הלכה יומית

מי שאשתו לא בביתו, עליו להדליק בעצמו את נרות השבת, אף שאשתו תדליק נרות במקומה היא. אך בנוגע למספר הנרות, באם האשה מדליקה את כמות הנרות שמדליקה בכל שבת רשאי הבעל בבית להסתפק בהדלקת ב' נרות. באם בבית ישנן בנות מעל גיל בת מצווה, יכולות הם להדליק ויברכו ויפטרו בזה את בעה"ב אבל עדיף שהבעה"ב ידליק בעצמו. אך הדלקת וברכת בנות לפני גיל מצוות לא פוטרות את בעל הבית.

השוכר חדר בבית מלון, וכיו"ב ללא אשתו. באם איננו אוכל בחדר המיוחד לו, וחדר זה מואר בתאורת חשמל, איננו צריך להדליק כיון שיצא ידי חובתו בהדלקת אשתו בביתו, ואף אין חשש שיכשל בעץ ואבן מצד תאורת החשמל. אך במקום שאוכל שם חייב להדליק גם אם אשתו מדליקה בביתו. אך באם יש מי שמדליק בחדר האוכל איננו חייב להדליק גם הוא.

מעיקר הדין אשה המתארחת בבית אחרים – אם סמוכה על שלחן מארחיה, איננה צריכה להדליק נרות. אבל אם יש לה חדר המיוחד לה תדליק שם. אלא שלמעשה נהוג שאף אורחת מברכת, ואף נהוג שמדליקים כולם בחדר האוכל באותו מקום. רק שעליהם להקפיד שלא ידליקו כמה נשים באותה המנורה.

מי שאיננו נשוי ומתגורר לבדו – חייב להדליק נרות שבת כתקנת חכמים. ולכן ידליק בעצמו בחדר המיוחד לו, ובאם אין לו חדר המיוחד לו ואוכל מהמאכלים שלו – ישתתף עם בעל הבית בפרוטה, או שיזכה לו בעל הבית חלק בנר. ובאם יש חדר אוכל שאוכלים שם כמה בשותפות, כגון חדר אוכל של ישיבה, או חדר אוכל של בית מלון ואחד מדליק שם נרות הוא מוציא את כולם ידי חובה, ואינם חייבים להדליק בחדרם, אלא ישתתפו עמו בפרוטה או שיזכה להם. המתארח אצל אחרים וסמוך על שלחנם – יצא ידי חובת הדלקת נר שבת בהדלקת בעל הבית, ובחדר המיוחד לו ידאג שתיכנס תאורה לחדר על מנת שלא יכשל בעץ ואבן.

על-אף שאישה פטורה מעצם מצוות תלמוד-תורה, עם-זאת חייבות ללמוד את הלכות המצוות בהן הן מחויבות. ועל כן חיוני הוא שגם נשים ובנות ילמדו את תורת החסידות בה מתבארים היטב עקרונותיהם של מצוות ייחוד ה', אהבתו ויראתו. כמו כן, מעורר הרבי על חשיבות לימוד-התורה במסגרות מתאימות של בנות, ואף תורה שבעל פה, שהרי בכך יוכלו ליטול בעתיד חלק בחינוך הילדים ללמוד התורה, כיוון שבדרך כלל נמצאת האשה בבית כששבים הילדים ממסגרות הלימודים, וכשתקנה האשה יידע בתורה תוכל להתעניין בלימודים של בניה ובכך תוסיף חיות יתירה והתלהבות בלימודם.

נאמר בפסוק "וקראת לשבת ענג", ולמדו מכאן שיש לענג את השבת בעונג אכילה ושתיה. ובכל מקום ומקום יענגו את השבת במאכלים ומשקים הנחשבים אצלם לעונג. ואמרו חכמים שכל מזונותיו והוצאותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, שקוצבים לו מלמעלה כמה ישתכר בשנה זו לצורך מזונותיו ושאר צרכיו של כל ימות השנה, חוץ מהוצאות שבתות ויו"ט – שאין קוצבים עליה כלום, אלא אם מוסיף בהוצאת שבת ויו"ט מוסיפים לו, וכל המרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובח (והוא שידו משגת). ובכל אופן לא יפחות משני תבשילים.

