הלכה יומית

יו"ט שחל במוצאי-שבת תקנו להבדיל בתפילת ערבית של החג באמירת "ותודיענו", בכדי להבדיל בין קדושת השבת החמורה לקדושת החג, ומי ששכח לומר "ותודיענו", והתחיל לומר "ותתן לנו ה' אלקינו" שוב אינו אומר "ותודיענו", ויש שכתבו שמן הדין ניתן לומר "ותודיענו" עד אמירת ה' של חתימת ברכת "מקדש ישראל והזמנים", וכל שכן אם נזכר לפני "יעלה-ויבוא" שיכול לומר שם ותודיענו.

סדר ברכות הקידוש – הינו לפי הסימן "יקנה"ז": יין (ברכת "בורא פרי הגפן"), קידוש (ברכת "אשר בחר בנו וכו'"), נר (ברכת "בורא מאורי האש"), הבדלה ("המבדיל בין קודש לחול וכו'" וחותם "בין קודש לקודש)", זמן ("שהחיינו"). ואין מברכים על הבשמים.

אם שינה את הסדר – יצא ולא יחזור ויברך. חוץ מאם הקדים ברכת הקידוש ("אשר בחר בנו") לברכת היין, שאם עשה כן צריך לחזור ולברך ברכת הקידוש. בברכת "בורא מאורי האש" אין מקרבים את הנרות, אין מאחדים את השלהבות שלהם ואין מביטים בציפורניים. אלא רק מסתכלים על הנרות בעת הברכה.

שכח להבדיל בקידוש ונזכר בתוך הסעודה יבדיל על כוס כשנזכר ולא יברך בורא פרי הגפן (אלא אם לא היה בדעתו לשתות עוד יין), נוסח ההבדלה הוא ע"פ נוסח הבדלה שבקידוש, ויברך מאורי האש על הנר. ואם נזכר אחר הסעודה יבדיל ויברך על הנר במשך הלילה. ואם נזכר רק ביום למחרת, יבדיל על כוס כשנזכר, ללא ברכת ברכת מאורי האש, ואם נזכר לקראת צאת החג (אחר השקיעה) לא יבדיל, ויוצא ידי חובה בהבדלה שבמוצאי החג.

כשמעלים אדם לתורה, יש לקרוא לו – בשמו ובשם אביו (פלוני בן פלוני), ונוהגים לקרוא לו כך אף על פי שהוא כבר עומד ליד שולחן הקריאה. כשקוראים לגר צדק לעלות לתורה, אומרים את שמו "בן אברהם". מי שאינו יודע את שם אביו – קוראים לו בשם אבי אמו. ואם גם זה אינו ידוע אומרים "בן אברהם", כמו לגר. ובפרשת בחוקותי ובפרשת תבוא, לקריאת התוכחה עולה הבעל קורא מעצמו, מבלי שיקראוהו בשמו.

מי שקראו לו לעלות לתורה – יזדרז וילך ממקומו אל שולחן הקריאה בדרך הקצרה יותר, ואם הדרך משני הצדדים שווה – ילך בצד ימין. נוהגים שהעולה לתורה עומד לימינו של הבעל קורא. קודם הברכות נוגע העולה בטליתו בתחילת מקום הקריאה ובסופו ומנהג הרבי לנגוע שוב בהתחלה, ונושק את הטלית במקום שנגע בס"ת, סוגר את הס"ת, מפנה פניו, קצת, לימין, ומברך כשהס"ת סגור. ומי שאינו לבוש טלית – יגע בספר תורה על-ידי האבנט של הס"ת.

תחלת החינוך להדלקת נרות שבת היא כאשר הבת מבחינה בהבדל שבין חדר מואר לחדר חשוך בו יכולים להיכשל בעץ או באבן, שאז מבינה את הערך שבהדלקת נר המוסיף אור בחדר, ונוסף על כך יכולה היא כבר לדבר ולברך. ואם הדבר מוטל בספק אם כבר הגיעה לחינוך או לא – כדאי שתדליק, שבוע קודם או כמה ימים קודם ויאיר מזלה קודם לכן. יש לציין כי ישנה חשיבות שלכל ילדה יהיה פמוט משלה ולא ידליקו שניים במנורה אחת עם כמה קנים.

