הלכה יומית

כשאורזים את החפצים לנסיעה, יש לארוז תחילה את הטלית והתפילין. לאחר מכן אפשר להוציאן, אך בהן יש לפתוח את מלאכת האריזה. והורה הרבי שיהודי צריך לדעת שכשהולך הוא ממקום למשנהו מוליכים אותו מלמעלה והכוונה היא לשכן שמו שם, יחד עם כל ההכנות הגשמיות בדרך הטבע שהנסיעה תהיה כשורה ובהצלחה. כמו כן יש לקחת לנסיעה סידור תהלים ותניא, ובעת הנסיעה ישתדל ללמוד או להשמיע ענייני תורה. וכן יקח עמו קופת-צדקה. וכסגולה לנסיעה טובה הורה הרבי להשתדל לקבל שליחות-מצווה לצדקה אל מחוז-חפצו.

בעת הנסיעה יש להקפיד על דיני ייחוד (שלא יתייחד איש -מגיל-מצוות- עם בת מעל גיל 3, וכן שלא תתייחד בת -מבת-מצוה- עם בן מעל גיל 9). ומוטב שתהייה נהגת עבור בנות, אך בעת הצורך ניתן להקל, בתנאי שהנסיעה היא במקום מואר, כך שניתן לראות מבחוץ את הנעשה בתוך הרכב. ובמסלול הנסיעה ישנה תנועת רכבים או הולכי רגל לפחות פעם ב3-5 דקות. ואם הנסיעה היא בכביש בו אין תנועה מספקת, יש להקפיד בשעות הלילה שכשישנה אשה, שברכב יהיו לפחות שלשה גברים. יש לזכור שכל ענייני הפרדה בין בנים לבנות שייכים גם אצל בני דודים, גיסים וגיסות וכדומה, ולכן אם נוסעת המשפחה המורחבת באוטובוס מאורגן יש לשבת באופן שיישמרו גדרי הצניעות, ולא יבאו לידי קלות ראש וכו'.

אסרו חכמים להיכנס למקום סכנה. ועל כן במקום בו אין דרך מסודרת ובטוחה, או שהרשויות האמונות על הבטיחות אוסרות לטייל שם, אין לטייל באותם המקומות. אבל כאשר הדרכים מסודרות, מתוקנות ומתוחזקות, וכן בדבר שאם ייעשה כהלכתו אין בו חשש סכנה, לא מוגדר כמכניס עצמו לסכנה, אלא כאשר ישנה סכנה מוחשית בפנינו. אך יש להשתדל שלא לילך למקומות שלא יוכלו להזהר מדיני צניעות החמורים.

מנהג ישראל שמיד עם הלידה נזהרים שלא יראו הקטנים תמונות וצעצועים של חיות ועופות טמאות, כיוון שכח הראייה משפיע רבות על האדם ונחקק הדבר בתודעת הילד, ויתירה מזו הנהגת האם בתקופת הריונה משפיעה על הוולד. עם זאת לצורך לימוד עם הילדים על "מה רבו מעשיך ה'", הדבר אפשרי, ולכן למעשה מותר ללכת עם הילדים לגן חיות לשם מטרה זו, אך המעוברות נוהגות להימנע מללכת לשם.

בעבר היה הסדר שכל מי שעולה לתורה, קורא בעצמו בקול רם את הקריאה (וכך היה הדבר בתקופת חז"ל). וכתבו הראשונים שכיוון "שאין הכל בקיאין בטעמי קריאה . . תקנו שיקרא ש"צ שהוא בקי בקריאה", היינו שממנים אדם הבקי שיהיה "בעל קורא", והוא קורא בקול רם ומוציא את הציבור ידי חובתם (והעולה קורא איתו בלחש). ואפילו כשעולה מי שבקי בעצמו בקריאה – אף על פי כן יקרא הבעל קורא.

הבעל קורא צריך ללמוד ולדעת את כל פרטי דיני קריאת התורה, והדבר בנפשו ממש. ועליו להתכונן היטב לפני הקריאה ולחזור על הפרשה בינו לבין עצמו, בכדי שיוכל לקרוא היטב בדקדוק המלים בהברה ברורה, ובשמירת טעמי הנגינה. לכתחילה אין להחליף בעל קורא באמצע קריאת התורה, אפילו בין עליה לעליה, ואפילו כשקוראים בשני ספרי תורה או בשלושה. ואם לא היה בבית הכנסת בעל קורא, והתחיל לקרוא מי שאינו בקי כל כך ובאמצע נכנס אדם הבקי בקריאה – לא יתחלפו באמצע עליה. אלא יסיים הקורא את אותה העליה, והחל מהעליה הבאה יחליפנו הבקי.

