנם להיפרע ולא נפרעו לפני שנת השמיטה. בשלהי ימי בית המקדש השני, בו רבו העניים שבקשו הלוואות והתקשו לפרען, נמנעו העשירים מלתת לעניים הלוואות לפני השמיטה, מחשש שלא יחזירו אותן בזמן ויישמטו, ועברו על מה שכתוב בתורה: "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל . . ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו". עמד הלל ותקן את הפרוזבול שכל יהודי שנתן הלוואה ליהודי אחר, ימסור את חובותיו לבית דין ובכך אין השמיטה משמטת כספים אלו.

הפרוזבול מועיל כאשר יש ללווה קרקע או דבר המחובר לקרקע, ואפילו אם הן ברשותו בשכירות או בשאלה. ואם אין לו כלל קרקע – מְזַכֶּה לו המלווה קרקע כל שהוא על ידי אחר אפילו שלא בפניו. תלמיד ישיבה הלן בפנימייה ויש לו מיטה קבועה המיוחדת לו, וכן בן הסמוך על שולחן הוריו, לכתחילה צריך המלווה לזכות לו קרקע לצורך עשיית הפרוזבול, או שיחתום המלווה על שטר פרוזבול שהרב שהכינו זיכה קרקע לכל הלווים (ולא יסתפק באמירה בעל פה). בני זוג שיש להם תכנית חסכון שפירעונה לפני ראש השנה של שמינית יש אומרים שחיוב הפרוזבול הוא אף על האשה, ויכולה למנות את בעלה כשליח שיעשה פרוזבול גם עבורה.

זמן עשיית הפרוזבול לכתחילה הוא בסוף השנה השישית, מפני שיש הסוברים שמשעה שנכנסה השנה השביעית אסור למלווה לתבוע את חובו. לכן בערב ראש השנה של השנה השביעית לאחר התרת נדרים, יאמר לדיינים המתירים (ולכל הפחות לשלושה אנשים) את נוסח הפרוזבול. ומצוה לפרסם פסק דינו של אדמו"ר הזקן, שזמן עשיית הפרוזבול לכתחילה הוא בסוף שנה שישית. בנוסף עורר הרבי להחמיר ולעשות פרוזבול גם בסוף השנה השביעית, דהיינו בערב ראש השנה של השנה השמינית, עבור ההלוואות שהלווה במשך השנה, וזאת בנוסף לפרוזבול שעשו בסוף השנה השישית.

לכתחילה כאשר אומר המלווה את נוסח הפרוזבול יעמוד, והדיינים יישבו. ויאמר את נוסח הפרוזבול בפני שלושה (לפחות) אנשים כשרים, שלכתחילה איש מהם אינו חייב לו כסף. נוסח הפרוזבול: "הריני מוסר לכם כל חובות שיש לי שאגבה אותם כל זמן שארצה". אם אינו יכול לבוא לפני הדיינים, ועשה פרוזבול בטלפון, הרי זה מועיל . ויכול לבקש מֵאַחֵר (אפילו בטלפון) לומר בשמו בפני שלושה אנשים את נוסח הפרוזבול. אפשר לעשות פרוזבול גם בדיבור, ואין חובה לכתבו דווקא (וכן מנהג הרבי).

מי ששכח לעשות פרוזבול בערב ראש השנה של שביעית, יעשה פרוזבול במהלך השנה השביעית ורק אחר כך יתבע את החוב. שכח לעשות פרוזבול גם בערב ראש השנה של שמינית, ישאל רב מורה הוראה אם לגבות את חובותיו.

בשיחותיו הקדושות מעורר הרבי שכיוון שתקנת ה"פרוזבול" נתקנה ע"י חכמים, ו"חביבים עלי דברי סופרים", על כן גם מי שאין לו כל חוב למוסרו לבית דין, ישתדל להלוות לחבירו סכום כסף כדי שיוכל לקיים את תקנת ה"פרוזבול". כמו כן, בכדי להקל את עשיית הפרוזבול, מן הראוי שהרב יצרף אליו עוד שני אנשים ויכתבו את נוסח הפרוזבול על שטר, וכל בני הקהילה יחתמו על שטר זה, וִיזַכֶּה הרב קרקע לכל הלווים.

ימי שלהי שנת תשפ"א הנם ימים הסמוכים לשנת השמיטה, וחלקם של דיני השמיטה נוגעים אף לימים אלו. ככלל כל המלאכות שהתירו חכמים לעשותן בשביעית כדי למנוע נזק משמעותי – באם ישנה אפשרות צריך להקדים ולעשותן בשנה שישית ואין לדחותן לכתחילה לשנת השמיטה; כמו כן פעולה שנדרש לעשותה מספר פעמים במהלך השנה, יש להקדים ולעשות פעם אחת בשנה שישית, כדי למעט במספר הפעמים שיעשנה בשביעית. ועל כן בסוף שנה זו יש לדאוג לעדור את הצריך עידור, לדשן, לזבל, לנכש עשבים שוטים, לגזום את הצריך גיזום, לכסח את הדשא, לקשור ולתמוך ענפים במקום הנדרש, להלבין גזעי עצים, ולעטוף עצים להגנה מקרה.

בשונה מנטיעת עצי מאכל (כששורשיהם מגולים ואינם מעורים באדמה) שנמנעים למעשה מנטיעתם החל משקיעת החמה של ליל ט"ז מנחם-אב, את אילנות הסרק ניתן לנטוע לכתחילה עד ט"ו אלול אך לא יאוחר מתאריך זה, מפני שצריך 14 יום לקליטת הנטעיה לפני ראש השנה. והמרכיב ענף מאילן אחד בתוך אילן אחר (גם בעץ מאכל), ראוי שיעשה זאת עד ט"ו אלול.