הלכה יומית

יש אומרים שזמן תפלת מנחה לכתחילה הוא לפני השקיעה; אלא שאם ישנה אפשרות להתפלל בציבור רק מנחה גדולה, לכו"ע יתפללו מנחה גדולה בציבור, ולא מנחה קטנה ביחידות. איש המדליק נרות בעצמו – לכתחילה יתפלל מנחה לפני הדלקת הנרות. ובמקום הצורך, אם השעה מתאחרת ולא הספיק להתפלל – טוב שיתנה שאינו מקבל על עצמו את השבת בהדלקת הנרות, אך גם אם לא התנה, יתפלל מיד לאחר ההדלקה.

אמרו חכמים: "משנכנס אדר מרבים-בשמחה", וביארו הפוסקים שכוונת חז"ל שיש להרבות בשמחה משנכנס חודש-אדר, וכבר באדר ראשון, משום שיש בו את היום זכאי ז' אדר שבו נולד ונפטר משרע"ה ובזכות יום זה באו הימי נסים רצופים וסמוכים זה לזה (פורים ופסח). ועל כן בחודש-אדר ישמח כל אדם הן את עצמו והן את סביבתו, החל מבני-ביתו, ולכל לראש צריכה להיות השמחה על-ידי הוספה ב"פיקודי ה' ישרים משמחי לב", לימוד-התורה, נגלה דתורה ובפרט פנימיות-התורה וקיום המצוות בהידור. ועל-ידי "מרבים-בשמחה" בתורה ומצוות, יתווסף גם ב"מרבים-בשמחה" בפשטות, גם בעניינים הגשמיים; וביחוד בשנת העיבור בה ישנם שישים ימי שמחה וכל העניינים הבלתי רצויים "בטלים בשישים".

בשנת העיבור בה שני חדשי אדר, הכותב או אומר "אדר" עליו לפרש לאיזה אדר מתכוון, וכן כשמברכים חודש-אדר בשנה-מעוברת יש לומר בפירוש אדר-ראשון או אדר-שני. ובאם לא פירש, נחלקו בזה הפוסקים, אך להלכה נפסק שסתם אדר הוא אדר-ראשון, לעניין נדרים שנדר אדם עד אדר, וכן כשכתב בשטרות אדר סתם ולא פירש לאיזה אדר כיוון, מקיימים את דבריו כמי שאמר אדר-ראשון.

מחמת הספק שישנו איזה מבין שני חודשי אדר מתכוונים כשאומרים אדר, כתבו הפוסקים שמי שקיבל על עצמו הידור מסוים או לחלק סכום כסף לצדקה בחודש אדר, יעשה זאת באדר-ראשון משום שזריזים מקדימים למצוות ושלא לעכב את המצווה. ואם קיבל על עצמו הידור הכולל הימנעות מדבר מסויים, אם הוא דבר שאינו כרוך בטרחה (לא לטייל וכדומה), יקיים החלטתו בשני החודשים, אך אם הדבר עולה לו בטורח (כתענית וכדומה) יקיימנו רק באדר-שני.

אודות הגעתם של נערים ונערות למצוות, כאשר נולדו בחודש אדר שבשנת הולדתם היא פשוטה ובהגיעם לגיל מצוות השנה היא שנה מעוברת, דנו הפוסקים באיזה אדר הוא, ולכן לחומרא יש לחוש לשניהם. ולענין יום הולדת הורה הרבי שמכיוון שמדובר בעניין של מנהג, ראוי לנהוג מנהגי יום הולדת בשני החודשים. אולם מי שנולד בשנה מעוברת, חל יום הולדתו בחודש שנולד בו אדר ראשון או שני.

ילד שנולד באדר ראשון או שני, והשנה הי"ג להולדתו היא שנה פשוטה נהיה בר מצווה בתאריך בו נולד בחודש. מכך עולה מצב מעניין אודות ילדים הנולדים בשנה מעוברת שיתכן ויכנסו לעול המצוות לפני ילדים שגדולים מהם, באם השנה ה-13 משנת לידתם היא שנה פשוטה. שכן, ילד שנולד ביום כ"ט לחודש אדר ראשון יכנס לגיל מצוות ביום כ"ט אדר, ולעומתו ילד שנולד אחריו ביום א' לחודש אדר שני, יהיה בר מצוה כחודש לפניו בא' באדר.

