הלכה יומית

כתב אדמו"ר הזקן בסידור: "יכין עצמו לתקוע בשופר". ההכנה היא קבלת עול מלכות שמים כללית, ומסירה כללית לה' מעומק הנפש. והכנה רבה זו שייכת לכל אחד ואחד. אומרים שבע פעמים "למנצח". לאחר מכן אומר בעל התוקע פעם אחת את פסוקי "קר"ע שט"ן", ו"עלה אלקים". והקהל אומר אחריו פסוק בפסוק. נוהגים לכסות את השופר במפה, ויהיה מכוסה עד גמר הברכות.

אכילת קבע חייבת להיות תוך הסוכה (אכילת המוציא או מזונות יותר מכביצה). ואכילת ארעי (כגון פת ומזונות עד (וכולל) שיעור של כביצה, ושאר פירות וירקות גם בכמות גדולה) מן הדין יכולה להיות מחוץ לסוכה, וכן מותר לשתות כל המשקין חוץ לסוכה. אך המחמיר על עצמו שלא לשתות חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח. ולמנהגנו מקפידים שאין טועמים ואין שותים – אפילו מים – חוץ לסוכה. כמו כן אנו נוהגים לישב בסוכה בכל שבעת ימי החג, גם בשעת ירידת גשמים. ולגבי שינה – מנהג רבותינו נשיאינו שאין ישנים בסוכה, ואנו מנהג רבותינו בידינו.

לפני הברכות אומר ה'בעל תוקע' את ה"יהי רצון" בלחש. הקהל – אינו אומרו. הבעל תוקע מברך "לשמוע קול שופר", ו"שהחיינו" וגם ביום ב' דראש השנה מברך ברכת שהחיינו, ולכתחילה יהיה לבוש בבגד חדש. כשמברך הבעל תוקע יכוון להוציא את השומעים ידי חובתם בברכות ובתקיעות, וגם השומעים יכוונו לצאת ידי חובתם. ולא יענו 'ברוך הוא וברוך שמו'.

נפסק להלכה שכל דבר שרגיל לעשותו בביתו – יעשהו בסוכה, ועל כן הרוצה לשוחח עם חבירו – יעשה זאת בסוכה; כל רגע ורגע שהאדם יושב בסוכה הוא מקיים מצות הקב"ה. כאשר לומד תורה – ילמד בסוכה (אא"כ לומד בבית מדרש ); וכדומה. ואם אין לו מנוחה בסוכה יעשה זאת בביתו. הנכנס לסוכת חבירו כדי לשהות שם וכדומה, מעיקר הדין צריך לברך 'לישב בסוכה'. וראוי שיאכל שם מיני מזונות יותר מכביצה כדי לברך 'לישב בסוכה' ללא חשש (מהו שיעור השהיה הנצרך).

ה'בעל תוקע' וכן השומעים את התקיעות – אסור להם להפסיק בין הברכות לתקיעות, ומי שהפסיק ודיבר דברים שאינם שייכים לתקיעות – חוזר ומברך. לכתחילה אסור לדבר שלא מעניני התפילה עד סיום תקיעות מעומד, אך אם עבר ודיבר אינו חוזר ומברך. ולמנהגנו אף ה'מקריא' –אינו מקריא בדיבור, רק מורה באצבע בסידור, ובזמן זה התוקע ממשיך בתקיעתו עד שמסיר המקריא אצבעו.

את ברכת "לישב בסוכה" מברכים לפני שאוכלים דבר שברכתו "המוציא" או "בורא מיני מזונות" יותר מכביצה (56 סמ"ק). כשמבדילים בסוכה מברכים "לישב בסוכה" (גם כשלא אוכלים אח"כ פת או מזונות), אך כששותים יין (שלא בשעת הקידוש או ההבדלה) – אפילו בשיעור רביעית – אין מברכים "לישב בסוכה", ואם רוצה לקבוע עצמו לשתיית יין בסוכה – ראוי שיברך תחילה באותה הסוכה "לישב בסוכה" על פת או מיני מזונות, ואם כבר בירך בסוכה זו את ברכת "לישב בסוכה" באותו היום, אינו צריך לאכול מזונות כדי להתחייב בברכת "לישב בסוכה".

