הלכה יומית

מי שהתפלל ואינו זוכר האם התפלל תפילת שמונה עשרה של חול או של שבת – יש להסתפק אם צריך לחזור ולהתפלל, ולכן עליו לכוון לצאת ידי חובתו בשמיעת חזרת הש"ץ . וכן אם אירע לו כך בתפילת ערבית – יקשיב ל"ברכה מעין שבע" שאומר הש"ץ ויתכוון לצאת בזה ידי חובתו (וטוב שיאמרנה עם הש"ץ).

שליח ציבור שטעה בתפילת לחש והתחיל לומר ברכות אמצעיות של חול – אם נזכר לפני סיום ברכות אמצעיות דינו כיחיד כמפורט בהלכות הקודמות, אך אם נזכר אחרי שהשלים תפילתו אינו חוזר (מפני טורח הצבור), אלא סומך הוא על התפילה שיתפלל בקול רם. ואם טעה בחזרת הש"ץ והתחיל לומר ברכות אמצעיות של חול – צריך להפסיק מיד כשנזכר, אפילו באמצע ברכה, ולהתחיל מיד ברכה אמצעית של שבת (בשחרית "ישמח משה", במוסף "תקנת שבת", במנחה "אתה אחד". וביו"ט: "אתה בחרתנו").

היציאה לנאות דשא (מקום נופש), צריכה להיות באופן שיביא תועלת הנרצה כפשוטו ממש בהבראת הגוף וחיזוקו כמ"ש הרמב"ם ש"היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא". ומזה יש להסיק במכל שכן עד כמה נוגע שתהיה הנשמה בריאה. ועל כן יש להוסיף שיעור לימוד מיוחד לימי החופש ולחפש הזדמנות לעורר את אחרים הבאים להינפש במקומו וסביבותיו, לתורה עבודה וגמ"ח כל אחד לפי מצבו. ולפעמים כדאי גם להסבירם, אשר אין אתנו יודע בסוד ההשגחה העליונה, ואולי תכלית ביאתם למקום זה הוא כדי להוסיף אבנים טובות בכתרו של מלך מלכי המלכים הקב"ה.

כשאורזים את החפצים לנסיעה, יש לארוז תחילה את הטלית והתפילין. לאחר מכן אפשר להוציאן, אך בהן יש לפתוח את מלאכת האריזה. והורה הרבי שיהודי צריך לדעת שכשהולך הוא ממקום למשנהו מוליכים אותו מלמעלה והכוונה היא לשכן שמו שם, יחד עם כל ההכנות הגשמיות בדרך הטבע שהנסיעה תהיה כשורה ובהצלחה. כמו כן יש לקחת לנסיעה סידור תהלים ותניא, ובעת הנסיעה ישתדל ללמוד או להשמיע ענייני תורה. וכן יקח עמו קופת-צדקה. וכסגולה לנסיעה טובה הורה הרבי להשתדל לקבל שליחות-מצווה לצדקה אל מחוז-חפצו.

בעת הנסיעה יש להקפיד על דיני ייחוד (שלא יתייחד איש -מגיל-מצוות- עם בת מעל גיל 3, וכן שלא תתייחד בת -מבת-מצוה- עם בן מעל גיל 9). ומוטב שתהייה נהגת עבור בנות, אך בעת הצורך ניתן להקל, בתנאי שהנסיעה היא במקום מואר, כך שניתן לראות מבחוץ את הנעשה בתוך הרכב. ובמסלול הנסיעה ישנה תנועת רכבים או הולכי רגל לפחות פעם ב3-5 דקות. ואם הנסיעה היא בכביש בו אין תנועה מספקת, יש להקפיד בשעות הלילה שכשישנה אשה, שברכב יהיו לפחות שלשה גברים. יש לזכור שכל ענייני הפרדה בין בנים לבנות שייכים גם אצל בני דודים, גיסים וגיסות וכדומה, ולכן אם נוסעת המשפחה המורחבת באוטובוס מאורגן יש לשבת באופן שיישמרו גדרי הצניעות, ולא יבאו לידי קלות ראש וכו'.

