הלכה יומית

ברכת "לישב בסוכה" מברכים לאחר ברכת המוציא או מזונות, לפני האכילה. ואם שכח לברך "לישב בסוכה", יברך מתי שנזכר. ואפילו אם נזכר רק לאחר שסיים את הסעודה – כל זמן שלא יצא מן הסוכה – יברך אחר הסעודה, כיון שעצם השהייה בסוכה גם היא מצוה. אם כבר יצא מהסוכה – אינו צריך לחזור כדי לברך. יצא מן הסוכה וחזר אחרי שעתיים, אם רוצה לאכול דבר שברכתו "המוציא" או "מזונות" יותר מכביצה יברך שוב "לישב בסוכה". וכן אם יצא מן הסוכה והיה בדעתו לחזור לאחר שעתיים, אך התחרט וחזר אחרי זמן מועט – אם רוצה לאכול דבר שברכתו "המוציא" או "מזונות" יותר מכביצה – חייב לחזור ולברך "לישב בסוכה".

המקדש בחדר אחד ודעתו ללכת לאכול בחדר אחר בתוך אותו בית – יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולקדש לפני האכילה בחדר השני. ובלבד שאכן כך היתה דעתו מתחילה (ולכתחילה טוב שלא לעשות כן). אבל אם בעת הקידוש היה סבור לאכול באותו החדר, ואחר כך נמלך ועבר לחדר אחר – לא יצא ידי חובתו. בשעת הדחק יכול אף לצאת אחרי הקידוש מהבית ולאכול בחצר וכדומה, במקום שבו יכול לראות את מקום הקידוש. ולעבור ממקום הקידוש לפינה אחרת באותו החדר – מן הדין מותר אף אם לא היה כך בדעתו, אך לכתחילה טוב שלא לעשות זאת (אם לא חשב על כך כשקידש).

אין לעשות תשמיש בזוי בסוכה, כגון שטיפת כלי האוכל, שלא יהיו מצוות בזויות עליו. אך מותר לשטוף כוסות שתיה וכדומה. אין להשאיר את כלי האכילה בסוכה לאחר גמר הסעודה, מפני שהם מאוסים. כמו כן יש לפנות את שאריות הלכלוך מיד לאחר הסעודה, ולא להשאירם בתוכה למשך זמן. אין ראוי להניח פח אשפה בתוך הסוכה אלא בסמוך לה מבחוץ, (משא"כ פח המיועד לניירות או שאר דברים שאינם מאוסים, אין מניעה להניחו בסוכה). רצוי להניח בסוכה כלי תשמיש נאים ומכובדים. ומי שיש באפשרותו להכניס לסוכה שולחנות וכסאות נאים ומכובדים, הרי זה משובח.

אם אכל כזית פת, או אפילו כזית מאחד מחמשת המינים שמברכים עליהם בורא מיני מזונות, או ששתה רביעית יין מלבד כוס הקידוש (והתחייב בברכה אחרונה) – יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה. ויכול לאכול אחר כך את המשך הסעודה במקום אחר, בין מיד בין לאחר זמן, ואינו צריך לקדש שוב לפני אותה הסעודה (אע"פ שמחמירים לאכול בכל אחת מסעודות שבת יותר מכביצה, אכילה זו אינה מוכרחת להיות בסמוך לקידוש, ויכול לאכלה בהמשך הסעודה).

מנהג ישראל לשמוח בשמחת-תורה, יותר משמחת בית השואבה, ויותר משמחת יום טוב. וכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ הוסיף וגילה בשם אביו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, שצריכים לייקר במאוד את השעות של שמיני-עצרת ושמחת-תורה. שכן, בכל רגע ניתן לשאוב אוצרות בדליים ובחביות, בגשמיות וברוחניות, וכל זה הוא על ידי הריקודים. אָבֵל ר"ל, בשנת האבילות על אביו או אמו, אינו נוטל ספר-תורה בזמן ההקפות, אלא אם כן הולך אתו עוד מישהו.

במקום הצורך, אם שתה מכוס הקידוש רביעית שלמה יכול להחשיב זאת "מקום סעודה". אך אם יש אפשרות, טוב שישתה רביעית יין בנוסף ל"מלא לוגמיו" של חובת הקידוש עצמו. אך אם אכל פירות, אפילו הרבה, אינו יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה. וכן אם שתה משקאות אחרים חוץ מיין אינו יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה, ואפילו אם הם "חמר מדינה".