הספק אודות חודש אדר העיקרי מובא בפוסקים אף לגבי יארצייט, ואכן נחלקו הפוסקים מתי יש לקבעו באדר-ראשון או באדר-שני. אלא שהדעה העיקרית הנהוגה למעשה (למנהג אשכנז), שכאשר הייתה הפטירה ל"ע בחודש אדר בשנה פשוטה, ינהגו מנהגי יארצייט בשנה מעוברת בחודש אדר-ראשון, ויש מחמירים לנהוג בהם אף באדר-שני, אלא שלא ידחה חיובים אחרים לגשת לעמוד.

בסיום חלק אורח-חיים מביא הרמ"א בשולחן-ערוך דעות חלוקות האם ישנו חיוב להרבות בסעודה בפורים-קטן, ומכריע שצריך להרבות קצת בסעודה כדי לחוש לשיטתם, ומסיים: "וטוב-לב משתה תמיד", ומבאר הרבי שמכך למדים שכל מקום שבו ישנו אפילו ספק קטן שצריך להרבות בשמחה, יש להוסיף בשמחה. והורה הרבי ששמחת פורים-קטן צריכה להיות שמחה-בטהרתה, כיוון שאינה מעורבת בעניין אחר כמו מצוות הפורים.

אמרו חכמים: "מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה . . והוא שבאו פנים חדשות". וביארו הראשונים שכיוון שבביאתם של ה'פנים-חדשות' מרבים בשמחה לכבודם, יש לברך את הברכות בכל פעם שבאים 'פנים-חדשות'. ובשבת אין צורך ב'פנים חדשות' (וכן בסעודה שלישית אם דורשים בתורה), וכן בסעודת יום טוב, ויש אומרים שאף בפורים. אלא שבפורים קטן אומרים שבע ברכות רק אם יש 'פנים חדשות', ואם אין 'פנים חדשות' יאמרו רק את ברכת "אשר ברא ששון ושמחה".

נאמר: "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה"א כל עשה אלה". ודרשו חכמים: "שלא ילבש איש שמלת אשה, וישב בין הנשים, ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים". למעשה כתבו פוסקים רבים שהאיסור הוא בעצם הלבוש, ולכן גם בתוך ביתו הדבר אסור, אמנם יש פוסקים המקלים בכך לנשים כאשר אין בעיה של צניעות בבית (כגון כשבני הבית לא נמצאים) או כשנשים מתאמנות בחדר סגור. ולגבי המנהג הנפוץ ללבוש תחפושות לצורך שמחת פורים או שמחת חתן וכלה, היו שכתבו שאין למחות בידי הגברים הלובשים תחפושות של בגדי נשים וכן להיפך, כיוון שמטרת הלבישה היא לשם שמחה בלבד. אלא שלמעשה פוסקים רבים אסרו זאת, וכך ראוי להורות.

אין אומרים תחנון בפורים קטן ובשושן פורים קטן וכן במנחה שלפני כן – יום י"ג אדר א', בין בערי הפרזות ובין בירושלים. אך מותר לעשות מלאכה כרגיל. ולעניין אבלות ר"ל, כל דיני אבלות נוהגים בפורים קטן (ובשושן פורים קטן). בימים אלו אין מתענים, וכן חתן וכלה ביום החופה אינם מתענים, אלא מקדימים ומתענים ביום שלפניו – י"ג אדר א', והרוצה להתענות ביום החופה, יעשה כהוראת רב.

האוכל בגינה בשנת השמיטה צריך להיזהר שלא ליטול ידיו על העשבים, מפני שמשקה אותם. ואף אם אוכל בגינת חבירו, או אפילו של נכרי, הדבר מהווה בעיה. ויש שכתבו שטוב שלא לאכול כלל בגינה בשנה זו באם יודע שישתמש שם עם מים, מפני הקושי להיזהר שלא ייפלו שם מעט מים, אלא שלמעשה מקובל להקל בכל זה, אך מעל גבי אדמה ללא צמחים – מותר ליטול ידיים ולאכול ללא חשש.