בהפטרה שנקראת בשבת הראשונה של "תלתא דפורענותא" מתואר גילוי הנבואה לירמיהו הנביא "ואמר מקל שקד אני רואה". ומבואר על כך שהשקד "משעת חניטתו עד גמר בישולו עשרים ואחד יום כמנין ימים שבין שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר לתשעה באב שבו נשרף הבית". ועוד אמרו על ימים אלו ש"כמו שכ"א ימים שמראש השנה עד הושענה רבה תולדות ליבון, עוון וכפרה עליהן, כן גם כ"א ימי הפורענות מי"ז תמוז עד תשעה באב תולדות ליבון עוונות, כי הצרות וייסורין מכפרים, כמו שאמרו הגלות מכפרת".

על אף כל המאורעות שפקדו את עמנו בימים אלו, לא תקנו בתלמוד תקנות מיוחדות לציין את הצער והאבלות של שלושת השבועות עד לראש חודש אב, עם זאת מצינו מנהגי אבלות שנהגו בהם ישראל החל מי"ז בתמוז. והיו אף שציינו שימים אלו הנם שלושת השבועות בהם התענה דניאל ואמר: "אני דניאל הייתי מתאבל . . לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאות שלושת שבועים ימים".

בין מנהגי האבלות בימים אלו, מצינו שחסידים הראשונים נהגו שלא לאכול פרי חדש ולא לרכוש בגד חדש בשלושת השבועות, בכדי שלא לברך עליהם "שהחיינו", שאין זה מן הראוי לברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" בזמן של פורענות. וכך למעשה פשט המנהג שלא לברך "שהחיינו" בימי בין המצרים, ואפילו בשבתות "בין המצרים". עם זאת, כתבו הפוסקים שבמקרה שאם לא יברך יפסיד הברכה כגון אבי הבן בעת פדיון הבן – יברך ברכת שהחיינו.

אף שלמנהגנו אין מברכים "שהחיינו" על בגד חדש, עם זאת המנהג למעשה שלא לקנות או ללבוש בגד חדש שיש בו חשיבות, כגון חליפה וכדומה בימי בין המצרים. אולם מותר לקנות ולהשתמש בכל דבר חדש שיש בו משום הכרח חיוני, כגון משקפיים . כמו כן מותר לתפור בגדים חדשים, וב'תשעת הימים', אסור. אך בגדים שנקרעו מותר לתקנם אפילו בתשעת הימים.

רצוי שלא להיכנס לדירה חדשה בימים אלו עד ט"ו באב, ומה טוב שידחה את העברת הדירה לחודש אלול שהוא חודש-הרחמים, אולם באם לא מתאפשר הדבר ימתין לפחות עד לאחר תשעה-באב. אם בכל זאת מוכרחים לעבור לדירה בימי בין-המצרים, יכניס לשם כמה חפצים לפני י"ז-בתמוז, כדי שייחשב שכבר נכנסו אז לבית; ובכלל רצוי אף בשאר ימות-השנה להכניס לדירה תחלה סידור, חומש, תהלים, תניא, לחם ומלח. גם לדירה שכורה רצוי להיכנס לאחר תשעה באב אם מתאפשר הדבר. לגבי תיקונים בבית כתבו הפוסקים להתיר תיקונים צביעה וכדומה לפני תשעת הימים, אבל החל מר"ח אב אסור לעשות צביעה מיוחדת וכדומה, ומותר לעשות רק דברים המוכרחים.

כתבו הפוסקים שכיוון שעל קניית רכב חדש לא מברכים שהחיינו, מותר לקנותו בבין המצרים עד ראש חודש אב, במיוחד אם נדרש הדבר לצורך פרנסה; כמו כן כלי בית יקרים החביבים כגון מזגן ויתר מוצרי החשמל וילונות וכלים יקרים, מותר לקנותם עד ר"ח; אמנם, לכתחילה רצוי להימנע מקניית כל הדברים הנ"ל כשאין בכך צורך מיוחד, כיון שזו קנייה משמחת. אולם באם לא יקנה כלים אלו עתה ייגרם לו הפסד עקב עליית מחירים, או שלא ימצא שוב לקנותם מותר לקנותם בימים אלו; ובאם מתאפשר עדיף לשלם עליהם ולהשאירם בחנות עד לאחר תשעה באב.