הלכה יומית

נוהגים שבליל שבת מְזַמֵּן בעל הבית דוקא. וביום השבת מכבד מישהו אחר לְזַמֵּן, או מזמן בעצמו. שלושה שאכלו יחד בשבת או ביום טוב וזימנו, ושכחו לומר "רצה" או "יעלה ויבא" (ולא נזכרו עד שהתחילו ברכת "הטוב והמטיב") – אף על פי שכל אחד מהם מחוייב לחזור לראש ברכת המזון, יברכו כל אחד לעצמו ולא יזמנו שוב. כיוון שכבר יצאו ידי חובת הזימון.

בתפלת ערבית של ליל שבת קודש, החל מ"ופרוש עלינו" (בברכת "השכיבנו") – נוהגים לומר בעמידה. חתימת הברכה היא: "בא"י הפורס . . ועל ירושלים". טעה בחתימת ברכת "השכיבנו" ואמר (כמו בימות החול) "שומר את עמו ישראל לעד" – אם נזכר בתוך כדי דיבור (משך זמן שאילת שלום של תלמיד לרב, שהן ג' תיבות אלו: "שלום עליך רבי"), יאמר "הפורש סוכת שלום כו'"; ואם לא נזכר עד לאחר כדי דיבור – לא יחזור.

ערב חג השבועות שחל בשבת, יום שישי (ד' סיון) בקביעות זו דומה הוא לערב החג בכמה דברים, ולכן ביום שישי בבוקר יש להסתפר לכבוד הרגל. כמו כן יש להימנע מלהקיז דם (כגון לתרום דם) ביום זה, כמו בערב חג השבועות. ביום זה יש לתת צדקה עבור שבת קודש וכן עבור החג, ובחו"ל יש לתת צדקה עבור שני ימי החג. וכן יש להכין אש דולקת על מנת שיוכלו להעביר אש לצורך הדלקת נרות יו"ט בצאת השבת.

לאחר התפילה אומרים כל הקהל יחד בקול רם ובעמידה "ויכולו". וכתבו הפוסקים, שאף על פי שבכל משך זמן תפילת הציבור אסור לדבר, עם זאת – בעת שהציבור אומרים "ויכולו", וכן בעת שהשליח ציבור אומר ברכה מעין שבע יש להיזהר בכך במיוחד. גם המתפלל ביחידות יאמר "ויכולו" בעמידה, ואין צריך לומר "ויכולו" עם אדם נוסף. ואף ביום טוב שחל בשבת אומרים "ויכולו" .

אסור לעשות כל הכנה בשבת של ערב החג לצורך החג. וגם דבר שאין בו מלאכה כלל – כגון סידור הבית לצורך הלילה, הבאת יין לצורך הקידוש, וכדומה – אסור. כמו"כ אין לגלול את ספרי התורה בשבת עבור קריאת החג. ואף לאחר צאת שבת אסור לעשות מלאכות המותרות ביום טוב לפני אמירת 'ותודיענו'. ואם לא אמר 'ותודיענו' ורוצה לעשות מלאכה המותרת ביום טוב, יאמר תחילה "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" (בלי שם ומלכות). את נרות יו"ט מדליקים רק לאחר צאת הכוכבים, באמצעות אש הדולקת מערב שבת. לפני הדלקת נרות, אם לא אמרה "ותודיענו" בתפילה, צריכה לומר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" (בלי שם ומלכות).

בעת שהש"ץ אומר ברכה מעין שבע נוהגים הקהל לעמוד. ונוהגים שכל הקהל אומרים יחד עם הש"ץ (מתוך ברכה מעין שבע) "מגן אבות" עד "זכר למעשה בראשית" המתפלל ביחידות, אינו אומר ברכה מעין שבע. ואם ירצה יכול הוא לומר "מגן אבות" עד "זכר למעשה בראשית" בלבד. כשחל לילה הראשון של פסח בשבת – אין אומרים ברכה מעין שבע. בשאר הימים טובים, כשחלים בשבת, אומרים ברכה מעין שבע באותו הנוסח כמו כל שבת.

יו"ט שחל במוצאי-שבת תקנו להבדיל בתפילת ערבית של החג באמירת "ותודיענו", בכדי להבדיל בין קדושת השבת החמורה לקדושת החג, ומי ששכח לומר "ותודיענו", והתחיל לומר "ותתן לנו ה' אלקינו" שוב אינו אומר "ותודיענו", ויש שכתבו שמן הדין ניתן לומר "ותודיענו" עד אמירת ה' של חתימת ברכת "מקדש ישראל והזמנים", וכל שכן אם נזכר לפני "יעלה-ויבוא" שיכול לומר שם ותודיענו.

סדר ברכות הקידוש – הינו לפי הסימן "יקנה"ז": יין (ברכת "בורא פרי הגפן"), קידוש (ברכת "אשר בחר בנו וכו'"), נר (ברכת "בורא מאורי האש"), הבדלה ("המבדיל בין קודש לחול וכו'" וחותם "בין קודש לקודש)", זמן ("שהחיינו"). ואין מברכים על הבשמים.

אם שינה את הסדר – יצא ולא יחזור ויברך. חוץ מאם הקדים ברכת הקידוש ("אשר בחר בנו") לברכת היין, שאם עשה כן צריך לחזור ולברך ברכת הקידוש. בברכת "בורא מאורי האש" אין מקרבים את הנרות, אין מאחדים את השלהבות שלהם ואין מביטים בציפורניים. אלא רק מסתכלים על הנרות בעת הברכה.

שכח להבדיל בקידוש ונזכר בתוך הסעודה יבדיל על כוס כשנזכר ולא יברך בורא פרי הגפן (אלא אם לא היה בדעתו לשתות עוד יין), נוסח ההבדלה הוא ע"פ נוסח הבדלה שבקידוש, ויברך מאורי האש על הנר. ואם נזכר אחר הסעודה יבדיל ויברך על הנר במשך הלילה. ואם נזכר רק ביום למחרת, יבדיל על כוס כשנזכר, ללא ברכת ברכת מאורי האש, ואם נזכר לקראת צאת החג (אחר השקיעה) לא יבדיל, ויוצא ידי חובה בהבדלה שבמוצאי החג.

כשמעלים אדם לתורה, יש לקרוא לו – בשמו ובשם אביו (פלוני בן פלוני), ונוהגים לקרוא לו כך אף על פי שהוא כבר עומד ליד שולחן הקריאה. כשקוראים לגר צדק לעלות לתורה, אומרים את שמו "בן אברהם". מי שאינו יודע את שם אביו – קוראים לו בשם אבי אמו. ואם גם זה אינו ידוע אומרים "בן אברהם", כמו לגר. ובפרשת בחוקותי ובפרשת תבוא, לקריאת התוכחה עולה הבעל קורא מעצמו, מבלי שיקראוהו בשמו.

מי שקראו לו לעלות לתורה – יזדרז וילך ממקומו אל שולחן הקריאה בדרך הקצרה יותר, ואם הדרך משני הצדדים שווה – ילך בצד ימין. נוהגים שהעולה לתורה עומד לימינו של הבעל קורא. קודם הברכות נוגע העולה בטליתו בתחילת מקום הקריאה ובסופו ומנהג הרבי לנגוע שוב בהתחלה, ונושק את הטלית במקום שנגע בס"ת, סוגר את הס"ת, מפנה פניו, קצת, לימין, ומברך כשהס"ת סגור. ומי שאינו לבוש טלית – יגע בספר תורה על-ידי האבנט של הס"ת.