כדאי ונכון שתתחיל הילדה להדליק בפעם הראשונה ביום טוב, שאז ברכת "שהחיינו" תהיה גם על התחלת קיום מצות הדלקת נרות; או שיקנו לה שמלה חדשה ותלבש אותה להדלקת הנר בפעם הראשונה. בנוסף לכך שמדליקה בעצמה, עליה להוות דוגמת מאירה ומזהירה לכמה וכמה נערות, ובמיוחד לאלו שלא זכו עדיין להתחנך במצוות, לעורר אותן שיתחילו במצות הדלקת נר שבת ויום-טוב, ומצוה גוררת מצוה, להוסיף ולהרבות בנר מצוות.

ימי הספירה נקבעו כימי אבלות על פטירת תלמידי רבי עקיבא, וכן משתדלים לתקן בהם את היחסים שבין אדם לחברו. לגבי דיני האבלות וזמן חלותם קיימים חילוקי מנהגים בין העדות, יש שכתבו לנהוג באבלות מתחלת ימי הספירה עד ל"ג בעומר, ויש שכתבו שהאבלות היא מר"ח אייר עד ימי ההגבלה, ויש שהחמירו מצד הספק לחוש לכל הדעות ולנהוג באבלות בכל ימי הספירה לבד מיום ל"ג בעומר, וכך נוהגים למעשה. ולעניין תספורת נוהגים על-פי האריז"ל שלא להסתפר עד ערב חג השבועות.

בעת ברכת המזון בכל ימות החול מכסים את הסכינים שעל השלחן. בטעם מנהג זה כתבו הפוסקים, שעל המזבח נאמר: "לא תניף עליהם ברזל", כיוון שהברזל מקצר ימי האדם והמזבח מאריך ימיו של אדם ע"י הקרבנות המכפרות עליו. וכן השולחן מאריך ימיו ע"י מצוות הכנסת אורחים המכפרת. טעם נוסף להסרת הסכינים מן השולחן קודם הברכה, מובא בפוסקים – משום שהיה אדם שהזיק לעצמו באמצעות הסכין כשהגיע לברכת "בונה ירושלים" – כביטוי לצערו על החורבן, וכמניעת הישנות המקרה תקנו להסיר את הסכינים. ועוד מפני שהוא כחו של עשו, ובשבת ויום טוב שבהם אין פגע רע נוהגים שלא לכסות את הסכינים, "ומנהג ישראל – תורה היא".

אודות דיני האבלות הנהוגים בימי הספירה מזכיר אדה"ז שלשה איסורים: א) איסור נישואין; ב) איסור התספורת; ג) איסור עריכת ריקודים ומחולות. בדברי האחרונים הוסיפו ביתר פירוט שיש להימנע אף משמיעת זמרה מכלי נגינה או הקלטה של שירים המלווים בכלי נגינה. כמו כן מובא בפוסקים שאין לחדש בגד; וכן שאין לברך ברכת "שהחיינו" בימי הספירה מפני שאין ראוי לשמוח וכתוצאה מזה לומר "שהחיינו והגיענו לזמן הזה" בימים המהולים בעצב. וכך מנהגנו, אלא שבשונה מימי "בין המצרים" בהם אין מברכים כלל "שהחיינו" ואף בשבת, הבהיר הרבי שבשבתות ספירת העומר וכן בל"ג בעומר מברכים ברכת שהחיינו.

תקנו חכמים, להזכיר בברכת המזון את קדושת היום, בימים בהם הקריבו קרבן מוסף בבית המקדש. בשבת אומרים: "רצה והחליצנו"; ותקנו לומר זאת בברכת "בונה ירושלים", מפני שבברכות אלו אנו מבקשים מה' שירחם עלינו וישיב את העבודה לבית המקדש, ומתוך חזרת העבודה לבית המקדש נוכל להקריב את מוספי היום. טעה ולא אמר "רצה" בברכת המזון, אם נזכר לפני סיום הברכה, דהיינו שעדיין לא אמר שם ה' בחתימת הברכה "ברוך אתה ה' בונה ברחמיו ירושלים" – יחזור ויאמר "רצה", ולאחר מכן יאמר שוב "ובנה ירושלים כו'".