אסרו חכמים להיכנס למקום סכנה. ועל כן במקום בו אין דרך מסודרת ובטוחה, או שהרשויות האמונות על הבטיחות אוסרות לטייל שם, אין לטייל באותם המקומות. אבל כאשר הדרכים מסודרות, מתוקנות ומתוחזקות, וכן בדבר שאם ייעשה כהלכתו אין בו חשש סכנה, לא מוגדר כמכניס עצמו לסכנה, אלא כאשר ישנה סכנה מוחשית בפנינו. אך יש להשתדל שלא לילך למקומות שלא יוכלו להזהר מדיני צניעות החמורים.

אסור לגרום לברכה שאינה צריכה. כגון, כל שני דברים שיכול לפוטרם בברכה אחת – אסור לגרום שיצטרך לחזור ולברך. ואפילו בשבת ויום טוב שחסרים הרבה ברכות ממנין המאה ברכות, אסור לגרום ברכה שאינה צריכה כדי להשלים למאה ברכות – כשיכול לפטור את שני הדברים בברכה שהיא מיוחדת לשניהם. אבל אם היא מיוחדת לאחד מהם, ויכול לפטור בה גם את השני בתורת טפלה – במקרה כזה טוב יותר להרבות

בשבת תשעה באב לומדים את שיעורי החת"ת והרמב"ם (ושאר השיעורים הקבועים) קודם חצות היום. לאחר חצות לומדים רק דברים המותרים בתשעה-באב, ומי שלא הספיק ללמוד את שיעוריו היומיים ישלים עד השקיעה. אומרים 'אב הרחמים' קודם מוסף ומקדימים להתפלל מנחה ואין-אומרים 'צדקתך'. לאחר תפלת מנחה אין לומדים פרקי-אבות.

אם הביאו לו פירות וכדומה בתוך הסעודה – טוב יותר, להניחם לאחר ברכת המזון כדי שיברך אחריהם את ברכתם האחרונה המיוחדת להם, ולא יפטרם בברכת המזון שאינה מיוחדת להם, כדי להשלים בהם מאה ברכות. ולעניין ברכת הריח ניתן לברך על הבשמים בכל פעם אחרי שפסק הריח והסיח דעתו מהם, ועבר זמן גדול. אלא שיותר טוב אם יכול לברך על מין בשמים אחר שלא היה לפניו בעת הברכה.

בעת סעודה המפסקת (הסעודה השלישית של שבת), יושבים על הכסאות הרגילים ללא מנהגי אבילות, וכן אין לאכול ביצה טבולה באפר, כמו כן אין הגבלה על מספר התבשילים, ואף אוכלים בה בשר ושותים יין. וכן מברכים ברכת-המזון בזימון כשאכלו יחד ג' אנשים או יותר . רחיצה, אכילה ושתיה אסורים מהשקיעה. שאר דיני אבילות מתחילים מצאת-השבת; אסור להכין את הקינות או נעלי הבד, וכן הפיכת הספסלים, הזזת הפרוכת וכדומה לפני צאת-השבת ואמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול".

מי שאין לו פירות ומיני בשמים שיוכל לברך עליהם כדי להשלים מאה ברכות, יכוון וישמע את ברכות העולים לתורה והמפטיר, וביום הכיפורים שאין אפשרות להגיע למאה ברכות ניתן לכוון לברכות בחזרת הש"ץ , ויענה אחריהם אמן, וזה ייחשב לו למנין המאה ברכות, ובלבד שישמע הברכה, ולא מספיק שיודע על איזו ברכה עונה. אולם כשיש אפשרות להשלים מאה ברכות ע"י פירות וכדומה, אינו יוצא ידי חובת מאה ברכות בשמיעת הברכות מהש"ץ והעולים לתורה.

בצאת השבת אומרים: "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ולפני כן אסור לעשות שום מלאכה או הכנה. אלא שגם לאחר אמירת "ברוך המבדיל" יש אומרים שאין להדיח את כלי השבת עד לאחר חצות היום למחרת. אין מבדילים על הכוס (אלא בצאת הצום) ואין מברכים על הבשמים, אלא רק מברכים: "מאורי-האש", ומביטים באבוקה כנהוג. המנהג הוא שמברכים ברכה זו בבית הכנסת קודם קריאת מגילת איכה, אך המתעכבים בביתם עד צאת השבת יכולים לברך בביתם ובפרט כשהאשה והבנות בבית ורוצים שיצאו בברכה זו. אין אומרים "ויתן-לך".