נאמר "ועתה כתבו לכם את השירה", וביארו חכמים שמצות עשה על כל איש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו. אודות קיום מצווה זו בימינו דנו הפוסקים, והיו שהביאו להלכה את דעת הרא"ש, שביאר כי מטרת המצווה היא שיהיו בהישג יד ספרים בהם יוכל ללמוד תורה. ובדורות הראשונים היו אכן למדים מתוך ספרי תורה, אולם לאחר שהתחילו ללמוד מתוך ספרי קודש, מצווה זו מתקיימת בספרי קודש המודפסים. ועל כן ברכישת ספרי קודש מקיימים את מצוות כתיבת ספר תורה.

אין חיוב לאכול בשר ולשתות יין בשבת, אלא לפי שמן הסתם יש לרוב בני אדם עונג באכילת בשר יותר מבשאר מאכלים, ובשתיית יין יותר מבשאר משקים – לכן יש להם להרבות בבשר ויין כפי יכולתם והשגת ידם. וטוב להיזהר לאכול דגים בכל סעודה מסעודות שבת, אלא אם כן הדגים מזיקים לו, או שאין לו מהם עונג אלא צער.

יום ה' טבת הוא היום בו 'דידן נצח' בנוגע לספרי וכתבי רבותינו נשיאינו שבספריית ליובאוויטש, בהמשך לניסים הגלויים שאירעו ביום זה קרא הרבי להוסיף ולהרחיב את ספריית אגודת חסידי חב"ד ליובאוויטש; לייסד ספריות תורניות ציבוריות; וגם להרחיב את הספרייה הפרטית של כל אחד ואחד – במיוחד של ילדים ב'בית חב"ד' הפרטי שלהם – על ידי רכישת ספרים חדשים, בהוספה על הספרים שיש לו מקודם. וכן להוסיף בקביעות עיתים לתורה, החל מלימוד המשניות ועד ללימוד ההלכות ברמב"ם ושו"ע ונושאי כלי השו"ע ועד לפנימיות התורה, כולל ובמיוחד ע"י לימוד ברבים

על כל אדם להשתדל לעסוק בעצמו בהכנת צרכי שבת, וגם המעסיקים עוזרי בית וכדומה, ישתדלו להכין את צרכי השבת בעצמם, שכן "מצוה בו יותר מבשלוחו". ואפילו מי שהוא אדם חשוב ביותר ואין דרכו לקנות בעצמו בשוק ולא להתעסק במלאכות שבבית, חייב להשתדל לעשות בעצמו לפחות דבר אחד מצרכי השבת. וטוב לומר על כל דבר שקונה: שהוא לכבוד שבת, וכן בכל מה שעושה מההכנות לשבת, טוב לחשוב שעושה זאת לכבוד שבת.

אם לא הדליק בתחלת הלילה, יכול להדליק כל הלילה – עד עלות השחר. ויזדרז להדליק בהקדם האפשרי. ולכתחילה יזהר להדליק לפני חצות הלילה. כשמדליק– בשעה מאוחרת (כשאין אנשים ברחוב) יברך רק אם בני ביתו ניעורים, או לפחות אחד מהם. אם לא הדליק לפני צאת הכוכבים – יתפלל מעריב לפני הדלקת נר חנוכה. אך אם אין לו כעת מנין, או שמתפלל במנין קבוע בשעה מאוחרת יותר – ידליק תחילה ולאחר מכן יתפלל במנין.

הנצרך לצאת בתחלת הלילה, ישתדל להדליק את הנרות בזמנם לפני היציאה (אף שמאוחר יותר יוכל להתעכב חצי שעה ליד הנרות, לכאורה הדלקה בזמנה עדיפה על ישיבה חצי שעה ליד הנרות), ורק אם לא מתאפשר להדליק בזמן – ידליק לאחר מכן. אך אין להדליק לפני השקיעה, (מלבד בערב שבת קודש). בשעת הדחק -כשלא יוכל כלל להדליק אחר כך- ידליק החל מפלג המנחה (שעה ורבע זמניות לפני השקיעה).