בשנת הקהל על כל אחד להקהיל אנשים ונשים וטף ללמוד ולשמוע יחד דברי תורה; לקרבם אל ה"מאור שבתורה" היא פנימיות התורה; ולעורר אותם "ליראה את ה'", עד שהדבר ישפיע עליהם לקיום התורה והמצוות ביראת שמים "כל הימים", באופן ש"כאילו עתה נצטווה בה מפי הגבורה". תחילת ההשפעה על האנשים שאותם מקהיל, היא על ידי היותו דוגמא חיה מה הם חיים יהודיים.

בשנת הקהל יש לנצל כל הזדמנות שמתאפשר לעשות כינוסי הקהל, ואף ללכת ולחפש בעצמו הזדמנויות נוספות. חובה זו מוטלת במיוחד על כל מי שהוא "מלך" – גדול בסביבתו: רב בקהילתו, מחנך בכיתתו, אב במשפחתו. כינוסי "הקהל" יתקיימו במקום קדוש – בית הכנסת ובית המדרש, בית תורה, בית תפלה או בית גמ"ח, ועד לבית פרטי שנעשה בית תורה תפלה וגמ"ח, "בית חב"ד".

כינוסי "הקהל" צריכים להתקיים במיוחד בשבתות, בימי הקריאה בתורה, וביומי דפגרא – החל מעשרת ימי תשובה, על אחת כמה וכמה ביום הכיפורים, על אחת כמה וכמה בד' הימים שבין יוהכ"פ וחג הסוכות, ועל אחת כמה וכמה בחג הסוכות. בהקהלת אנשים ונשים, מובן שצריך להיות כפי הוראת התורה, בהפרדה ביניהם. ודווקא על ידי מחיצות אלו הרי הם מתאחדים.

על יום הכיפורים נאמר: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש". ודרשו חז"ל שכוונת התורה היא להורות – "הכינו עצמכם בתשיעי לעינוי העשירי, שתאכלו ותשתו בתשיעי כדי שתוכלו להתענות בעשירי", ומצוה זו היא מאהבת הקב"ה לישראל שציווה להתענות יום אחד בשנה – לטובתם לכפר עוונותיהם; וגם בתענית זו רוצה הוא שלא יינזקו, ולכן ציווה שיאכלו וישתו תחלה שלא יזיק להם העינוי, ואסור להתענות בערב יום הכיפורים. ואמרו חכמים ש"האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי", ונוטל שכר על תענית של יומיים. ויש לאכול ביום זה כשיעור אכילה של יומיים, ולפחות יאכל שתי סעודות – סעודת שחרית, וסעודה מפסקת.

אוכלים ביום זה רק מאכלים הקלים להתעכל, כגון עופות ודגים, אך לא בשר בהמה. אין אוכלים שומשום כל היום. וגברים לא יאכלו דברים המחממים את הגוף כגון: שום וביצים, בכל היום. מאכלי חלב – בין חמים ובין קרים , מותר לאכול במהלך הבוקר, אך לא בסעודה המפסקת, ונוהגים לאכול 'קרעפכין' (כיסי בצק ממולאים בבשר). לפני הצום אוכלים סעודה מפסקת. נוטלים ידים וטובלים פרוסת המוציא בדבש. אוכלים מאכלים שאינם מלוחים. אין לאכול מאכלי חלב וחמאה, ולא תבלינים חריפים. הרוצה לאכול ולשתות לאחר סיום ה'סעודה מפסקת' – לכתחילה כדאי להתנות כן בפיו , ובדיעבד יכול לאכול גם אם לא התנה.

מן האמור על יום הכיפורים "שבת שבתון הוא לכם ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם", למדו חכמים שכיוון שהתענית היא בעשירי ובכל זאת בציווי התורה להתענות נאמר שהוא בתשיעי, הרי שיש להוסיף מחול על הקודש, ולקבל את יום הכיפורים מבעוד יום. וכן ביציאת היום צריך להוסיף מחול על הקודש, שכן נאמר "מערב עד ערב", הרי שיש להמשיך את קדושת היום עד הערב, והוקשו שני הערבים זה לזה . ומ"תשבתו שבתכם" למדו חכמים שיש לנהוג כך אף ביתר המועדים ובשבתות. ולכן יש לדאוג לסיים את סעודת ערב יום הכיפורים ולקבל את קדושת היום מבעוד יום.