בשנה שאחרי שנת השמיטה, מצוה להקהיל את כל עם ישראל בחג הסוכות, והמלך קורא באזניהם פרשיות מן התורה המזרזות אותם במצוות ומחזקות את ידיהם בדת האמת. מצות הקהל אינה נוהגת בזמן הזה. אמנם, התוכן והעניין הרוחני של "הקהל" ישנו גם בזמן הזה. ועוד קודם תחילת השנה יש להתכונן לשנת הקהל, ולהתבונן בתוכן ובמטרה של מצות הקהל: למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם, ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת; ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם. וכל ענייני הקהל צריכים להיעשות מתוך שמחה.

הפעולות הקשורות ל"הקהל" צריכות להתקיים במשך כל השנה, ולא רק בחג הסוכות; ויש להמשיך בכך אף בשנה הבאה, ובשנה זו צריכים כל ענייני עבודת ה' לעבור ב"שער" של "הקהל", ולהיות חדורים ברוח של "הקהל". החובה לעסוק בענייני "הקהל" מוטלת על כל אחד ואחד מישראל, ואינו יכול לצאת ידי חובתו על ידי אחרים. ועל כל אחד ואחד להשפיע גם על אחרים לעסוק בענייני "הקהל".

בשנת הקהל ישנה תוספת הדגשה על כך שכל בני ישראל הינם "קהל אחד". יש ללמוד במשך השנה את ההלכות הנוגעות ל"הקהל" ברוחניות – כמבואר בתורת המוסר ובתורת החסידות והקבלה. וכאשר פוגשים יהודי, מקדימים לברכו בעניין "הקהל" – שתהיה הצלחה רבה בפעולות "הקהל" הן בנוגע לעצמו, להקהיל את כל פרטי ענייניו, והן בנוגע לפעולה עם הזולת. גם ילדים יעסקו בענייני הקהל – הן בהתאספות יחד ללימוד וקבלת החלטת טובות; והן ב"הקהל" שעושה כל אחד בעצמו.

בשנת הקהל על כל אחד להקהיל אנשים ונשים וטף ללמוד ולשמוע יחד דברי תורה; לקרבם אל ה"מאור שבתורה" היא פנימיות התורה; ולעורר אותם "ליראה את ה'", עד שהדבר ישפיע עליהם לקיום התורה והמצוות ביראת שמים "כל הימים", באופן ש"כאילו עתה נצטווה בה מפי הגבורה". תחילת ההשפעה על האנשים שאותם מקהיל, היא על ידי היותו דוגמא חיה מה הם חיים יהודיים.

בשנת הקהל יש לנצל כל הזדמנות שמתאפשר לעשות כינוסי הקהל, ואף ללכת ולחפש בעצמו הזדמנויות נוספות. חובה זו מוטלת במיוחד על כל מי שהוא "מלך" – גדול בסביבתו: רב בקהילתו, מחנך בכיתתו, אב במשפחתו. כינוסי "הקהל" יתקיימו במקום קדוש – בית הכנסת ובית המדרש, בית תורה, בית תפלה או בית גמ"ח, ועד לבית פרטי שנעשה בית תורה תפלה וגמ"ח, "בית חב"ד".

כינוסי "הקהל" צריכים להתקיים במיוחד בשבתות, בימי הקריאה בתורה, וביומי דפגרא – החל מעשרת ימי תשובה, על אחת כמה וכמה ביום הכיפורים, על אחת כמה וכמה בד' הימים שבין יוהכ"פ וחג הסוכות, ועל אחת כמה וכמה בחג הסוכות. בהקהלת אנשים ונשים, מובן שצריך להיות כפי הוראת התורה, בהפרדה ביניהם. ודווקא על ידי מחיצות אלו הרי הם מתאחדים.